"החתונה היוונית שלי 2" – הלואי והיייתי רווק

"לאבד הורה אחד זה אולי חוסר מזל" אומר אוסקר ווילד ב"חשיבותה של רצינות". "לאבד שניים זה כבר חוסר זהירות". אני נזכר תמיד במשפט הנפלא הזה כאשר מישהו, לא חשוב מאיזו עדה ואיזה מין עושה שטויות פעם אחר פעם. כמו המקרה של סרט ההמשך המיותר מזה.

אילו היתה  ניה ורדלוס מחפשת חתן וקריירה ולא מחליטה לספר על כך לכל העולם –דיינו

ואילו היתה מספרת על כך לכל העולם ולא מסתפקת  בסדרת בידור בטלויזיה – דיינו

ואילו הסתפקה בסידרה על משפחה יוונית וקורותיה ולא הטרידה אותנו בסרט אחד, די מעצבן לפני 14 שנים – דיינו

ואילו עשתה סרט אחת מרגיז וגזעני על התנגדות משפחתה לנישואיה עם אמריקאי וואספי ולא עשתה לזה סרט המשך – דיינו

ואילו עשתה סרט המשך ולא ידעה בעצם למה ואיך למלא את הזמן בז'סטות ובמניירות הכי צפויות – דיינו

ואילו מילאה את הסרט בכל השטויות הצפויות והוא לא היה בזבוז זמן – דיינו

על אחת כמה וכמה היא חיפשה חתן וקריירה וסיפרה על כל לכל העולם ולא הסתפקה, במקום סדרה  של ארבעים וחמש דקות לפרק ועשתה סרט מרגיז וגזעני, ומילאה אותו בחומרים הכי צפויים לאורך שעה וחצי מיותרות של שטויות פולקלוריסטיות חסרות תסריט והגיון על ארבעה דורות ושתי חתונות, והכינה אותנו רגשית לעוד סרט וחתונה אחת לפחות.

ועל כל אלה:

"החתונה היוונית שלי 2" – 6 מינוס בסולם אורשר.

רוצה לשתף ?