פסטיבל הסרטים הבין לאומי בחיפה מתקרב, כמו בכל שנה בסוכות והצורך לברור ברשימת הסרטים ולהחליט מה מבין עשרות רבות של אפשרויות הוא אופציה לצפיה ורכישה, הופך להיות אקוטי יותר. ובדיוק לשם כך להלן כמה הצעות והמלצות לסרטים שכבר ראיתי אי פה ואי שם באחריותי בלבד ועל פי טעמי. הקבצים שיתפרסמו כאן עד תחילת האירוע על הכרמל בחיפה יובאו באסופות של ארבעה – חמישה סרטים, בהתאם להתקדמות המידע שיצטבר בידי.
"נשים מתות מהלכות" – סרטה החדש, אול אמריקה של הגר בן אשר ("הנותנת" 2011, "הפורצת" 2016) שמציע מפגשים מצמררים בתשעה פרקים שרובם ראשים מדברים עם נשים בתא הנידונים למוות, רגעים ספורים המתקצרים והולכים לפני ההוצאה להורג. התוצאה מקפיאת הדם, הרגישה עד חדירה לעצמות הצופים היא מהממת. המפגש הקרוב קרוב עם הנשים הללו, שחורות ולבנות המספרות את סיפורן הקשה, כל אחת והסיפור האישי המצמרר שלה, מעמיד שוב את שאלת המוסר והיכולת של חברה לשפוט את נידכיה. עונש המוות והויכוח על תקפותו עולה כאן לדיון וזוכה לטלטול בעוצמה שלו שבן אשר מצליחה להניח לפתחנו. הסרט, המצולם רובו בקלוז אפ, מקרוב ממש ליד נקבוביות העור של הנידונות למוות, דוחס את הנושא לפרצופנו וקשה להשאר אדישים ולא מעורבים. בן אשר וקבוצה של שחקניות אנונימיות (לפחות לגבינו), דבר המוסיף מאוד לאמינותו של הסרט מצליחות לגעת ממש בקצות העצבים החשופים שלנו, לבדוק את גבולות היחוס שלנו למעשים הנוראים ולברר לעצמנו כמה דברים על מהותה של נקמה, עונש, ורחמים. סרט שצובר את הכוח שלו במעלה הסיפורים ומתפוצץ בסופו בלי להשאיר נשימה. מומלץ מאוד. 9 בסולם אורשר.
"אהבה בימים קרים" – את הבמאי הפולני פאוול פאבליקובסקי הכרנו להערצה בלתי מסוייגת ב 2014 עם סרטו הקודם "אידה" שהתרחש בשנות השישים אך עסק בטראומת השואה והניח אותו גבוה בשמי הקולנוע הפולני בפרט והעולמי בכלל. עכשיו הוא חוזר עם סרט נפלא נוסף שעוסק גם הוא בטראומה פולנית אחרת, של שנות השלטון הקומוניסטי כבד היד וחסר האנושיות וגם כאן הוא הופך כמה מאבני הדרך כדי למצוא מתחתם את הרמשים לוחשי הארס שהמיתו, לפחות את היצירתיות ורוח החופש. גם כאן הוא מעמיד אשה במרכז ההתרחשויות כמי שמניעה את הסיפור כולו.
הסרט מתרחש בשנות החמישים והשישים בפולין, ברלין, יוגוסלביה ופריס ופורש מלודרמה בסגנון הקלאסי שכולה סיפור אהבה שנבלם ע"י עריצותו של משטר ומצב. אלה המפרידים בין שני אוהבים שמניידים את מערכת היחסים המתפרקת ומתחברת מחדש בין מזרח ומערב, בין גבולות ואידאולוגיות, בין רצונות וצרכים ומציאות שמתעתעת בהם כל הזמן. הימים הם הימים הקודרים של תחילת שנות החמישים כשקבוצת מוסיקאים יוצאת לחקור את הזמר העממי הפולני לאורכה של המדינה הקומוניסטית כדי להקים להקת ייצוג שתפיץ את התרבות הפולנית במזרח אירופה ואולי גם במערבה. עיניין של תעמולה. ויקטור הוא האחראי על הצד המוסיקאלי ואירנה על הכוריאוגרפיה. השניים אוספים נערים ונערות מוכשרים מפולין, מרכזים אותם במחנה אימון כדי לבחור את הטובים שבהם. זולה היא צעירה פשוטה ויצרית שנאשמה בנסיון לרצוח את אביה ומחליטה לנצל את ההזדמנות כדי לשנות את חייה. היא מושכת את תשומת הלב של שני האחראים והופכת מהר מאוד גם לכוכבת של הקבוצה. הרומן האסור שלה עם ויקטור המבוגר ממנה המוקסם מאופיה המרדני ומכשרונה לא מאחר להתפתח והשניים מקיימים אותו במסתור.
