כאילו המאבקים בין שמאל וימין בארץ הזאת לא מספיקים, יריבות ומתח בין אשכנזים ומזרחים (למרות שבדיקת DNA קטנה יכולה לשנות את נקודת המשען), שנאה בין יהודים לערבים, בין חרדים לחילוניים, בין אורתודוקסים לרפורמים, בין אוהדי סכנין וביתר ירושלים. מאמש צריך להחליט גם בין שתי אופציות נוספות. "ארץ נהדרת" או "גב האומה". ערוץ 10 וקשת, ערוץ 2 החליטו ללכת ראש ובראש ובמקום להרוויח כל אחד לחוד החליטו לכווץ את הצופים בכוח שלהם, לפחות "בועדת המידרג" כששמו את תוכניות הדגל שלהן זאת מול זאת, שבת מיד אחרי החדשות.
שהרי ברור ומנוי עם כולם שהקהל השבוי של "ארץ נהדרת" הוא גם הקהל השבוי של "גב האומה" והצורך להחליט את מי אנחנו אוהבים יותר – את אבא או את אמא יגרע מההרמוניה המשפחתית לא רק רגעים של עונג, אלא גם לא מעט כסף. כי תחרות בתוך המשפחה היא עיניין יפה כשלעצמו, אבל מסוכן מאוד ומאוד לא בריא. נכון ששתי התוכניות לא גזורות בדיוק מאותם מרכיבים – "ארץ" מציעה סביבה דרמטית-קומית עם מערכונים וקטעי קישור שחלקם הפכו מזמן לאייקונים של החברה הישראלית (רק הגשש החיוור הצליחו לעשות מעשים כאלה בתרבות הבידור ובהוויה שלנו עד כה) ו"גב" מתעקשת על פאנלים טקסטואלים רוויי בדיחות וקטיעות אברים של הפוליטיקאים שלנו, בעיקר מהשלטון. אבל בשתי התוכניות אנו שותים בצמא סאטירה פוליטית וחברתית שאין מקום אחר לרוות ממנה. מין מועד-חג-רגל של שפיות דעת בטירוף הלאומני המתקדר עלינו.
אם תרצו – החברים הללו, בשתי התוכניות מגלמים את הדמויות שבקולנוע ממלאים אותם גיבורי הסרטים המצויירים – מהדמויות של מארוול ועד DC קומיקס שיוצאים להגן על העולם מכוחות רשע המאיימים להשמיד אותו.
וכך גוזרים האחראים – מנהלי התוכניות עלינו קהל הצופים גלות של אופצית ההקלטות או ה VOD, מה שיוכיח שכאשר שניים רבים השלישי – יס או הוט, מרוויח. המספרים ירדו בעליל והתסכול יעלה וחבל, באמת חבל משום שבשני המקרים מדובר על תוכניות בונבוניירה. מושקעות, חכמות, נושכות, חשובות, סאטיריות ולעיתים גם מצחיקות עד דמעות.
"ארץ נהדרת", המאכלסת כמה מהקומיקאים הגדולים של הטלויזיה, אנשים שגדלים לתוך הכשרון שלהם, חלקם התגלו לפני היות המסגרת החקוקה כל כך בהוויה הטלויזיונית שלנו וחלקם במהלכה של התוכנית, היא מערכת מתוחכמת של במאים-כותבים-שחקנים-מאפרים-מעצבי תפאורות שיודעים לשים את האצבעות שלהם על הנקודות המאפיינות והעקומות של חיינו. מפרודיות , דרך סאטירות וסתם אנקדוטות הם מקיימים מציאות מקבילה, הזויה ומדוייקת המשקפת היטב את הישראלי המצוי על תחלואיו וכיעורו, על אטימותו ורשעותו באופן כזה שמעקר את כעס הביקורת ולעיתים אפילו מושך דמעה של הסכמה והתרגשות.
השבוע עשתה זאת פעמיים לפחות שני כהן רבת הפרצופים והכשרון בתפקידים של אלונה ברקת בעלת קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע שזכתה רק עכשיו באליפות – מערכון נפלא שהיה גם סאטירה על תוכניות הטלויזיה הרבות שניסו לראיין אותה, וגם בתפקיד מעצבת שמלות הכלה דוריתה במערכון שסנט בשגעון היוקר של שמלות הכלה והחתונות הנערכות במקומותנו.
