רגעים מרגשים של קולנוע נפלא נפרשים לפנינו בסרטו של פאוול פאבליקובסקי הפולני "אהבה בימים קרים" הנפלא. הבמאי המוכשר הזה שהביא לנו את "אידה" המקפיא לפני שנים אחדות מציע כאן מלודרמה רומנטית בשחור-לבן בסגנון "קזבלנקה" על זוג אוהבים שהמציאות הפוליטית של המשטר הקומוניסטי בפולין של שנות החמישים והשישים, ימי המלחמה הקרה, מפרידה ומאחדת אותם שוב ושוב. טיפול עדין ומיומן חובר לסיפור מרגש עם שני שחקנים מעולים – יופי של סרט שמצדיק את כל הסופרלטיבים שקיבל ויקבל, בתהילה היאה לו.
באחת הסדרות התיעודיות שניסו לפלח את ההוויה ההוליוודית ולבדוק את הסגנון, המסורת, הז'אנרים והיסודות המרכיבים את הסיבות שהפכו אותה לבירת הקולנוע העולמי התארח לעיתים סידני פולאק, מהבמאים הנבונים והמודעים לעצמם וליצירתם (תתפלאו, אין רבים כאלה בהוליווד…). כשנתבקש לדבר על סרטו משנת 1973 "כך היינו" בו כיכבו ברברה סטרייסנד ורוברט רדפורד טען פולאק שסרטים רומנטיים המסתיימים בכישלון זוג האוהבים לממש את הרצון שלהם להתאחד, דווקא הם נשארים תקועים עמוק וחזק יותר בזיכרון הצופים. תחושת ההחמצה גוברת, כנראה על הקטרזיס הרגעי של הסוף הטוב ומבעבעת זמן רב יותר, עמוק וחזק במחזור הדם של הצופים. זכרו את "קזבלנקה" שהפך בשל כך לאמא של המלודרמות ותזכרו למשל את "מטריות שרבורג" המוסיקאלי של ז'אק דמי מ 1964, גם הוא סרט שהיה לאבן דרך בנתיב המתרחב של הקולנוע העולמי. פאבליקובסקי, סקולר של האמנויות מטעם אחת האוניברסיטאות באוקספורד בוודאי מכיר את ההיסטוריה של הקולנוע ובוודאי מודע לאפקט עליו מדבר פולאק. להלן שימוש נכון ואפקטיבי בסרטו "אהבה בימים קרים" שאוסף עוד ועוד פרסים לאחר הבכורה שלו בפסטיבל קאן האחרון בו זכה ב"דקל הכסף" על בימוי.
את פאבליקובסקי הכרנו להערצה בלתי מסוייגת ב 2014 עם סרטו הקודם "אידה" שהחזיר אותנו בשחור לבן, במסגרת לא שיגרתית היום של תמונה כמעט מרובעת ביחס של 3:4 ("יחס האקדמיה" שנקבע בתחילת שנות השלושים כסטנדרט של צילום קולנועי) לשנות השישים בפולין ולדיון בזווית ייחודית מאוד בזיכרון השואה שרודף את האומה הפולנית עד היום. יוכיחו החוקים שעברו לאחרונה בפרלמנט שם. עיסוקו במחלקה הדוקומנטארית של ה BBC ושלושה סרטים קודמים שלו שצולמו באנגליה ובצרפת זכו לחדירה דלה יותר למודעות הקהל וליחס הרבה פחות אוהד, אבל "אידה" הזניק אותו והניח אותו גבוה ברקיע הקולנוע הפולני בפרט והעולמי בכלל. הסרט זכה בפרסים רבים ובתהילה ביקורתית בכל מקום בו הוצג והקהל הגיב בהתאם. עכשיו הוא חוזר אלינו, עם שובל של פרסים שהחל להתנפנף אחריו (הבימוי בקאן ומועמדות גם לסרט הזר באוסקר כיריבו המסוכן ביותר של "רומא" של קווארון) עם סרט נפלא נוסף שעוסק גם הוא בטראומה פולנית אחרת, של שנות השלטון הקומוניסטי כבד היד וחסר האנושיות. וגם כאן הוא הופך על פניהם כמה מאבני הדרך כדי למצוא מתחתם את הרמשים לוחשי הארס שניסו להמית באווירה של טרור אישי ולאומנות פוליטית, לפחות את היצירתיות ורוח החופש. גם כאן הוא מעמיד אישה במרכז ההתרחשויות כמי שמניעה את הסיפור כולו.
