ג'ו, נער מתבגר בן 14 ואימו ג'אנט נוסעים במכונית בכביש צר המוליך אותם לכיוון שריפת היערות הענקית בהרי מונטנה, לא רחוק מהגבול שבין ארה"ב לקנדה. הדרך מוליכה אותם קרוב קרוב לאש המכלה עוד ועוד עצים, אש שבה נלחמים כבר ימים רבים ובלא הצלחה הכבאים הנעזרים באזרחים מתנדבים שמרוויחים דולאר ליום בעבור סיכון בריאותם, אם לא חייהם. ג'ו וג'נט יצאו בתקווה לפגוש את ג'רי, אבי המשפחה שהחליט לעזוב את הבית בדרך אל היערות הבוערים לאחר משבר נפשי בעקבות עוד פיטורים שלו מעוד עבודה מזדמנת. המצלמה מלווה את הנסיעה מתוך המכונית, מנקודת המבט של הבן ואימו, מביאה אלינו את תמונת הדרך המתפתלת, המסוכנת במשך דקות ארוכות.
ברוב הסרטים ההוליוודיים סצנה כזאת תביא את הגיבורים של הסרט לשיא של עימות עם האש שתגיע ותעטוף אותם, במאבק דרמטי לחיים ולמוות שירכז את תשומת ליבנו הצופים ויעצים את המתח בסיטואציה הקיומית הזאת. לא כך ב"תמונה משפחתית" (במקור האמריקאי " Wildlife "), סרט הביכורים של פול דאנו, עד עכשיו שחקן שהלך ותפס יותר ויותר את תשומת ליבנו בסרטים בהם השתתף. כאן, באנטי קליימקס ברור, הם יעצרו, יתבוננו בלהבות הלוחכות את עשרות העצים הנכנעים לאש וימשיכו בדרכם כדי לברר לעצמם איך הגיעו למצב הזה, של משפחה מתפרקת.
דאנו מצטרף לשורה מתארכת של שחקנים ושחקניות שמחליטים לשנות עמדה ליד המצלמה ולעבור מהצד של העדשה לצד של העינית כדי להרחיב את שטח השיפוט שלהם ברחבה של האמירה האמנותית והחברתית. לא כולם ג'ורג' קלוני ולא כולם יכולים ורוצים לשחק אותה הוליווד, כולל הזוהר והחוקים הנוקשים של האקשן והמתח והצורך לשפוך טונות של אפיל בידורי על המסך. נתח נכבד מהם מנסה ליישם את היכולות המוכחות שלהם בתחום בחירת והדרכת השחקנים, וכמובן הכתיבה הדרמטית והפסיכולוגית של הדמויות אותן הם מעצבים. שיהיה ברור, "תמונה משפחתית" הוא סרט שמתקדם לאט, הולך בשקט ומנסה להיכנס עמוק.
תחילת שנות השישים באמריקה. משפחת ברינסון הגיעה זה מקרוב לגרייט פולס במונטנה כחלק ממסע הנדודים שנכפה עליהם בשל הצרכים של אבי המשפחה ג'רי להחליף עבודות. ג'רי עובד עכשיו במועדון גולף של עשירי המקום, ג'אנט האם היא עקרת בית האחראית על ארוחות הערב המשפחתיות בסגנון החלום האמריקאי בגרסתו הצנועה וג'ו מנסה להתאקלם מחדש בבית הספר ואולי להשתלב בניגוד לרצונו ובלחץ אביו בקבוצת הביסבול. החיים קטנים, שקטים ומסודרים בניגוד לדרמה המתרחשת ביערות הסמוכים בהם משתוללת שרפה ענקית המעסיקה את תושבי העיירה כולם.
כשהסדר מתערער ואבא ג'רי מפוטר ואינו מוצא עבודה חלופית, ואחרי שהוא שוקע במרה שחורה ומחליט, לאחר ימים ארוכים ולילות טבולים בבקבוקי בירה להצטרף לכוחות הלוחמים באש תוך סיכון עצמי עצום למרות התנגדות ג'אנט, מחליטה אמא לחפש עבודה כדי לקיים את המשפחה וגם ג'ו מוצא עבודה בסטודיו של צלם העיירה. המשפחה מאבדת את מרכז הכובד הנורמטיבי ומתחילה להתדרדר אל הכאוס הקיומי. התסכול של ג'אנט מתפוצץ, היעלמותו של ג'רי מחריף את חוסר שיווי המשקל הטבעי וג'ו, המביט בעולם ומנסה להבין ואולי גם לאחות את מהלכיו נזרק באכזריות אל ההתבגרות הכואבת.
ואכן, נכון שמדובר כאן בסרט על התבגרות, נגיד סרט נוסף על התבגרות, אבל מעבר למסקנה הברורה תלויה גם טענה קשה על הדימוי שכולם מצייתים לו של אורח החיים האמריקאי ובעיקר על נבלותה של השיטה הקפיטליסטית וחוסר האנושיות שהיא מתפלשת בו. החברה מתחלקת לאלה שיש להם והם יכולים לשלוט בגורלות בני אדם וגם לשחק בהם כרצונם, לבין אלה שתלויים על חבל דק של חוסר הביטחון הכלכלי שמעצב את חייהם וחיי משפחותיהם. הקלות שבה מפוטר ג'רי, ההתבזות המוסרית של ג'אנט בחיפוש אחרי אמצעי מחיה בהעדרו והתלות של הקיום המשפחתי ברצונם הטוב, או בגחמותיהם של מפרנסים פוטנציאלים הם חלק ממערכת שמרנית רקובה זאת שגם שינויים חברתיים בשנות השישים והשבעים לא שינו באמריקה.
דאנו שותל את הרעיון ברכות, בשקט, בעדינות. הוא לא עולה על בריקדות ולא מזעזע אמות הסיפין. בסרט בכורה זהיר, המבוסס על ספרו של ריצ'ארד פורד שנתן לו יד חופשית בעיבוד הוא לוקח את הזמן וצועד עקב בצד אגודל ליד הגיבורים שלו כשהוא סומך על יכולתם לפרש את המצב ולהציגו באופן משכנע. בסרט שמורכב ברובו מהאינטימיות של הצילומים מקרוב מירב האחריות נופלת על השחקנים ובאמת, השלושה בתפקידים הראשיים יוצאים וידם על העליונה. כך ג'ק ג'ילנהול בתפקיד האב השבור שרואה את משפחתו הקטנה נמחצת בעיקר משום חוסר יכולתו להנהיגה ולעמוד בהצלחה על משמרת קיומה הפיסי, וכך קרי מאליגן המצויינת בתפקיד ג'אנט שנקרעת בין החובה שלה כאם והצורך, אולי גם הרצון לפרוץ את המוסכמות של הצביעות החברתית והמוסרית הנוקשה. וכמובן אד אוקסנבולד בתפקיד הילד ג'ו (הוא בן 18 ומשחק ילד בן 14) שדרך עיניו נפרש הסיפור המשפחתי הזה, הבוחן את התנהלות הוריו ולמעשה מנסה לאחות את השברים של המשולש ההרוס. צילום רגיש ומדוייק של דיאגו גרסיה שמצליח לעמת את התקריבים הרבים עם הנוף המרשים של ההרים המושלגים שברקע ועריכה שקולה של לואיס פורד ומתיו האנאם משלימים את הסיפור של הסרט שאולי אינו מושלם, אבל הוא בוודאי אקורד פתיחה מעניין לקריירה החדשה, הנוספת של דאנו.
תמונה משפחתית – 8 מינוס בסולם אורשר
Wildlife