באחד הרגעים הזכורים יותר ממסעה הציורי והמקסים של "הצוללת הצהובה" על ארבעת החיפושיות שיוצאים להציל את "פפר לנד" המאויימת, הם נקלעים לים המפלצות ובו אחת, מאיימת שבולעת הכל. תחילה היא שואבת את החיות המוזרות מסביב ואח"כ את הים כולו ולבסוף, כשאין בסביבה כבר דבר אחר, גם את עצמה. בנימין נתניהו, ראש ממשלה עושה בדיוק אותו הדבר כבר שנים לתקשורת הישראלית. את הסלוגן המוכר "אם אינך יכול לנצח אותם הצטרף אליהם" הוא מחליף בגרסה מקומית ל"אם אינך יכול לנצח אותם, בלע אותם" וזה בדיוק מה שקורה היום, בצל הנהי והבכי של הקוזאק הנגזל. "ישראל היום" ו"ערוץ 20" עושים זאת בראש חוצות ועם כוונת מכוון, והספינה הגדולה של התקשורת השמאלנית של פעם כבר נוטה מזמן ימינה עם הרוח בגלי צהל, בתוכניות דגל ב"כאן 11", בחדשות 12 ו- 13 בין השאר.
עכשיו הוא משלים את המהלך עם ערוץ הליכוד TV, האינטרנטי, מתקפה חזיתית וויזואלית, פשוטה ופשטנית המצטרפת לפוסטים מטעם בלפור המלווים אותנו כבר ימים רבים בפייסבוק. האמת, על פי התוצאה לפחות בשידור הבכורה, אני לא מבין את זעקת הכאב של אלדד יניב שצופה מכאן פני עתיד קודר עוד יותר למעצמה השביעית. הטלוויזיה שלנו על שלושת ערוציה הנוכחיים, מלוטשת ומתוחכמת ומקצועית ואטרקטיבית הרבה יותר מהמופע הקהילתי הדל שמוצע לנו כאן. אם, למרות הקאדר המתחמם כבר על הקווים של ערוץ הבית של הימין, צוות שאמנם לא מצליח להבקיע את אחוז החסימה של הרייטינג אבל הצליח להפיץ נציגים גם בתקשורת הכללית, לא מצאו מי שינחה ויכוון את משדרי התעמולה של ערוץ הליכוד אז לקשת ורשת וכאן באמת אין עדיין מה לחשוש. אלירז שדה, בחור חביב כשלעצמו שהגיע כבר במהלך התקשורתי הראשון שלו ב"האח הגדול" לתקרת הזכוכית ומנסה מאז לתחזק את מעמד הסלב שלו בתוכניות שוליות, בהופעות במדורי הרכילות ובמכירת ירקות אינו עיתונאי והתחזות בעיניין הזה אינה עוזרת. הוא גם אינו משעשע כמו הגשש החיוור או ספי ריבלין שניסו לתחזק את הפוליטיקאים בבחירות בשנים עברו.
המקרה שלו יכול אולי להעלות לדיון רציני במקום אחר את הדרך הקצרה מידי של כוכבנים וכוכבניות לרגע, זוכי ריאליטי טלוויזיונים, דוגמניות ופוליטרוקים יפי בלורית אל שורות העיתונות כדי לבלבל אותנו בין תקשורת ובידור. אבל במהלכם העצבני של החיים מסביבנו כנראה שלא נמצא בנתיים מקום, קהל ובעיקר עיניין לדיון כזה. והנה במציאות מטורפת כמו שלנו נולד מראיין חדש, ממש ליד ריקלין, יועז הנדל (שכבר קפץ הלאה לפוליטיקה) ובועז גולן, מה שמוכיח את תאוריות הברירה הטבעית של דארווין שבה התוקפן והחנפן מצליחים להתרבות הרבה יותר בקלות מאלה המאמינים במקצוענות ובעבודה קשה.