גם ליאת הר לב נפלאה בכל מה שהיא נוגעת – אם זה הסוכנת האישית של הזמר בכוח דדי דדון (אסי כהן האחד והיחיד) ואם בתפקיד חייה (והיו כבר כמה כאלה, ראו את הרוקחת הערביה, למשל) כאסתי (ישתדרג שמו) המתחזקת הפרחה ב"כמעט שבת שלום" הגאוני של ערן זרחוביץ, מעמודי התווך של התוכנית כולה.
דדי דדון עצמו ושיר הפרודיה שהצליח להתברג בלבבות המאזינים גם מחוץ לתוכנית מניחים סימן שאלה ונקודת מבט צינית סביב הדרישה הנוכחית לשינוי היחס למוזיקה המזרחית ולמהלכיה הפופוליסטים של שרת התרבות שלנו, והופכים לאחד הדגלים הסאטירים-פארודיים של העת האחרונה, גולשים הרבה מעבר לסתם בדיחה על חשבון אופנה מוסיקאלית שיטחית ורדודה שמסע של יחסי ציבור דחף אותה במעלה הזרם התרבותי שלנו. וכמובן המשתתפים האחרים – כל אחד והווליום שלו – אודי כגן המצויין, רועי בר נתן, אלי פיניש, מריאנו אידלמן, עלמה זק, יובל סמו, הבלחות של ירון ברלד, כמובן אייל קיציס שאורז הכל במקצוענות מוקפדת והפינות – האנימציה הנהדרת של ניר וגלי – תשע נשמות. נפלא.
"גב האומה" מולה היא תוכנית דיבורים בעיקרה יכולה היתה וגם היתה להיות משודרת ברדיו (זוכרים את "יתוש בראש" בגלי צה"ל של פעם?) ללא צד ויזואלי מרשים. אבל הצווות המחודד שלה, המתחלף בתדירות של סגל בקבוצת כדורגל בהרכבים שונים מצליח להיות חריף וגם פוגע, לעיתים קרובות מאוד מצחיק, בלי להיות מעליב. לפחות לא את הצופים. אירוח מזדמן של פוליטיקאי רק מחדד את הרגעים הסאטיריים, אך מציע לאורח גם רגע אחד של רצינות בשליחת מסר מטעמו.
ליאור שליין מולך כאן ביד רמה ומוליך את התוכנית על פי רצונו. הפריוילגיה של מנחה ועורך לעיתים מסנוורת את העיניים בנסיון למשוך תשומת לב, כאשר גם לשאר הצוות – אורנה בנאי, עינב גלילי, רותם אבוהב, עידו רוזנבלום, תום אהרון ושורה של שחקנים מחליפים כמו רבקה מיכאלי, איתי טיראן, קובי אריאלי וחנה לסלאו ושורה של סלבריטאים שבאים לרגע והולכים ניתן פתחון פה מסויים.
החבורה לא עושה חשבון והולכת קרוב קרוב לאיומים פיסיים שיופנו עליהם, גם משום שבערוץ 10 מותר כנראה יותר מאשר ב"קשת" של הקונצנזוס, והפרות הקדושות נשחטות כאן שחיטה בהחלט לא כשרה ונאכלות במקום. נא.
שתי התוכניות – שכביכול מתחרות, בעצם משלימות האחת את השניה, והן היחידות ששומרות על איזו שהיא רמה גבוהה כל הזמן. נסיונות אחרים לסאטירה – מהאמצע ("היהודים") למשל הוכיחו רמה מאוד לא יציבה ומהימין – חוסר יכולת לחבר משפט או סיטואציה אחת מצחיקה או משמעותית מסתיימים תמיד במפח נפש רב בוז.
ולכן מכאן בקשתנו – העולה גם מקולות העם בפייסבוקים למיניהם. הפרידו. לא הכל בבת אחת, לא באותה שעה. תוכיחו שגם לטלויזיה המסחרית יש גדלות רוח (????) ובסך הכל תראו שגם אתם תרוויחו מזה.