בניגוד לשגרת הדרמה הקולנועית ואולי גם לכמה הלכות בתורת התסריטאות נוח באומבך זורק אותנו מיד בשחר "סיפור נישואים" שלו הישר לליבו של הקונפליקט. עוד לפני שיש לנו זמן להכיר כאן ועכשיו את הדמויות, לפתח אליהן יחס כל שהוא, למשש אותן. זה יבוא בהמשך הדרך, על חשבונן ועל חשבוננו. עוד ניטלטל בין אחיזתנו בזה ואח"כ בזו וחוזר חלילה. תוך דקות אחדות הוא גם יגדיר לנו את ההתמודדויות בעימותים שהוא מציע לנו בסיפור שלו ובמקרה הזה הן לא מעטות.
נמצא מתגוששים בזירה את ניו יורק מול לוס אנג'לס, את התאטרון מול הטלוויזיה, את עורכי הדין הנפוחים והעשירים מול הצנועים והאנושיים יותר, את עורכי הדין של הגרושים הנועצים שיניים זה בזה, את המציאות הכואבת, האישית והאנושית של הפרידה ומולה את העולם המקביל עטוף ברעל שמוצג בבית המשפט וכמובן את הזוג המתחבט לאורכו של כל הסרט בין אהבה וצורך לבין חשבונות אישיים של מרירות, טענות וטינה מתפרצת. ואכן, כבר מהתחלה ברור לנו ש"סיפור נישואים" הוא סיפור אחר, של קולנוע מרתק, תוסס, לא שיגרתי, טעון, מרגש ולוכד כל כך.
למי שניזון על דיאטה של "סרטי מארוול", העבודות של באומבך ובוודאי שמו לא בהכרח שגורות על פה. הוא פועל אמנם בשולים הפחות ממוסדים של הקולנוע האמריקאי ומציע סרטים שנושאים חותם אישי ברור של עיסוק מרתק בתחומים של משפחה, זוגיות וחברה ומשם הוא מעצב לעצמו מקום חשוב יותר ויותר ביצירה של שפה ייחודית שתגיע כנראה השנה גם אל האוסקר. באומבך, פטפטן חד מבט ובעל הבחנות יודע להפוך את החיים סביב לו לסיטואציות ולטקסטים ולדמויות מלאות, והולך קרוב קרוב במסע הקולנועי שלו לאורך הביוגרפיה האישית שלו. כך ב"חיים בין השורות" המוקדם ביחסים בין בנים להוריהם, "פרנסס הא" על משבר גיל שלושים ו"גרינברג" (הפחות מוצלח מסרטיו) על גבר בשנות הארבעים, ב"כשנהיה צעירים" הוא מדבר על פער הדורות לקראת העשור החמישי וכך גם כאן, ב"סיפור נישואים" על סאגת גירושיו מאם בנו והקרב על המשמורת שלו.
סיפורו של "סיפור נישואים" הוא כביכול MRI רב דיאלוגים של גירושים והתפוררותה של משפחה שהמאבק על משמורת הילד שבין בני הזוג עומד במרכזו. השניים הם צ'ארלי וניקול, עד תחילתו של הסרט שני אמנים שהתיאטרון וההערצה לצ'ארלי ויצירתו איחדו אותם וצרפו את זוגיותם לשיתוף פעולה מוצלח. היא היתה שחקנית קולנוע מתחילה מלוס אנג'לס כשפגשה אותו, במאי פרינג' ניו יורקי בתחילת הזינוק שלו. איתו הפכה לכוכבת התיאטרון שלו שהלך והתקרב יותר ויותר למרכז הסצנה בברודווי והוא היה זה שניתק אותה משורשיה במערב כדי לבסס את חיי המשפחה קרוב למרכז עיסוקיו. היא, במהלך השנים, למרות הערצתה לכשרונו וחובותיה המשפחתיים מפתחת לאיטה את הרצון להכרה בצרכיה, ברצונותיה ובמקומה במערכת היחסים החד צדדית ומבינה לאיטה כי היא מוכנה לשלם את המחיר הגבוה של העצמאות וההתנקות מצ'ארלי וניו יורק. בייחוד אחרי שהיא מקבלת הצעה לתפקיד בסדרת טלוויזיה המחייבת אותה לעבור ללוס אנג'לס שם מתגוררת עדיין אמה ולשם היא עדיין מרגישה מחוברת.
צ'ארלי הכבול בהתחייבויות בניו יורק לא יכול לוותר על עבודת התיאטרון שלו והפרוד בין השניים נראה כבלתי נמנע, למרות האהבה שעדיין לוחשת ביניהם. ההחלטה הראשונית לעשות את הפרידה יפה וחלקה מתנפצת על מציאות קאליפורנית משובצת עורכי דין המעכירים את האווירה. חשבון הנפש מגיע במהרה, הטחות הדדיות של אשמה וקרב בלתי נמנע על החזקת הילד.
כביכול היינו כבר בסיפור הקולנועי הזה לא מעט פעמים. זוכרים את "קרמר נגד קרמר", "את מלחמת רוז ברוז", אפילו את "גברת דאוטפייר" (אפשר להזכיר בלחש בלחש גם את סדרת "אבא גנוב" שלנו), ויש עוד דוגמאות רבות, כל סרט והווקטורים שלו. אבל כל זה רק כביכול משום ש"סיפור נישואים" הוא מכלול רווי הרבה יותר מעוד סיפור על נישואים שעולים על שרטון או קרבות על החזקת הילד – קרבות על אגו וצורך בהשפלה הדדית. כמו בסרטיו הנפלאים הקודמים גם כאן מציע באומבך תערובות אנושיות מייצגות שמבט מפוקח על החיים יכול לנפק.