נכון שלא צריך לבוא ל"ערוץ הליכוד" בדרישות של טלוויזיה מקצועית. הוא לא כזה למרות שהוא מנסה להתהדר במדים הללו, המחולקים כבר שנים בחנות לבגדי המלך החדשים. זאת התפתחות טבעית לגמרי למפגשים של "פגוש את המנהיג המנסה להסביר למה כל השמאל עורך נגדו מסע צייד מאורגן ומתוזמר כבר שנים רבות" כשהשמאל המתרחב הם כל מי שלא גר בבלפור או מגיע כדי להעלות מנחה למנהיג ולהביא מתנה לגברת. מפגשים שנערכים בתדירות גוברת של כמה פעמים בשבוע באינטרנט וכבר פעמיים, עם טיפת מים חוצפנית ועקשנית הזולגת מחלקו העליון של הפריים בנאום לאומה מהבית. האולפן פשוט ומינימליסטי, כמו בשיעור ראשון במגמת טלוויזיה בחוג לקולנוע וכזאת גם רמת הכבוד המקצועי. אמר כבר שייקה אופיר – מונולוג הוא מצב שבו אדם מדבר אל עצמו. בדיאלוג שני אנשים המדברים לעצמם. כאן נוצר סטארט אפ – שני אנשים המדברים על עצמו.
ואכן, התובנות ה"עיתונאיות" בראיון הנדיר מאוד שנתן ראש הממשלה לשדה דמו יותר לאימון טניס למתחילים (אגב, הספורט האהוב על הפריים-מיניסטר, על פי עדותו) כששדה מרים כדורים נוחים לנתניהו וזה, על פי אותו דף מסרים משופשף מכה לנו בעור התוף את החומרים הלעוסים לעייפה. שאלות שנרקחו יחדיו ע"י שורת היועצים שזכו לתשובות שנרקחו יחדיו בעזרת אותם יועצים. על מה דיברו שם ? על המצב המדיני בשיאו, "צונאמי של מדינות שבאות להתיידד", על אירן "מנעתי מאירן את הנשק הגרעיני" מנבא המנהיג, על המצב הצבאי והמנהרות וחיזבאללה "שימשיך נסראללה לשבת בבונקר". ואם "במצב המדיני בטחוני אתה שוחה" מקריא המראיין "לפעמים מרגיש שאתה בורח מהכלכלה"… "בורח ??? מהכלכלה ???" (ההדגשה במקור) עונה המרואיין בחיוך.
וכאן נפתח הפרק על ההצלחות הכלכליות האדירות. נתניהו ממשיך לראות רק מחלפים וכבישים מחלון הבית בבלפור ואפילו הרכבת ("יש רכבת לירושלים. אני זוכר עוד שהיה צריך לנסוע ברכבת התורכית לירושלים וזה לקח שעות"… מעלה נתניהו עוד זיכרון ילדות הזוי) שעוד מעט תדהר לבירה. הפערים החברתיים והכלכליים שהצטמצמו ומצב התעסוקה. ארץ פורחת ומשגשגת. כל מה שהתקשורת השמאלנית מסתירה מהעם. שהרי – כמו שאומר המראיין האובייקטיבי "כל מה שהתקשורת משבחת – רע לליכוד. כל מי שהיא צולבת – טוב לליכוד". ראו המקרה של גדעון סער. רע לליכוד, רע מאוד. הוא והפוטש שלו. אבל נתניהו, הראשון שזיהה. ונתניהו הוא הליכוד, עד הודעה חדשה של היועץ המשפטי.
ויש גם סטאנד אפ, של השניים, וקורט של תאטרון חובבים ורגע אישי על כדורגל (כמובן ביתר י"ם) וסרטים וטלוויזיה (המנהיג רואה את הסדרה "אחים לנשק", איך לא…וגם את "איש חשוב מאוד"…) ורק על שרה והילד לא דיברו. צריך להשאיר משהו כנראה גם למפגשים הבאים.
בשלב מסויים אומר שדה לנתניהו ש" אני מכיר אותנו התקשורת, רק כותרות מעניינות אותנו". אז להלן עוד תובנה – אתה חביבי לא תקשורת, לפחות עדיין לא. ו"ערוץ הליכוד TV " זאת אינה טלוויזיה. למרות הנסיונות להכחיש – צפון קוריאה זה כאן, כלומר עד הודעה חדשה, ב"מצודת זאב".
(פורסם ב"גלובס" 04.02.2019