"עיניינים אישיים" – מתוק, חמוץ ומקסים

"עיניינים אישיים" של מהא חאג' סרט עדין, יפיפה, רגיש, חכם, חמוץ-מתוק, מלא אהבה, רוך והבנה אנושית. סרט נהדר של במאית מרתקת. 9 בסולם אורשר.

המפגש המרתק של שני וקטורים נפלאים שהצטרפו לשטף העיניין וההצלחה של הקולנוע הישראלי בשנה שעברה הפכו את 2016 לשנת ההתהוות של קולנוע ערבי-ישראלי-נשי, משולש של התייחסות שנפלא לשכשך בו את המודעות שלנו. התוצאה מרהיבה ומרתקת ומקבעת את השנה כשנת פריצה אמיתית, עם נוכחות וחשיבות רבה. איזה יופי.

מה שיפה יותר ושומט את השטיח מזעקות השבר של מי שמנסה לטלטל את הספינה כדי להטביעה הוא שהסרטים במסגרת פורצת דרך זאת אינם עוסקים לחלוטין, או כמעט לחלוטין בסכסוך הישראלי-פלסטיני והמבט בהם מופנה בעיקר פנימה, אל תוך החברה הערבית – מוסלמית ונוצרית כאחד והדרך שבה היא מטפלת בעצמה, מחפשת פתרונות ומתמודת עם החיים המודרנים במסגרות הנתונות.

המגמה הזאת הולכת אמנם ומתפתחת בעשור השנים האחרונות לפחות בקולנוע הישראלי שקולט עדויותיהם של שגרירי קולנוע אוטנטיים של רבדי החברה בארץ המספרים את סיפור הפלורליזם האמיתי ממקור ראשון ולא מהקומה העליונה של משרד ממשלתי. אבל עכשיו נשמע גם קולו הצלול של הציבור הערבי ישראלי-פלסטיני לצד קולם של החרדים, המזרחיים, בני השכונות, אנשי תל אביב והמרכז, האשכנזים, הדתיים-לאומיים, הקיבוצים, העליה הרוסית, האתיופית, כשווים בין שווים. בקיצור כל הארץ כולה.

"עיניינים אישיים" סרטה של מהא חאג' הוא סרט עדין, מכונס בעצמו, מינורי, פיוטי המשרטט קלסתרה של משפחה ערבית מנצרת שפזורה בארץ ומחוצה לה מכורח ומרצון. ההורים, בגיל העמידה ועם וחוסר קשר וניכור עמוק  שתלוי על יחסיהם חיים בנצרת בין המחשב שלו והטלנובלות בטלויזיה שלה. בן אחד חי בשוודיה ,מנותק מהסביבה ומבקש מהם לבוא איליו לביקור והשני ברמאללה לא מסוגל לבסס את קשריו עם צעירה יפה אסרטיבית מידי ושמרנית מידי לטעמו. עוד בת נשואה מתגוררת אף היא ברמאללה עם בעלה המוסכניק החולם לראות ולו פעם אחת את הים וגם היא דעתנית ודומיננטית בנישואין מלאי חיים. איתם חיה גם הסבתא הדמנטית המרחיבה את מרחב ההתיחסות האנושית של הסרט.

בין הקודקודים האלה טווה חאג' קשרים המתפתחים לאיטם לסיפור שיש בו הבחנות על אורח החיים, על המחשבות, העיסוקים, וכמובן גם תזכורת מינוריות אמנם על הכיבוש והעול שהוא מטיל על התושבים, אבל גם זה מנוצל לסצנה מקסימה של ריקוד זוגי מכושף. היחסים נבנים בעדינות, בשימת לב. המעמדים אותם מניחה מהא על המסך מוקפדים, מינוריים, אנושיים כל כך. רגעים מזוככים שחלקם הופכים למשל, לבלדה. הומור וכאב משמשים כאן בעירבוביה לסיפור המקבל מימדים קיומיים זעירים ומקסימים.

שורה של שחקנים מרשימים, רובם פנים חדשות מרעננים את הסרט הסימפאטי הזה שאולי אינו נטול בעיות אך הוא מצליח להעביר תחושות, מחשבות ומצב צבירה של עם נורמאלי המתרגל חיים מודרנים שבהם מקומו של היחיד תופס את ההתלהמות הלאומית. חאג' מצליחה לעשות זאת בעדינות מסוגננת בעיקר בחיבור הרגשי והעלילתי שבין התמונות שמעמיד הסרט בהשפעה סגנונית של יוצר פלסטיני וותיק יותר, איליה סולימן, אמן בשרטוט דמויות כאלה.  אם נזכור שמדובר בסרט ראשון של חדג', יהיה מעניין לראות גם את אלה שיבואו אחריו.

יופי של התחלות, סימן טוב לבאות. רק שלא יקלקלו לנו את זה.

"עיניינים אישיים" – 9 בסולם אורשר

 

רוצה לשתף ?