לא יצא לי לראות את הסדרה החדשה של "הוט" במקור – אינני מחובר ל"הוט" ותופעות טלויזיוניות כמו "הפוליאקובים" זה מקרוב באה, רק מחזקות בי את תחושת הצורך להמשיך במצב צבירה זה, ולכן נזקקתי לקישורים באינטרנט כדי לחזות בפלא המתחדש.
רק כמה הערות:
- בניגוד למה שאומרים בסדרה וכמה עיתונאים זה מקרוב באו למקצוע משכפלים ומחזקים את ההגדרה – זאת אינה סדרת דוקו. חבל לבזות את זיכרונם של הדוקומנטריסטים הגדולים של הקולנוע, מגרירסון, פלאהרטי וורטוב ועד ליקוק, ווייזמן, האחים מייזלס , מפרלוב ועד האחים היימן שלנו ולהזכיר את המוצר של יעל פוליאקוב ואותם בנשימה אחת.
- זאת גם אינה סדרת ריאליטי. הגדרת הז'אנר כוללת את המרכיבים הבאים : אינו מתוסרט בדרך כלל, ומתעד אירועים אמיתיים של משתתפים שלרוב אינם שחקנים. עוד סממנים : הוזלת המתחרה, הצבעות וניפויים, שופטים או יועצים. כל אלה אינם בנמצא כאן.
- הסדרה היא סיטקום פשוט, כתוב, מבויים ומשוחק במודעות מלאה של כל המעורבים. מי שרוצה מילה מסובכת שמתאימה, אולי הנה – זוהי סידרה מוקומנטארית – סדרה בדיונית המשתמשת באסתטיקה של קולנוע תיעודי.
- האם היא טובה, מעניינת, מצחיקה, מעוררת רצון להמשיך ולראותה – אלה הן כבר שאלות אחרות, בעיקר של טעם אישי, מגזר חברתי וקשרים עם היוצרת.
בעיני הסדרה, לפחות על פי שני הפרקים הראשונים שראיתי, היא ניצול ערפדי מחפיר לזכרו של אחד הקומיקאים המוכשרים שהיו לנו – ישראל פולי פוליאקוב שהשאיר זכרונות ענוגים של צחוק ודמע, ומשפחה שמדמה את הגרמלינס. הדור הראשון שהניח את היסודות והדורות שבאים אחרים מתעוותים יותר ויותר.
בעיקרון "הפוליאקובים" הולכת בעקבות סדרות אחרות על משפחות מכוערות – החל ממשפחת באנדי הוותיקה ועד משפחת קרדשיאן, אליה מתייחסת פוליאקוב רבות. לא רוצה לפתוח עכשיו בניתוח סוציולוגי על תפקידן של סדרות כאלה ומקומה של הסדרה החדשה במארג, פשוט חבל על הזמן. העובדה היא שהריח העולה מכאן הוא באוש והטעם בהתאם ואמונים עלי דבריה של שוש, אם הגיבורה הראשית ואחת הדמויות המרכזיות בסדרה שאמרה : "כמה עוד צריך לראות את המשפחה שלי בטלויזיה ? כמה אפשר ? " ואת הגיבורה, בתה הגדירה כ"כוכבת של התחת"…
מילים שלה עליהן רק אוסיף – להלן ארס פואטיקה של הטלויזיה בכיעורה…