זה שהחרדים עושים סקס, את זה אנחנו יודעים. לפחות עובדתית. המספרים שלהם באוכלוסיה גדלים והולכים משנה לשנה, בכל משפחה חמישה-שישה-שבעה-עשרה ילדים, המצוקה הכלכלית גוברת וההמונים בשחור המצטופפים מידי פעם באירועים עצובים או משמחים מטעמם רק מבהירים את השינוי הדמוגרפי שקורה כאן לא כל כך לאיטו.
וזאת כנראה תוצאה מקיום יחסי מין, אחרת לא אני ולא אף אחד מהמדענים המוכרים לי יכולים להסביר את הגאות הענקית הזאת במספרים. נכון , יש אפשרות שמדובר בשיבוטים במעבדה ויש עוד אפשרות שהאפשרות הזאת אכן מתקיימת לפחות על פי הזהות של ההתנהלות החברתית, הציבורית והפוליטית והדמיון המדהים בתוצאות הזהות של אותו פס ייצור. אבל מי שמאמין בבריאה של שישה ימים (בשבת הקב"ה לקח חופש) ולא במדע ואבולוציה לא ישים יהבו רק על תוצאות מעבדתיות.
אמנון לוי מנסה להכנס בחדרי חדרים, ממש מתחת לשמיכה כדי לברר מה משמעותן של הפריון והרביה הזה, כדי לרוץ אח"כ ולספר לחברה, כלומר לנו הצופים. ערוץ 10 נותן לו בסביבות שעה לעשות את זה והוא לא יחמיץ את ההזדמנות. המשבצת היא תוכנית תחקירים, אז הוא יוצא לחקור, עכשיו בעונה חדשה ובעזוז רב.
כי במה שנשאר מחושיו העיתונאים הוא יודע שהציבור (מן חיה אמורפית כזאת הסרוחה לה אחרי החדשות הנוראות בשל עצמן, על הכורסה מול הטלויזיה ואחרי שחטף את שאריות הלחם בפרצוף מוכן לקבל קצת שעשועים) רוצה להבין איך מסתדרים הדרישה לצניעות מופרזת עם ה"פרו ורבו" ולכן הוא יוצא ללקט פרורים של קודש כדי לצבוע אותם בפיגולים.
מה באמת קורה בחבורה הענקית הזאת שמרוב דרישות לצניעות לא מוכנה אפילו לשמוע קול באישה, שמחלקת רחובות ואוטובוסים על פי מגדר, שדורשת לכסות עד היסוד כל טפחיים, אבל מרשה לקיים בקרבה חנויות לעזרי מין וחשקים שבודאי מטלטלים קשות מחשבות גבר (אישה לא חשוב) מהגיה בבורא ובחוכמתו ובפאר מעשיו יומם ולילה.
לוי מוצא סוחר אחד כזה ומניח אותו מול המצלמה כשהוא מלהטט בעזרים מהפלסטיק כמו ז'אנגלר ב"סירק דה סוליי" ומסביר שהשימוש בכלים הללו הוא מצווה, משום שזה רק עוזר לעשית המצווה האמיתית. עכשיו הוא כבר לא רועד כשבא אל ועל אשתו ובעזרת העזרים הוא מונע הרבה אי נעימויות ביחסים שבינו לבינה. עד כאן החידוש כי את זה באמת רובנו לא ידענו. האם הרב ש"ך זצ"ל ידע ? לא יודע.
אבל מלבד המרואיין המחייך הזה, כל השאר היו חומרים ממוחזרים. עוד פעם חוזרת בשאלה המספרת על הקורות אותה בעולם ההוא. ועוד פעם עוד אחת. ושוב אקדמאית מהמגזר שסובבת בעובדות ובמספרים, והרבה הרבה צילומים מהשכונות הדתיות בהם רואים מהגב את החרדים במהלכם, ומקדימה בטישטוש או בהכהית המסך כדי למנוע זיהוי. ואני חושב, אולי כדי למנוע זיהוי של חומרים מתחקירים אחרים שבהם כבר ראינו חרדים בשכונות שלהם מהגב וחרדים אחרים מקדימה בפנים מטושטשות שלא נזהה אותם מתחקירים אחרים.
ולצד אלה, הקריינות המלווה, הטקסטים המבארים לנו מה אנו רואים ומה אנו לא יכולים לראות כי זה תחקיר של אמנון לוי שלא באמת הולך לחשוף ולהראות, אלא רק להשמיע ולהתרשם. הטקסטים הצדקניים, הפסאודו פואטים, שמנסים לקשר בין חומר מזערי לכתבת טלויזיה בינונית לתוכנית תחקירים. ועל הכל – המוסיקה הדרמטית, המעצבנת, המיותרת שפשוט אין לה הסבר.
פעם לפני שנים היו שני שבועונים סנסציונים צהובים בארץ – "העולם הזה" הלוחמני והנשכני ו"בול" הפורנוגרפי. משני העיתונים יצאו עיתונאים שהשפיעו על הכתיבה בארץ. מ"העולם הזה" נשארה מסורת של חשיפת האמת, מלחמה לצדק, עיתונות חוקרת וכלב השמירה של הדמוקרטיה. אמנון לוי של העונות האחרונות בטלויזיה הוא דוגמה למה שנשאר מהשבועון השני.