"כלבי מלחמה" והזנב הקצוץ

קומדית עוקץ קטנה המבוססת על מקרה אמיתי של שני צעירים יהודיים שניסו לעשות מכה בעולם הולך ומתרחב של מסחר בנשק, סרט עם טעם של מוסר השכל לא מחייב ותוספת מודרנית לחלום האמריקאי – עכשיו זה לא רק הכשרון, ההשקעה והמזל. מעכשיו תוסיפו גם – העונש. 8 מינוס בסולם אורשר.

המקצוע הזה של סוחרי נשק תמיד עורר בי עיניין. לא באופן מעשי, כשלעצמי אני סוחר גרוע ובכלי נשק לא מבין דבר, אבל כותרות בעיתונים, פה ושם על פעילויות של גנראלים לשעבר שקונים ומוכרים תותחים, שריוניות וטילים תמיד עוררו את סקרנותי. לפחות על האופרציות של מסחר זה. איך מישהו יודע על 1000 טנקים משומשים במצב די טוב שמישהו אחר רוצה למכור. איך למישהו יש מידע שמישהו אחר צריך משלוח של 100 אלף רובי קלצ'ניקוב עד יום שישי, למשל.

אם מדובר במדינות, ניחא. יש שרי ביטחון ומשלחות רכש וצרכים אסטרטגיים ותקציב מדינה. מצד שני יש שימוש בכלי נשק לעולם התחתון, פה אקדח ושם טיל לאו או רימון הלם. בשביל זה יש גנבים קטנים גם בצבא. אבל כל השוק האפור של האמצע, איך זה פועל, למי יש מידע, איך נוצרים קשרים והעיקר, איך מבוצעות העסקות ואיך מעבירים את הסחורה. ושוב, הסקרנות כאן היא תאורטית כי להוציא את השרות הצבאי, בחיים לא החזקתי משהו מסוכן יותר מרובה חוליות, וגם זה היה מזמן.

האמת היא שהתהיות הולכות ופוחתות היום, בעולם וירטואלי שבו העסקות הטראנס עולמיות נסגרות על גבי לפטופים מבתי קפה על שפת הים, בימים שבתים שלמים על תכולתם מדלגים מסין להרצליה בלי שום בעיה ורק הדואר ממשיך לפשל, עם החבילות הקטנות. וזאת גם הסיבה, כשהמסחר בנשק הופך יותר ויותר אנונימי והצרכים בו מתגברים מיום ליום מטעמם של כל מיני אירגוני טרור קקיוניים שמעגל הנוגנים את שירת הכסף הקל הולך ומתרחב. וכמובן שלא אמרנו אף מילה על מוסר, שהרי זה לא בדיוק סוכריות שהחברה הטובים הללו, "כלבי המלחמה" כפי שהם נקראים מחלקים ברחבי העולם האלים.

אפרם דיברולי ודייויד פייקאוז הם שני חברי ילדות ממיאמי שהחיים הפרידו לשנים אחדות החוזרים ומשתפים פעולה בעסקות שאפרם לומד עליהם מהחנות של אביו. עסקות נשק קטנטנות אותן פותח הפנטגון בעשור הראשון של המילניום גם לציבור הרחב. הביקורת על הפרוטקציוניזם והשוחד של הארגונים הממוסדים והגדולים היא שהביאה לשינוי במדיניות של הנשיא בוש ודיק צ'ייני סגנו ואיש הביטחון בממשל המעורב כולו במלחמה עירק ואפגניסטן. אפרם ודייויד מנסים את מזלם במכרזים המתפרסמים באינטרנט, בתחילה בסכומים לא משמעותיים של כמה מאות אלפי דולארים לקניות קטנות.

השניים, שונים מאוד באופיים. שניהם, יהודים צעירים, לא תלמידי חכמים ינסו להגשים את החלום האמריקאי ולחכות ל"מכה" טובה שתציף אותם לחיים טובים ונוחים יותר מי בחיק משפחה צעירה ומי בחיי הוללות חסרי אחריות, טבולים בג'וינטים וקוק. וכשזאת נקרית על דרכם הם מוכנים לעשות הכל כדי לזכות במכרז. מדובר באספקה של 100 מליון כדורי רובה לקלצ'ניקובים שיגיעו לצבא אפגניסטן בנסיון של הממשל האמריקאי לחמשו. שווי העסקה הרבה מליונים והבעיה היא שיש מחסור עולמי בכדורים אלה. מפגש עם סוחר נשק וותיק שהשלטונות מחפשים אחריו מביא אותם למחסן נשק אדיר באלבניה בו מאוכסנים הכדורים והעסקה יוצאת לדרך, כדי לפגוש לא מעט בעיות המאיימות על שלומה ועל שלום שני הבחורים.

בעיה קטנה אחרת היא – שכדי לזכות במכרז חייבים השניים לזייף הסטוריה של החברה שלהם, דפי מחשב ופנקסים של הנהלת חשבונות והם עד עכשיו לא שלמו אפילו סנט אחד כמיסים. הסיפור, אגב הוא סיפור אמיתי שקרה בפלורידה החמה ב 2007 ועליו נכתבו כבר שני ספרים שאחד מהם, של כתב ה"רולינג סטונס" גאי לוסון משמש בסיס לסרט הזה אותו ביים טוד פיליפס. ואם השם של פיליפס מוכר לכם – הוא אחראי לסדרת סרטי "בדרך לחתונה" שהמבנה הבסיסי שלהם יכול לשמש כמורה דרך גם להרפתקאות שני החברים כאן.

הנושא – מכירת נשק ותאוות ההתעשרות המהירה, ומה איכפת ממוסר, כופה על הפרסה הקיומית של הסרטים הקודמים של פיליפס אחריות מסויימת שהוא מודע לה, ולכן "כלבי מלחמה" הופך מאוסף של הרפתקאות סלפסטיק מטופשות לסטירה אישית וחברתית שבאה לאמר דבר או שניים, לא מקורי אמנם, על העולם החומרי חסר העכבות, על חוסר האחריות הממסדית ועל הקשר המתהדק בין החלום האמריקאי והמחיר שיותר ויותר מהנוגעים בזוהרו המזוייף משלמים עבורו. ועכשיו זאת לא רק ההתמדה, היכולת והמזל, עכשיו זה גם העונש המתלווה להצלחה המדומה.

"כלבי המלחמה" הוא סרט מוסר ליט המשתדל לא להפריע מידי למנוחתו של הצופה. לא בשעור החינוכי, הפרקטי שהוא מעמיד לפנינו ולא בקולנוע מסובך ומתוחכם מידי. זהו סרט פעולה המערב הומור בטיפה של מלודרמה לא רצינית מידי המסתמך על הסימפטיה שלנו לגיבורים, למרות שאחד מהם עושה הכל כדי לדחות את חיבתינו. ג'ונה היל הקומיקאי עב הבשר בתפקיד אפרם חסר העכבות ומיילס טלר ("וויפלאש") החביב והרציני המלווה את פס הקול בקריינות המספרת את הסיפור הם צמד ההפכים שכמותו מלא הקולנוע חברים לדרך. תומך בהם לרגעים בראדלי קופר שבכל סרט רציני יותר היה קוצץ ידיים ורגליים וכאן הוא הרבה יותר אמפטי.

בילוי חביב לימים אחרונים של קיץ, בלי יותר מידי יומרות.

"כלבי מלחמה" – 8 מינוס  בסולם אורשר.

רוצה לשתף ?