את הקונפליטקט הראשוני שנפרש בפנינו הוא מעטר בדימויים מקבילים המשמשים גם כהד לדרמה המרכזית ובאותה עת גם משלים המדגישים אותה. לוס אנג'לס ("יש כאן מרחב הרבה יותר גדול", אומרים לצ'ארלי כל הזמן) והוליווד ההופכות לעיר מקלט לניקול ולבסיס לקריירה מחודשת ולחיים חדשים היתה כזכור גם עיר המקלט למפיקים הקולנוע העצמאיים בימים המתרחקים של הסרט האילם. להזכירנו, רדופים ע"י חברת הפטנטים של אדיסון מצאו המפיקים העצמאים את הכפר הקטן בפרוורי לוס אנג'לס שמלבד תנאי מזג האוויר הנוחים, הנופים המגוונים ואוסף אדיר של פרצופים מכל הגזעים, היה המקום רחוק מאוד מניו יורק של הרודנות הדורסנית. האם את אותו החופש לא מחפשת ניקול, בדרכה ? שחרור מעריצותו וצילו הכבד של צ'ארלי ?
ולמרות זאת נשארה ניו יורק המרכז הכלכלי, גם של אמריקה אבל גם של תעשית הקולנוע וכמובן גם של התיאטרון, ומכאן גם תלותו של צ'ארלי בתפוח הגדול במזרח וחוסר יכולתו-חוסר רצונו להתיק את מרכז חייו מערבה. המתח בין שתי הערים הוא המתח שבין שתי הדמויות המרכזיות בסרט. הוא מתוגבר גם במתח שבין הקולנוע-טלוויזיה והתיאטרון, אמניות שכאילו אחיות זאת את זאת, אבל עשויות ממרכיבים שונים לחלוטין. להלן המופשט אל מול המוחשי. גם המקצוענות הקרה, האכזרית מתנגשת כאן עם האנושיות בסיפור עורכי הדין. הברקודה שמתעלת את מהלכיה של ניקול להעכיר את ההחלטה לסיים את הנישואים בנחת אל מול עו"ד הוותיק שמעדיף חיבוק ופשרה איליו מגיע צ'ארלי. ובקרב הזה זוכה כמובן הציניות הקרה, הלא אנושית והנושכת.
באומבך בונה תסריט מלוטש היטב, רווי בטקסט, תיאטרלי כמעט – יש שיאמרו בפיטפוטים שמעלים ניחוח וודי אלני ובסיטואציות היברידיות שנושאות איתן טעם של כאב והומור כאחד. הוא יודע מתי לקצר ולדלג ויודע גם מתי להשאר ולעקוב. רובי ריאן, הצלם משרת אותו נפלא בעבודה שיודעת להתקרב ולהתרחק ברגעים הנכונים, מצלמה מכבדת, עוקבת ורגישה בגובה העיניים שמדגישה את היכולות הנפלאות של השחקנים במסיבה הקולנועית הזאת.
ואלה, כמו בסרטים הקודמים של באומבך, מושלמים. מתאימים ככפפה ליד המדריכה אותם באופן מדוייק ומוקפד. אנסמבל של כישרונות שמוציא לפועל את כל הניואנסים, הרגש והכוונות של הבמאי. אדם דרייבר, שחקן שהולך ומתפתח מתפקיד לתפקיד נושא על כתפיו מחצית מהמשא ועושה את זה באופן מושלם. התערובת המהולה היטב של מאשים ונאשם, של מקריב וקורבנו, תוקף ונתקף המשתנה תדיר במהלך הסרט מבוצעת אצלו במחוות דקות ומרשימות, בדיוק כמו שעושה זאת בדרכה הנהדרת והמקסימה סקרלט ג'והנסון ממול. הם משלימים האחד את השניה, מתנגחים זה בזאת ומצליחים לשמור על מרחב אלסטי שיש בו כאב, מאבק ורוך באותה עת. גם הצוות התומך, ויש רבים כאלה בסרט נפלאים. לורה דרן כעורכת הדין הדרקונית, אלן אולדה כעו"ד הוותיק, ג'ולי האגרטי כאמה של ניקול, ריי ליאוטה כעורך הדין המהודר ואזי רוברטסון כילד בן השמונה המקסים שבאמצע.
"סיפור נישואים" הוא עוד אחת מאותן פנינים שהקולנוע האמריקאי מנפק כדי להוכיח שהוא יכול. זהו עוד אחד מאותם סרטים, לא רבים המנפצים סטיגמות של שטחיות, של גאוותנות, של התנאות ביכולות טכניות ומגיע להישגיו פשוט פשוט גם ללא כל אלה. בשביל ובגלל סרטים כאלה אני אוהב קולנוע וגם שומר אמונים לקולנוע האמריקאי שיכול להציע גם הבלחות כאלה של כשרון ענק והנאה מושלמת.
"סיפור נישואים" – 9 בסולם אורשר
Marriage Story