תומר היימן תולה מולנו רשומון חידתי שלא נותן מנוח כבר מכותרתו של הסרט. את חייו של מי הציל יונתן אגסי ? ארבע חלופות מסתובבות סביב עצמן ומציעות פרושים שונים שאולי משנים גם את המשמעות של הסרט כולו. האם הדובר הוא יונתן לנגר שהוא שמו האמיתי של גיבור הסרט, או אולי יונתן אגסי בשם הבמה שלו, האם זה טקסט קיומי של היימן הבמאי ואולי בעצם של הצופה ההולך ונשבה בקורי העכביש המהפנטים של הסרט. כל האופציות פתוחות והן מחוללות, מחליפות מקום וחשיבות והתשובה חמקמקה, בהחלט לא החלטית.
למרות ש"יונתן אגסי הציל את חיי" הוא סרט שמשתכשך בפורנוגרפיה, הוא לחלוטין אינו פורנוגרפי. הוא קשה בצפיה, הוא מטלטל, הוא זורק אותנו לפינות אפלות שלרובנו אין שום הכרות איתן, הוא מפגיש אותנו עם סביבה לא מוכרת שלרובנו אין בה חלק. ואולי הסנסציה הכרוכה בו היא חלק מהאפיל האפל של הסרט. אבל הוא למעשה סיפור על סבל אנושי, על מחיר איום שמשלם צעיר ישראלי בשל ייסורי ההתבגרות המעוותת שלו, שעשה בחירות שנראו לו מפתות בקיצורי הדרך אל הזוהר היחסי והקורץ אבל החליק במהלך הדרך אל שאול תאוותיו. ובוודאי שלא הגיע אל גיזת הזהב בעולם השקר של ההבטחות שכולן מתגשמות, כביכול.
טיפה של פסיכולוגיה. אגסי הוא מוטציה מוקצנת של לנגר, מוצר של ילדות קשה וקן משפחתי הרוס ואולי גם מעוות. אבא שהפקיר בגיל צעיר מאוד והלך רחוק, אמא שחוותה דכאון לידה ואח"כ הכתה על כך על חטא במתיחת גבולות של יחסים עם הבן שיצא מהארון והחליט להקצין יציאה זאת. "אני הגבר שלך" אומר יונתן לאמו באחד הרגעים השקטים של הסרט. "אתה הגבר שלי, אבל גם הילד שלי" היא עונה. איננו יודעים מה גורם לטבע לבצוע בברואיו ולטעת בהם את העדפותיהם המיניות לכאן או לכאן, אבל מה אנחנו עושים עם העדפות אלה ואיך אנחנו מנתבים את חיינו – הגורמים הסביבתיים בוודאי משחקים באלה תפקיד חשוב.
לנגר נדחק אל הקיצוניות והחליט שאגסי שבו יוליך את הקול והתדמית והאישיות המופנמת נכבשה ע"י מוחצנת ממנה אלפי מונים. הוא שינה איזור חיוג, פיסי ומנטאלי ובנה לעצמו קריירה של דוגמן פורנו ונער ליווי. "לא זונה", הוא מסביר לאחותו שאינה מקבלת את המצב "נער ליווי, כזה שעושה טוב לאנשים". אבל בעסקי השעשועים, קיצוניים ובוטים ככל שיהיו יש חוקים ואופנות והנער היפה שגופו שרירי ומקועקע והוא דומה כל כך לפרדי מרקורי בכמה רגעים בסרט איבד את מקומו בפסגה גם בעקבות שקיעה בעולם של סמים, מוצר נלווה הכרחי כנראה לסביבה דורסנית כמו זאת. ומכאן, הצלילה בלתי נמנעת.
תומר היימן המיומן מציע את הסרט התעודי המצמרר הזה במתכונת דרמטית של סרט עלילתי כמעט. אם לא רק במבנה הנראטיבי, לפחות במעורבות של הצופים שמוכנים לעבור את המכשול של הטעם הקשה שמגירות כמה סצנות כאן. הוא עוקב באדיקות מרשימה אחרי הגיבור שלו, הולך איתו לקצווי השאול שבו הוא מתקיים ואף מולך לרגעים, מנציח את הרגעים הטובים והנוראים, את רגעי ה"שאו" על הבמה ובמועדוני הגייז אל מול הרגעים הקטנים האינטימיים עם אמו של יונתן שמשפיעים עליו טיפה של רכות שחסרה כל כך לאורך הדרך. כמו קולנוען ודוקומנטריסט מיומן הוא מגיע עימנו ועם המצלמה לכל מקום כמעט גם למצבי קיצון, כאלה שעושים את הסיפור שלו, וכמובן את הסרט לייחודי ומרתק כל כך. באיסוף מוקפד שארך שנים הוא הנציח, לכד, שימר את הרגעים המדוייקים הללו שבונים מציאות כואבת שיש בה יותר ממה שנראה בעיין במבט ראשון.
היימן רכש את המיומנות הזאת בשורה של סרטים ( "תומר והשרוטים", "בובות ניר", "עליזה", "מסטר גאגא" ו"מי יאהב אותי עכשיו", בין השאר) שנעו ברובם סביב סיפורים שמתנהלים בקווים כמעט מקבילים לסיפור הסרט הזה הכוללים את אי היכולת של צעיר ישראלי להשתלב בחברה, יחס מתנכר של אב, חיבוק עוטף (אולי מידי, כמו במקרה זה) של אם, התנתקות וחיים מעבר לים ולבסוף שיבה שבורה אל המקורות, הביתה. סרטים המסופרים בגוף ראשון ובשלישי שיש בהם גם בדיקה של הגבריות הישראלית והתנפצותה אל תרבויות אחרות. הדרך שלו אל היצירות הייחודיות שלו (ושל אחיו ושותפו ברוב הסרטים ברק) הולכת ומשתכללת, הולכת והופכת מדוייקת יותר ויותר, נועזת ומרתקת . כמו "גאגא" וכמו "מי יאהב אותי" גם כאן ואולי ביתר שאת ועוצמה הדמיות הופכות מולנו מפרוטגוניסטים בסרט קולנוע לחלק אינטגראלי מאיתנו וכל צופה ימצא ביונתן פיסות של אישיותו הוא.
בסרט שכזה, למעשה בכל סרט ובייחוד תיעודי, תפקיד העריכה הוא קריטי וכאן יודעים העורכים טל רבינר ואלכס חוסיד לארגן את החומרים הנפלאים והרבים מאוד שמצלמים היימן, עדי רייס ויונתן אגסי עצמו לרצף מורכב של סצנות חד פעמיות המסתדרות היטב בזאת אחרי זאת בסדר מדויק של פאזל רב חלקים ובקצב שהופך להיות חלק מהדופק של הצופים. כל המרכיבים הקולנועיים הללו ועל כולם דמותו הקורנת של אגסי עם העינים הלוכדות, הופכים את הסרט לאמירה אנושית, כואבת, מרתקת, רווית תובנות פסיכולוגיות ובין דוריות על גבולות והכאב והסכנה שבפריצה לא מבוקרת שלהן.
"יונתן אגסי הציל את חיי" – 9 פלוס בסולם אורשר