"אהבה בימים קרים" (במקור "מלחמה קרה" – "ZIMNA WOJNA") מתרחש בשנות החמישים והשישים בפולין, ברלין, יוגוסלביה ופריס ופורש מלודרמה בסגנון הקלאסי שכולה סיפור אהבה שנבלם ע"י עריצותו של משטר ואידאולוגיה טוטאליטארית מחניקה. אלה המפרידים בין שני אוהבים שמניידים את מערכת היחסים המתפרקת ומתחברת מחדש בין מזרח ומערב, בין גבולות ואידאולוגיות, בין רצונות וצרכים ומציאות שמתעתעת בהם כל הזמן. הימים הם הימים הקודרים של המלחמה הקרה, כשקבוצת מוסיקאים יוצאת לחקור את הזמר העממי הפולני לאורכה של המדינה הקומוניסטית כדי להקים להקת ייצוג שתפיץ את התרבות הפולנית במזרח אירופה ואולי גם במערבה. עיניין של תעמולה. ויקטור הוא האחראי על הצד המוסיקאלי ואירנה על הכוריאוגרפיה. השניים מלקטים כשרונות, נערים ונערות מצטיינים מפולין, מרכזים אותם במחנה אימון כדי לבחור את הטובים שבהם. זולה היא צעירה פשוטה ויצרית שנאשמה בניסיון לרצוח את אביה המחליטה לנצל את ההזדמנות כדי לשנות את חייה. היא מושכת את תשומת הלב של שני האחראים והופכת מהר מאוד גם לכוכבת של הקבוצה. הרומן האסור שלה עם ויקטור המבוגר ממנה המוקסם מאופיה המרדני ומכישרונה לא מאחר להתפתח והשניים מקיימים אותו במסתור.
הלהקה המפוקחת היטב ע"י השלטונות זוכה להצלחה ומוזמנת להופעות גם מחוץ לפולין וכשהיא מגיעה לברלין החצויה מחליטים השניים לנצל את ההזדמנות ולערוק למערב. ברגע האחרון מחליטה זולה להישאר בלהקה המרעיפה עליה כל טוב וויקטור עובר לגור בפריס כדי לפתח שם קריירה של מלחין, מנצח ונגן ג'אז. הקשר נפרם ונרקם במהלך השנים, הם נפגשים ביוגוסלביה הקומוניסטית והוא מסולק משם ע"י אנשי המשטרה החשאית, היא מגיעה איליו לפריז, מצליחה להוציא אלבום אבל חוזרת לפולין, והוא המאוהב נוסע אליה, נתפס ונשלח למאסר כעריק. האיסורים, הגלות, הפרידות, והמטענים הפוליטיים והחברתיים שעומדים עליהם להפרידם לא יכולים כנראה לאהבה והיא, בסופו של דבר מנצחת, אפילו שהניצחון טבול בטראגי ובדרמטי.
פאבליקובסקי בונה סיפור סגור, מהודק וחונק, לא מפחד להשאיל רגעים מכמה סרטים מהקולנוע ההוליוודי הקלאסי (היצ'קוק למשל זוכה כאן לכמה אזכורים ברורים) והמבנה המלודרמטי המתפתח לאורכו של הסרט מציע גם הוא הומאז' לגדולות שביצירות של הז'אנר – "קזבלנקה" עולה מיד כאסוציאציה מתבקשת. שני שחקניו – השחקנית המהפנטת ג'והנה קוליג ומולה תומאש קוט הגברי ואיתם גם האחרים בתפקידים קטנים יותר מופעלים נהדר באווירה החונקת, בלי סנטימנטליות רבה מידי, מה שמותיר את הסצנה האחרונה כזיכרון צרוב, מתיק נשימה כמעט. וכמובן, כמו שנדרש מסרט העוסק במוסיקה ובפולקלור, המון שירים, חלקם מוכרים מאוד גם מהרפרטואר הישראלי ("רינה, אני אוהב את השמיים" למשל) מאפשרים זמזום חרישי המלווה את פס הקול של הסרט. לאוירה ההולכת ומחשיכה תורם גם כאן הצילום בפורמט "יחס האקדמיה" בידיו של לוקאש זאל הנפלא, שצילם כך גם את "אידה" ובין לבין את "דובלטוב" של אלכסיי גרמן (שהוקרן בפסטיבל חיפה האחרון) ואת "לאהוב את וינסנט".
"אהבה בימים קרים" הוא סרט המחזיר לחיים את גאוות הקולנוע הפולני שהיו לו כמה הישגים בעבר המוכיח שיש יורשים לגאונים שצמחו בו כמו ויידה, סקולימובסקי, פולנסקי וקישלובסקי. עם במאים כמו פאבליקובסקי, כאמור "פולין עדיין לא אבודה", כמילות ההמנון שלה.
"אהבה בימים קרים" – 9 פלוס בסולם אורשר.
Zimna wojna (Cold War)