"שם קוד מ.ל.א.ך" – מהשישים בקנאה

בהעדר יכולת לחשוב קדימה ובהינתן הצורך להמשיך ולהפיק סרטים ולו לצורך הקופה המתרוקנת והמניות היורדות, חוזרים בקולנוע האמריקאי אחור ומפשפשים בארכיוני הסינמה והטלויזיה כדי למצוא פטנט שימשוך קהל לאולמות, בעיקר בקיץ. המשימה בדרך כלל לא קשה במיוחד שהרי במחיר הכרטיס כלול מיזוג האויר ונלקחת בחשבון המידה הדלילה של פלחי מוח פועלים והורמונים גועשים ולכן אופציה כמו להחזיר לחיים סדרה שהכתה גלים בטלויזיה התמימה של שנות השישים, הופכת לעובדה קיימת.

" The Man from U.N.C.L.E " היתה סידרה כזאת שחברה לסדרות דומות ולסרטים שאפילו לא ניסו להתחרות בפופולאריות של סוכן 007 ג'יימס בונד, כוכב העל של השרותים החשאיים של המערב, אלא הציעו פרודיות וסניטות לא כואבות (ולא משאירות זיכרון עמוק) על הנ"ל. "האיש שלנו פלינט" עם ג'יימס קובורן היה סרט כזה, "המשתיקים" עם דין מרטין ואחרים שיצאו גם הם להציל את העולם מהקומוניזם, מהאנרכיזם ומסתם משוגעים שרצו להשתלט על הגלובוס ויושביו יעלה כמה שיעלה.

בסדרה, על כל פנים משתפים האמריקאי נפולאון סולו והרוסי איליה קוריאקין פעולה כדי להלחם ברשע העולמי באשר הוא ועושים זאת בניגוד לאינסטינקטים שלהם להלחם או לפחות להתחרות האחד בשני. בטלויזיה היו אלה רוברט וואן בתפקיד האמריקאי ודויד מקאלום כסובייטי והם המשיכו שרשרת שהלכה גם הלאה מהם של זוגות ניגודים המשתפים פעולה בסדרות אקשן. "סטארסקי והאטש", נגיד.

אולי האיום הנוכחי של הטרור הבין לאומי, דאע"ש, אל קעאידה וארגונים אחרים והאופציה שלהם לחבור למטורפים או מדינות (אירן, אירן, אירן) שיאפשרו להם לשים את היד על פצצת אטום "מלוכלכת" הניעו את המפיקים כאן לחדש ימי הגיבורים החשאיים הללו כקדם, על כל פנים "שם קוד מ.ל.א.ך" שהוא עיבוד לקולנוע של הסדרה הנ"ל יצא לדרך. עם כמה בעיות.

הראשונה היא שאיש כבר לא מכיר ולא זוכר את המקור וכך נגדע ממנו האלמנט הנוסטלגי עליו מנגן גיא ריצ'י , במאי הסרט. לא מעט מהאפיל של סרטים כאלה מגיע מהעובדה שיש ניחוח רטרו למפעלות קולנועיות כאלה וכאן הוא מתבטא בנסיונות לצילום ברוח התקופה, בעריכה מהירה ועצבנית בסגנון שנות ה-60 בארט ובאופנה שמזכירים את הימים היפים של לונדון העליזה. אבל זה באמת לא מספיק ובעולם שמציע יותר ויותר נטפים של פוסט מודרניזם אין לעובדה זאת משמעות רבה.

הפאם פטאל
הפאם פטאל

השניה נעוצה בבחירת השחקנית ובהדרכתם. במקרה של סדרת הטלויזיה המתח, העוקצנות, ההומור, היריבות של הדמויות גלשה גם לדרך שבה הביאו אותם וואן ומקאלום אל המסך.  כך הפכו שניהם לכוכבים מוכרים ומזוהים שחייהם השיקו פחות או יותר לימי חייה של הסדרה. להנרי קאוויל וארמי האמר אין את זה והתוספת שנמסה מהר אליסיה ויקאנדר כדמות הנשים המהדהדת בניהם לא תורמת ערך מוסף גם היא. אליזבת דביקי במירקחת של אודרי הפבורן ופאם פטאל מציעה כמה רגעים של רוע קיצוני אל זהו. הדמויות לא מפותחות, אינן קורנות את האלגנטיות השרמנטית המצופה, נגיד אם הולכים על האופציה של קרי גראנט והקשר בניהם נראה כאילו הוא תוצאה של הוראות בימוי ולא יכולת אישית.

גם הסיפור לא מפתיע והולך בנתיבות שאנו מכירים מאיזורי חיוג דומים וממוטציות טכנולוגיות הרבה יותר בקולנוע האקשן הוירטואלי רב הרעש. ולכן גם המתח כאן הוא בערבון מוגבל. ואפרופו קולנוע וירטואלי, דוקא העובדה שיש כאן חזרה לאקשן הטוב (והערוך מהודק) של בני אדם במכוניות של בני אדם מחזיק מעט טוב לתמיסה המוכרת הזאת.

שלא נבין, זה לא סרט רע או משעמם או מרגיז, זה סרט בסדר. לא יותר. אבל מגאי ריצ'י, אחרי "לוק סטוק ושני קנים מעשנים", או "שרלוק הולמס" הרענן עם רוברט דאוני ג'ר (ואם נעדיף לשכוח את "החגיגה" של האקס מדונה) אנחנו מצפים ליותר.

"שם קוד מ.ל.א.ך" – 7 בסולם אורשר

ובכל זאת, הטריילר:

רוצה לשתף ?