שלושה סיפורים קצרים משתלבים למסר אישי וחברתי עם טעם של מיתולוגיה יוונית וקורות ארץ האיים של השפל הכלכלי ד'היום. האם האהבה יכולה לכסות על הכל ? שלושה זוגות של אוהבים בפוטנציה מגילאים שונים מנסים להציע תשובה. למרות חינם של המעורבים, יש תחושה של קונוונציה מוכרת ודלות קולנועית. 7 בסולם אורשר.
העובדה שהקולנוע הוא העדשה הצלולה והמיומנת ביותר לשיקוף מצבים קיומיים של עמים ותרבויות בתקופות שונות כבר אינה ניתנת לערעור ושורה מתארכת של סרטים המערבים מנעד רחב של סיפורים וסגנונות יכולים להעיד על כך. לעיתים המציאות הזאת מוטחת ישירות בפרצופם של הצופים ולעיתים היא מחלחלת בעזרת סיפורים רומנטיים, כך או כך נבנית אספקלריה של מצבים חברתיים.
כך גם ב"אהבה יוונית" סרטו המחולק לשלושה של כריסטופר פפאקליאטיס, שכשמו כן הוא, יווני שמעמת את האגדה עתיקת הימים על ארוס ופסיכה עם המציאות הנוכחית של יוון. שלושה סיפורים הנובטים מאדמת הטרשים של הקשיים הקיומיים – זרמי הפליטים ששוטפים את יוון, המצב הכלכלי והגרעון הנורא והאבטלה הגוברת והפשיזם שמרים ראש.
בגרעין שלושת הסיפורים עומדים זוגות, ובכולם מפגשים של זרים ומקומיים, שלושה דורות של אהבה, בחתכי החיים וכולם מנסים לברר את מקומה ומעמדה, ואולי גם את יכולותיה וסגולותיה של האהבה. הראשון הוא זוג צעירים בני עשרה, נערה מקומית ופליט מסוריה, הוא מציל אותה מנסיון אונס והיא מנסה להסתיר בבית את יחסיה ההולכים ומתפתחים עם הצעיר שראה את המוות בעיניים במכורתו ההרוסה. השני הוא זוג בוגרים בשנות ה-30 המאוחרות, הגבר הוא אב לילד וחי בפירוד מעשי מאשתו הרעשנית והתובענית והיא ועצת אירגונית שוודית שמגיעה ליוון כדי לצמצם באופן דרסטי את מצבת העובדים במפעל שהוא, מסתבר אחד ממנהליו. והזוג השלישי מציע מפגש עם אשה מקומית פשוטה, עקרת בית במשפחה שהבעל ירד בה מנכסיה, מאשים את הפליטים במצב הכלכלי ומצטרף לחבורת פשיסטים הרודפת באלימות אתרי מהגרים ואילו הוא סקולר גרמני, איש ספר עם כאב גב וניצוץ שמחה בעיניים שנפגשים ביציאה מהסופר כדי להבחין בקשר שיתפתח ביניהם. לקראת סיום יתאחו להם שלושת הסיפורים.
המבנה האנתולוגי של סרטים כאלה הכוללים פסיפס של שניים, ארבעה ויותר סיפורים השלובים בעצמם מוכר ונוצל היטב בסרטים של אלטמן או פול תומס אנדרסון, למשל. שברי סיפור המתפתחים לאורך התקדמותו של הסרט כל אחד לעצמו ומשתלבים בסופו לאמירה כוללת אחת. כאן, לעומת זאת מציב פפאקליאטיס שלושה סיפורים קצרים נפרדים המתקיימים כל אחד לעצמו לעצמם המתפתחים במסגרתם הסגורה עם התחלה אמצע וסוף בסגנון הסרט הקצר. הקשר בין כולם, כאמור מתגלה רק ממש לקראת כותרות הסיום.
במקרה הטוב גם סיפור קצר כשלעצמו יכול להרשים וכמי שבחן לאחרונה כמה עשרות סרטים כאלה אני יכול להעיד מנסיון מעייף שגם סיפור קצר צריך לדעת איך לפתח ולספר. במקרה של "אהבה יוונית" תלויה התחושה שלמרות הסימפטיה של הסרט וחינם של הגיבורים, איכות הסיפור והמרכיבים הקולנועיים לפחות בשני הפרקים הראשונים היא פשטנית, קונוונציונאלית, מוכרת לעייפה.
ולכן אל מול הרקע החברתי החזק, הדרמטי והמוסרי של הסרט מטשטשים מרכיביו הפרטניים הסיפורים האישיים וחבל.
אהבה יוונית – 7 בסולם אורשר.
Worlds Apart
הייתי, נהניתי. סרט מענין ומעורר מחשבה גם אם אינו סרט מופת.