"לאהוב את וינסנט" – קאן קאן עם ואן גוך

וינסנט ואן גוך אחד מגדולי הציירים מאז ומעולם מת באובר, עיירה קטנה לא רחוק מפריז בסוף יולי 1890 כתוצאה מיריה בבטנו יומיים קודם לכן. הסיבה הרשמית היתה התאבדות, אולם הנסיבות מעלות שאלות באשר לקביעה זאת שהתבססה בעיקר על מצבו הנפשי הרעוע. אפשרות נוספת שהועלתה בעקבות בדיקה בליסטית היתה שנורה מאקדח תקול ע"י חבורת נערים מהסביבה.

ארמן רולן, בנו של הדוור של ארל, העיר בפרובנס בה חי הצייר שנים לא מעט ובה צייר ואן גוך את ציוריו המפורסמים יותר יוצא בשליחות אביו להעביר מכתב שכתב וינסנט לתיאו אחיו וכשמתברר לו ששתי הנפשות הפועלות כבר אינן בין החיים, הוא פותח בחקירה משלו על ימיו האחרונים של האמן.

במסגרת שיטוטיו באובר הוא פוגש דמויות שליוו את ואן גוך בתקופת חייו האחרונה ובהן הרופא שטיפל בו, צייר חובב בעצמו, בתו של הרופא, סוכנת הבית שלו, בעלת האכסניה בה התגורר, דייג ומשכיר סירות שהכיר אותו ותושבים מזדמנים של העיירה המאירים בסיפוריהם-עדויותיהם את אשיותו המורכבת של הצייר שבא מהולנד והתאהב באור, בנופים ובאנשים של צרפת.

הסיפור, באנימציה המורכבת מציוריו של ואן גוך ועיבודים שלהם בטכניקות מודרניות שמעלים בהכרח לזכרון את "ואלס עם באשיר" של ארי פולמן, מועבר לנו בשני מישורי זמן כאשר ההווה רווי בצבעים והעבר משורטט בשחור-לבן, כדי שנבין מהותה של קפיצה בזמן ומבט לאחור…

דורותיאה קוביילה ויו וולכמן החתומים על הסרט כבמאים בונים את המפגשים עם הדמויות המגולמות ע"י שורה של שחקנים, בעיקר כאלה עם מבטא אירי בולט כמו סירשה רונן, כריס או'דור דגלאס בות', שדמותם זכתה לעיבודים גרפיים בסגנון ואן גוך, כמסכות דידקטיות בסרט לימודי. טקסטים מאוד אינפורמטיבים שאינם מצליחים להשמע אמינים. ועובדה זאת יוצרת סוג של ניכור נראטיבי אל מול הסיפור שיש בו מוטיב של חקירה וגילוי.

וכך בסופו של מסע, הסיפור הוא נטול קלימקס עלילתי. אבל משום שהצד הויזואלי כאן הוא העיקר – אנימציה העשויה בשמן הנופחת חיים בעבודותיו של ואן גוך, הגימיק היפיפה מחזיק את הסרט לכל אורכו.  אך כנראה שהוא יקסים את רק חובבי האמנות המושבעים, שיהיו כנראה הצופים האופציונאלים היחידים.

"לאהוב את וינסנט" – 8 בסולם אורשר.

Loving Vincent

רוצה לשתף ?