דבר אחד אי אפשר לקחת מפאולו סורנטינו, אחד המרתקים והמקוריים בבמאי הקולנוע הפועלים היום, בודאי באיטליה, וזה את היכולת הויזואלית המופלאה שלו. כל סרט משבעת הסרטים הארוכים שעשה (והיו כמה קצרים יותר וסרטים תעודיים) מתהדר ביופי מהפנט ומרשים וככל שהוא מתקדם במעלה ההכרה של הקולנוע העולמי, היא מרשימה יותר.
מאשימים אותו שהוא הולך, כבד מידי בעקבות של פליני הגדול וכמה התייחסויות, לעיתים בהרבה יותר מרמזים מאכלסות את הסרטים שלו. בסרט קודם "יפה לנצח" הוא מעבד לצרכיו את "לה דולצ'ה ויטה" ו"רומא" של פליני וכאן ב"נעורים" הוא הולך, כל הקופה על "8 וחצי". ואלו – למי שלא יודע, אבני ראשה של אמנות הקולנוע. יהיו שיגידו שהוא מפשט מידי את הנושאים שהעלה המייסטר הגדול, יהיו שיחמירו בביקורת ויגידו שהוא עושה בהם מעשה דאעש בשכיות הסטוריות.
אני, מעריץ לא שקט של האיש חושב שהעיבודים המודרניים שלו לסימפוניות הקולנועיות הללו של העבר הם נסיונות מעניינים להתכתב עם ההסטוריה של הקולנוע באמצעים חדשים.
ב"נעורים" הוא מפגיש את השחקנים הוותיקים מייקל קיין והארווי קייטל, האחד מוסיקאי מפורסם והשני וקולנוען ידוע בשלהי הקריירה הדועכת המבלים את דמדומי חייהם בסנטוריום מהפנט בשוויץ ומהרהרים בכל הנושאים שיכולים לענייין שני זקנים כמוהם – חיים, אמנות, נשים, יופי, כדורגל ועוד.
לידם חולפות כמה וכמה דמויות, חלקן הזויות וכל אחת מייצגת את הנושא עליו מדבר אחד המערכונים מהם מורכב הסרט. חשבון הנפש המשפחתי של המוסיקאי הזקן שאינו מוכן לנצח על יצירתו הגדולה, אפילו לא בקונצרט חגיגי בהזמנת המלכה האנגלית, כל עוד אשתו שבצעה את החלק הווקאלי, עדיין בחיים. הצורך של הקולנוען שעבר זמנו להאחז בעשיה כדי לעצור את הזמן העובר ואת היכולת הנמסה שלו להמשיך ולביים סרטים בעלי משמעות. קריקטורה של מראדונה הנפוח שלא מזכיר בכלום את העבר הנפלא שלו על מגרשי הכדורגל. ילד המתאמן בנגינה בכינור דוקא עם שירו המפורסם של המוסיקאי. מלכת היופי, מיס יוניברס עם הגוף האידאלי שנחשף עד תום שמפתיעה את הזקנים בפקחיות לא שיגרתית. מדריך טיולים ומטפס הרים המחזר אחרי בתו של המוסיקאי. ג'יין פונדה, שחקנית וותיקה שמגיעה כדי להודיע לבמאי שהיא פורשת מהסרט, עוברת לטלויזיה ולכן הסרט כנראה לא יצולם. ועוד ועוד דמויות החולפות בקצב אחיד אל מול המצלמה הוירטואוזית של לוקה ביגאזי, צלמו של סורנטינו.
עם תפקידים מרתקים של שני השחקנים הבוגרים שעשו שטויות בזקנתם אולם כאן מכפרים על כל אלה, ועם עוצמה חזותית ונראטיבית ההולכת ומשתלטת על הצופה המעוניין, זה נראה לעיתים מוזר, לא תמיד נהיר – אבל תמיד תמיד משאיר מקום לשיחה ולפיתוח, גם דמיון וגם מחשבה. הנה סרט למי שאוהב קולנוע איכותי ומאתגר.
נעורים – 9 בסולם אורשר.