בעיון מהיר בלוח ההקרנות של פסטיבל ברלין השנה, המארגנים, בעזרת יוצרי הקולנוע ששלחו הנה את סרטיהם, דואגים כנראה לבריאותם של הצופים – שלא יסתובבו יותר מידי בחוץ בקור של תחילת פברואר ולכן הסרטים השנה, בנתיים וגם על פי הצפי המתפרסם ארוכים מהרגיל באולמות המחוממים. כך גם "בחסדי האל", סרטו החדש של פרנסואה אוזון הצרפתי שחוזר לעסוק, ולא בדרך מקורית בסיפור הניצול המיני של נערים שחוסים תחת כנפי הכנסיה הקתולית.
הנושא עולה שוב ושוב, טופל באופן מקורי ומרתק בסרטים רבים מאלמודובר הספרדי ("חינוך רע") ומזרחה ועכשיו מנסה גם אוזון, במאי שאינו נמנע מעיסוק בנושאים פרובוקטיביים את כוחו. הדילמה המתפתחת לאחר הצפיה בסרט וגם לאורכו (הרב) היא בין חשיבותו של הסרט – ועיסוק בעוולות הכוח של הדת ופרנסיה שתמיד יש לה מקום בדיון פתוח, לבין איכותו. כאן השמחה, נראה לי קטנה יותר.
אוזון שכמעט בכל סרטיו עולה הנושא המשפחתי ויחסים בתוך המסגרת המצומצמת, הגרעינית הזאת מרחיב כאן את היריעה ומטפל במשפחה הגדולה יותר – זאת של המאמינים הקתוליים שהולכים כל ראשון לכנסיה, מטבילים את ילדיהם, נשבעים בשילוש הקדוש ושולחים את ילדיהם אל המזבח, ללא פקפוק בשליחותם המוסרית של הכמרים, נציגיו של האל עלי אדמות. הוא , כמובן לא מזניח טיפול במשפחות עצמן וכמה מקודקודיו של הסרט עוסקים בשלוש-ארבע משפחות כאלה שבהן פגע הנגע של ניצול מיני של ילדיהם ובדמויותיהן הוא מבעבע ארס עד בגרות.
הסיפור נע סביב המקרה של הכומר ברנרד פיאנט שהורשע ב 2016 והוא כבר אדם זקן בשנות השבעים לחייו בניצול מיני של נערים שהיו תחת חסותו, למשל במחנות קיץ של הכנסיה. מדובר היה בלפחות 70 נערים מאיזור ליון בצרפת בלבד והפרשה מתעוררת כאשר אלכסנדר, אחד הנערים, היום כבר גבר בוגר ובעל משפחה וחמישה ילדים לומד כי האיש שפגע בו בילדותו עדיין ממשיך לעבוד עם ילדים ובני נוער צעירים. והוא, כהורה ולמרות אמונתו חסרת הפשרות בכנסיה ובמוסדותיה, לא מוכן שילדיו יעברו את אותה השפלה. ניסיונות של אלכסנדר לקבל תשובות מבכירים במוסדות האקומניים לא עולים יפה והוא מתחיל לגלגל את הפרשה ולגייס עוד ועוד נפגעים שבגרו.
אוזון כידוע אינו פוחד משערוריות ובסרטים הקודמים שלו, 17 במספר אותם הוא מפיק כמעט אחד לשנה הוא עסק כבר בנושאי טאבו שונים. גם מהבחינה המינית וגם מהבחינה ההיסטורית. כאן הוא יוצא לקרב ראש בראש עם מוסד מוגן ומרופד היטב בתרבות ובחברה הצרפתית, הדת הקתולית והממסד המאניש את עקרונותיה ומוכיח שוב את הסכנות בדוגמטיות יתר ובחוסר תשומת לב. גם רעיונות טהורים ויפים כמו הדת למאמינה יכולים להפוך למסוכנים ואלימים בניהול ובהתנהגות חסרת שקיפות ואחריות ובניצול הכוח האבסולוטי. והחיצים הנשלחים כאן לנציגי המערכת האקומנית, מהכומר הפשוט ומעלה בסולם ההיררכיה האפיפיורית, הם מכוונים מאוד ויכולים להיות גם רעילים ומסוכנים לא מעט.
חבל רק שהסרט, בשל אורכו הופך להיות דליל באמצעיו הקולנועיים. המון דיבורים – בנוסף לתיעוד מפגשים של קבוצת האנשים המוליכה את ההאשמות אל כס המשפט, ההסכמות והגיבוש מחד וההתלבטויות והוויכוחים מאידך, מעמיס אוזון על הסרט גם טקסטים של המכתבים הנשלחים מפה לשם אותם אנחנו שומעים בוויס אובר בסרט. המון פרטים על האנשים המעורבים, עוד ועוד דוגמאות המתקבצות כמשקלות על הסרט, כל דוגמה והסיפור האישי שלה שלוקח אותנו גם להסתעפויות משפחתיות. התוצאה היא גודש יתר שפוגע בחדות האמירה וגם בעוצמת המסר.
כך או כך, לנו נותק רק לקנא במסגרות קולנועיות שיכולות לבוא חשבון עם ממסד דתי מנוון ומאובן המנצל את תמימותם של המאמינים למטרותיו, הכלכליות והאנוכיות-אישיות, שעושה בכוח הבלתי מוגבל שלו שימוש לרע המעוות את הכוונות המקוריות של האמונה. התיקון, גם על פי אוזון יכול ואולי צריך לבוא דווקא מתוך שורות המאמינים כדי להבין שנסיונות לתיקון ושינוי אינן דווקא נסיונות להרוס. הן דרישה לבניה מחודשת . וזה – למי שמחזיק כבר שנים בעמדות של כח ומעוות את הכוונה המקורית, זה יכול להראות כאיום.
ממונגוליה מגיע סרט עם גוון אתני מודגש "ONDOG " של וונג קוואנאון שיש בו את הנינוחות של החיים הפשוטים, אולי אפילו הפרימיטיבים של הטבע. במרחבים האדירים של הערבה המונגולית מתגלה גופה של אשה מעורטלת. שוטר צעיר נשאר לשמור על הגופה עד שיגיעו החוקרים כדי שהזאבים לא יטרפו את הגופה. משום שהוא בודד, במרכז האין כלום וקר מאוד, מגיעה שכנה מהאוהל הקרוב כדי להבריח ביריות את חיות הטרף וכשהיא רואה את מצבו של הצעיר, היא מחליטה לעזור לו באמצעי חימום ובמזון. היחסים מתהדקים כשהיא מנצלת את תמימותו, ובעזרת משקה משכר נכנסת ממנו להריון. אין סיפור אמיתי לאורכן של מאה דקותיו של הסרט מלבד צילומים יפיפיים של הטבע ויצוריו, של תמימותם ופשטות חייהם של האנשים באמצע הישימון, הצרכים המיידיים לקיום והרבה רגעים של הומניות מרגיעה. לגופה המעשנת בתחילת הסרט אין, אגב, פתרון בלשי כל שהוא.