"מקום לאהבה" – שבר הגבר והבן שלו

יש לי בעיה אמיתית עם סרטים שפותרים בעיות, בדרך כלל של מצוקה נפשית באיבחה של מכת ברק רק כי צריך לספק לקהל סוף טוב. הגיבורים סובלים סובלים במהלך כל הסרט, הנטל הנפשי מתגבר כמעיין, ההתנהלות מול העולם הופכת כבדה וסוציופטית יותר ויותר, מרחיקה אוהבים וחורשי טוב ואז, כבמכת ברק נופלת ההארה והכל נפתר. החיוך חוזר לפנים וכולם הולכים לים.

אחד המפורסמים בסדרת מדע בדיוני זאת, שהרי פסיכולוגיה היא מדע במסגרת מדעי החברה ופסיכיאטריה היא ענף של רפואה, היה "אנשים פשוטים" סרט הבכורה של רוברט רדפורד כבמאי. להזכירנו, דונאלד סאטרלנד ומרי טיילור מור גילמו שם את הוריו של טימוטי האטון, ילד טוב אמריקה שגדל מוכה רגשות אשמה על תפקידו בטביעתו של אחיו הגדול, האהוב על הוריו. לא רק הוא סובל, גם אמא המאשימה אותו בשקט רועם במות האח הבכיר. ממש לקראת הסוף במפגש אחד עם הפסיכולוג ג'אד הירש מבין האטון את בעייתו ורץ החוצה כדי לפתור לתמיד את יחסיו עם העולם. הקהל גועה בבכי של סיפוק  וההגיון העובדתי יוצא להתפנות בשרותים.

משפחות במשבר פוזרו לרוב בקולנוע, בעיקר בקולנוע האמריקאי המלודרמטי ותבנית הסיפור, בתת ז'אנר כמו בתת ז'אנר הולכת כאן בתלם החרוש עמוק. המשפחה, בכלל היא אחד הסמנים של נייר הלקמוס החברתי האמריקאי והעברתה במטחנות הבשר של הדרמה הקולנועית רק מוכיח את עצמו בקופות. "מקום לאהבה", סרט קטנטן שלא מתבלט בדבר מלבד באיכות השחקנים שלו הוא סרט כזה. סיפור על אובדן משפחתי, כאן מותה של האם והרעיה האהובה שסוחף לאבדון מתקרב את הבעל והבן.

ביל פאלט ובנו ווס עוברים מסאן פרנסיסקו ללוס אנג'לס בנסיון להתחיל בחיים חדשים אולם העבר, הכאב והצער  ממשיך לרדוף אותם. ביל הוא מורה בבית ספר תיכון לבני עשירים ו-ווס הוא תלמיד באותו בית ספר ושניהם מנהלים חיים מקבילים, גם ביחסיהם עם בנות זוג, כל אחד וקבוצת הגיל שלו. ביל זוכה לחיזוריה העדינים של המורה לצרפתית ואילו ווס נשלח ע"י אותה מורה לעזור לתלמידה מצודדת מאוד עם נטיה אובדנית, ממשפחה עשירה ומפורקת בקידום יכולותיה בשפה הזרה הסקסית. המנוע הרומנטי שמפעיל את שניהם פועל באותם טורים במסגרת כל התנהלות רומנטית קולנועית – קשר, קשר נפרם, קשר מתחדש.

אך בעוד שמצבו של האב הולך ומתדרדר, אפילו עד טיפולים בשוקים חשמליים כדי לנסות לחלצו מהדיפרסיה הבן מתעשת ראשון ומשתתף בנבחרת הריצה של בית הספר כדי לשפר את הכושר הגופני והמנטאלי שלו. כאיש צעיר היכולת האדפטיבית שלו עם הסביבה ואולי גם יכולת ההכלה של הכאב גדולה יותר והנכות הנפשית של האב מביאה את השניים למפץ גדול וצפוי.

קורט וולקר מותח את חיי היום יום העקרים של שניהם כמסטיק דביק ושמנוני, נטול התפתחויות משמעותיו לאורכו של רוב הסרט כדי להוביל אותם לאט לאט לבירה עמיקתא של התמודדות עם החיים וכדי להוציא אותם משם במהלך מהיר לחיוך גדול של ניצחון בלתי אמין בעליל, בסופה של הסאגה המתמשכת לפנינו.

בסופו של דבר זהו סרט כאילו רגיש, שאבלונה מהדהדת מהרגע הראשון ועד כותרות הסיום, לא נטול סחיטה רגשית של דמעות שמחזיק מים רק בשל השחקנים המבצעים ובראשם ג'יי. קיי סימונס רב היכולת, גם ז'ולי דלפי והצעירים ג'וש וויגינס ואודיה ראש.

מקום לאהבה – 7 בסולם אורשר

The Bachelors

רוצה לשתף ?