בכל מקום ספטמבר הוא חזרה ללימודים, תחילת הסתיו והשלכת האדומה,הנפלאה ו"בבוא ספטמבר" הוא הסרט המתקתק מתחילת שנות השישים שבו הגיע רוק האדסון לאיטליה כדי לסגור עניינים עם ג'ינה לולובריג'ידה בוילה הנפלאה שלו ובו נפגשו סנדרה דיי האגדית עם בובי דארין כדי להתחתן ולהפרד כמה שנים אח"כ. הסרט השאיר זכרונות חביבים על משובות הגיל והלב ונעימה מזדמזמת באינסטינקט – בעיקר של בני גילי, עוד תרומה של המלודרמות הרומנטיות של הקולנוע האמריקאי.
ואצלנו, ספטמבר, גם הוא מגיע השנה עם נגיעות של קולנוע – טקס פרסי ה"אופיר" הממשמש ובא, פסטיבל הקולנוע הבין לאומי השנתי בחיפה והשנה גם סוף עידן בסינמטק תל אביב. אלון גרבוז, המנהל המיתולוגי של המוסד המרכזי כל כך לחיי התרבות שלנו מסיים את 40 ומשהו שנות ניצוחו על הפעילות הרב גוונית והאמיצה והעולם מחכה למחליף. שלא תגידו שזה קרה בפתאומיות. גרבוז הודיע על החלטתו כבר לפני כשנה, מה שנתן למארגנים ולאחראים בעיריה מספיק זמן להתכונן, לחפש מחליף, למצוא, להחליט ולאפשר חפיפה מסודרת. זה לא יקרה.
עיכול הידיעה כנראה לקח שם הרבה זמן, יותר מידי זמן והתהליך, למרות רמיזות הולכות וכבדות מצד המחותן, נמשך ונמתח ועד היום – יומיים לפני שעת ה-ש , עדיין אין החלטה. נכון שכולם רוצים שגרבוז ימשיך בתפקיד, אבל אלון רוצה הביתה.
בניגוד למה שקורה במשטרה שבה מחפשים מפכ"ל ואי אפשר למצוא במסגרת האירגון, שגזעו פגום ושרשרת הפיקוד שלו חולה כרונית או לפחות מצוננת ולכן פונים לטעויות מבחוץ, המקרה של הסינמטק שונה לחלוטין. ברור שצריך להביא הנה מישהו שמבין קולנוע, שצמח מהענף, שארגן פעילויות קולנועיות, ששוחה בנושאי הפצת סרטים, יש לו קשר ומבין מה זה להשיג סרט או חבילות של סרטים מהארץ ומחו"ל, שיודע לעשות פרוגרמינג של קולנוע, לארגן פסטיבלים של קולנוע וזאת מחוץ לצורך ביכולת ארגון, יזום ויחסי אנוש. קשה למצוא, אבל יש אחד או שניים (שתיים) כאלה.
וועדת האיתור לתפקיד הוצפה בעשרות רבות של שמות אופציונאלים – חלקם בשם עצמם וחלקם בשם אחרים. בסופו של דבר, לאחר תהליכי סינון נשארו ארבעה מועמדים עליהם צריכים להחליט ראשי הדירקטוריון של הסינמטק בניצוחן של היו"ר גילה אלמגור והיועצת לעינייני תרבות של ראש העיר הפרופ' זהר שביט.
סיני אבט, המנהל האמנותי של פסטיבלי דוקאביב בתל אביב, בנגב ובגליל, פסטיבל שצובר תאוצה וחשיבות תחת ניהולו ורק השנה היה לאחד האירועים הקולנועים המוצלחים בסביבה. אבט היה קודם לכן מנהלו של ערוץ 8 במשך עשר שנים והביא את הערוץ התעודי להשגים מרשימים של איכות ועיניין.
עודד הורוביץ בעל חברת ההפצה "אורלנדו" שהתפנה לתפקיד רק עכשיו כשסגר את שערי בתי הקולנוע שלה, שבוחר את הסרטים שלו בפינצטה ואחראי על הבאתם של כמה סרטי פנינה שהאירו את הידע והאהבה והצמאון שלנו לקולנוע נפלא וקצרה היריעה מלספור. הורוביץ עצמו, מלחך קולנוע אובססיבי היה מבקר קולנוע ב"העיר", ניהל את ערוץ הסרטים של הכבלים והמציא את "הצגה שניה" בערוץ 6.
שוקי פרידמן מפיק וותיק של סרטי קולנוע, סרטי תעודה וסדרות דרמה, הפיק כמה מסרטיו של עמוס גיתאי שהשתתפו בתחרויות בפסטיבלי קאן וסרטים של אבי נשר, רם לוי ויגאל בורשטיין.
איסי אבקסיס וינטר המנהלת את מרכז עינב בתל אביב, המוגדר כאולם כנסים, מרכז המשמש כבית מועצת עיריית תל-אביב-יפו ומרכז לעשייה תרבותית אמנותית המשמש בעיקר כאולם להשכרה לאירועים ומופעי מוסיקה ישראלית, אופרה, מוסיקה קלאסית, בלוז, ג'אז, סימפוזיונים בנושאי תרבות אמנות וכנסים פוליטיים וחברתיים.
לאנשי העיריה עם השיקולים הפוליטיים הבוחשים במינוי (הסינמטק הוא מוסד עירוני) יש רצון רב למנות של המקורבת להם, מנהלת של מרכז עינב השכן. זה קרוב פיסית וקרוב כנראה גם ביחסים האישיים. אבל לגברת אין ידע קולנועי ספציפי והיא אמנם מתאמת בין פעילויות במרכז שלה, אולם לפחות על פניו האיכויות המקצועיות והכרת הפעילויות הרבות של הסינמטק, רבות יותר אצל המתחרים. סיני אבט ועודד הורוביץ נראים, לפחות מכאן ומפרספקטיבה של כמה עשרות שנים בתחום הבחירה הנכונה שיכולה להצעיד את הסינמטק הלאה ולשמש חלופה נאותה לפעילות המפוארת של מנהל היוצא.
ושלא יאשימו אותי, שוב במיזוגיניות בזה שאני מוציא מהתחרות דוקא את האשה. נדמה לי שאם היתה במקומה גליה בדור מועמדת לתפקיד, מנהלת דוקאביב, הייתי בודאי תומך במועמדותה. ואני מקווה ששתי הנשים החכמות, הדעתניות שצריכות לקבל את ההחלטה ממש בימים הקרובים – גילה אלמגור וזהר שביט, יגיעו גם הן למסקנה הנכונה.
כי זה "רק" הסינמטק של תל אביב… בית לכל כך הרבה מעורבים…