פאבליקובסקי בונה סיפור סגור, מהודק וחונק, לא מפחד להשאיל רגעים מכמה סרטים מהקולנוע ההוליוודי הקלאסי (היצ'קוק למשל זוכה כאן לכמה איזכורים ברורים) והמבנה המלודרמטי המתפתח לאורכו של הסרט מציע גם הוא הומאז' לגדולות שביצירות של הז'אנר – "קזבלנקה" עולה מיד כאסוציאציה מתבקשת. הוא מפעיל נהדר את השחקנים שלו באוירה החונקת, בלי סנטימנטליות רבה מידי, מה שמותיר את הסצנה האחרונה כזיכרון עוקר נשימה כמעט. 9 בסולם אורשר.
"אייקה" – מכת האגרוף בבטן מתוצרת הקולנוע הרוסי החדש בנראטיב החודר בחדות ובכוח הישר למערכת העצבים של הצופה. סרטו של סרגיי דבורצבוי הוא סרט שלא שוכחים. מבט מקרוב מאוד, במצלמה העוקבת ממרחק מילימטרים אחרי הגיבורה של הסרט, אייקה שזונחת בשניות הראשונות של הסרט את התינוקת שלה כדי לברוח דרך חלון השרותים של מחלקת היולדות בבית החולים אל השלג שבחוץ ואל הכורח הנורא שבחיפוש המעליב והסיזיפי אחרי מקורות הכנסה. היא, מהגרת חסרת זכויות מקירגיסטן, פעם ברית המועצות שהגיעה לחפש חיים חדשים במוסקבה המושלגת והקפואה, העיר שמציעה לה רק סבל, חרפה, והכרח קיומי עלוב. הסרט עוקב במשך ארבעה ימים אחרי חייה העלובים, חסרי הערך כשהיא מדדה, מדממת וחלשה בחיפוש אחרי מקורות מימון לחובותיה. סוף הסרט מציע משהו כמו גאולה, אבל לאחריו לא תוכלו להתייחס לגר אשר בשער בשוויון נפש. ראיתם את "הבן של שאול" ההונגרי ? החוויה דומה. מצמית. השחקנית סמאל יסילמובה זכתה עבור תפקידה בסרט הזה בפרס השחקנית של פסטיבל קאן האחרון ואכן, הגיע לה BIG TIME !!!
9 בסולם אורשר.
"לזרו השמח" – הוא סרטה האניגמטי אך היפה, מסקרן ומרגש של אליס רורוואכר, אניגמטי עד שמבינים שהוא למעשה מבוסס על דמויות נוצריות שוודאי אומרות לאירופאים הרבה יותר מאשר לנו. זהו סיפורו של כפרי צעיר וחייכני שמוכן לעזור לכולם, אולי מעט רפה שכל אבל למעשה פשוט בחור טוב. הכפר בו הוא חי פרימיטיבי ומתנהל באוירה של אצילי ימי הביניים. בעלת האחוזה, מלכת הסיגריות מעבידה את האריסים שלה ללא שכר והם לא מכירים מציאות אחרת. הידידות בין בנה האקסנטרי וגיבורנו לזרו מסתיימת בנפילתו של הכפרי הצעיר מצוק למותו. שנים אח"כ הוא מגיע אל העיר הגדולה כדי לנסות ולהבין מהלכי חיים שלא הכיר. שם הוא חובר למשפחת גנבי ביבים שזוכרים אותו מימיו בכפר. רק אחרי הסרט, ועם בדיקה נוספת מתגלה הסיפור הנוצרי על לזרוס הכפרי שמת וחזר לתחיה באחד הניסים שביצע ישו במאמיניו. למרות אי הבהירות, התחושה של סרט קסום נדבקת ברגעים רבים שלו. סרט רגיש בהחלט ונוגע ללב בתמימותו. 8 + בסולם אורשר.
(רשימה ראשונה בסדרה)