“בוקר טוב ילד” – האופטימיות של הכאב, 9 בסולם אורשר

את הסרט “בוקר טוב ילד” ראיתי לראשונה בתחרות הקולנוע הישראלי בפסטיבל הסרטים הבין לאומי בחיפה ומאז הוא פשוט לא יוצא לי מהראש, לפחות לא כשמדובר בהישגים של הקולנוע המקומי. הסרט המדוייק והמרגש של שרון בר זיו היה לטעמי אחד מהסרטים הטובים של התחרות, אבל השופטים החליטו אחרת…

זה היה אולי הסרט הצנוע ביותר בתחרות מבחינת ערכי ההפקה שלו, אולם דווקא המגבלה הזאת של סרט המצולם בלוקיישן אחד – כאן חדר בבית חולים וחדר המדרגות – פינת העישון שלידו הוא גם זה שמדגיש את מעלותיו ויתרונותיו. זהו סרטו העלילתי הארוך השני של בר זיו וכמו בסרטו הקודם “חדר 514” הטקסט וכמובן הסיטואציה הם המרכיבים העיקרים בסרט. יש בסיפור המוכר כל כך המוקרן על המסך וחודר הישר לתודעה את הרגישות, הכאב וגם הציניות והחברמניות הישראלית הנחשפים כאן באופן הנכון, המרגש והאמין ביותר. לבר זיו יש אוזן רגישה ויכולת לעצב מצבים מוכרים כל כך, של התנהגות יחידים וקבוצות בחברה הישראלית באירועים אותם אנחנו חווים, לצערנו במקרים רבים מידי.

זהו הסיפור של לוחם צנחנים שנפצע קשה בראשו בפעילות מבצעית בעזה שבה נהרגו חמישה חיילים מסביבתו השוכב ללא הכרה בבית החולים כשמשפחתו, ובייחוד אביו סועדים אותו ומחכים לנס בו יפקח את עיניו ושישיב אותו לחיים. האב, האם והאחות מסובבים את המיטה יום ולילה ולחדר נכנסים גם החברים, המפקד, הצוות המטפל וגם משלחת מטעם ראש העיר המלווה בצלמים ובאנשי יחסי ציבור. ההתרחשויות מסביב למיטה מנסות להביא את היום יום לרגעים הללו בהם נעצרים החיים ועומדים מלכת, החל מהרגעים האינטימיים של הפצוע עם אביו ואמו ועד צפיה משותפת של החברים במשחק כדורגל בין הפועל, קבוצתו של האב למכבי אותה אוהד הבן.

מול הדמות הסטאטית של עומרי (אביב אלקבץ), החייל הפצוע מכרכר בר זיו את כל הדמויות האחרות בצערן, בדאגתן, בשמחתן, בכאבם אבל למרות הרצף הדרמטי הקיצוני הברור של הרגשות הוא אינו שוקע איתן במרה שחורה, בדכדוך אלא מציף אותן תדיר בזרם של אופטימיות מהול בריאליזם שיש בו גם טיפה של הומור. זאת בדיוק המידה הישראלית הקוצנית שחיצוניותה דוקרנית ופנימה מתוק מרגש המייחדת את מי שמשלם באמת את מחיר העצמאות הכבד שלנו.

האנסמבל של השחקנים, מצויינים כל אחד בתפקידו גם הוא תורם לאינטנסיביות ולאמינות של הסרט. שרון בר זיו עצמו בתפקיד האב נע כל הזמן בסקלת הרגשות בין הדאגה והחיוך המר כשהוא מנסה לשמור על שפיות ושגרה נמשכת, קרן מור בתפקיד האם מנצלת את היכולת הנפלאה שלה לשחזר את החיים עצמם גם ברגעים הקשים יותר, הדר ברוך דור שני של שחקנים (בתם של רמי ברוך ואסתי קוסוביצקי) בתפקיד האחות זורעת רעננות וחן, יותם קושניר (בנו של אבי קושניר) כחבר הטוב, אסיה נייפלד (ששיחקה בתפקיד הראשי בסרטו הקודם של בר זיו) כרופאה הרגישה ושורה נוספת של שחקנים ודמויות החולפים על המסך בחדר העמוס.

יהיו אולי צדקני קולנוע שיניפו אצבע נוזפת מול שרון בר-זיו המוכשר בטרוניה שגויה שהסרט אינו קולנועי, שהוא למעשה תאטרון מצולם. אבל טענה זאת היא כל כך מופרכת, משום שגם במסגרת המצומצמת והדחוסה, המגבילה אולם גם מדגישה את האוקסימורון הקיומי שלנו שבו כל דבר פרטי הוא גם ציבורי, מצליח בר-זיו להכניס את הרוח הישראלית הטובה כולה בטקסטים מדוייקים וברגישות אנושית עצומה, לא פחות מסרטיו של נאני מורטי האיטלקי בעקבותיו הולך כנראה גם בר-זיו. זהו סרט שהצניעות שלו עושה אותו נכון, מרגש ומייצג כל כך את ישראל היפה.

“בוקר טוב ילד” – 9 בסולם אורשר