אם לא היה דרוקר, מישהו היה צריך להמציא אותו. כשסופרים את העיתונאים הצדיקים היום בסדום של התקשורת שלנו, צריך אחד כזה, או שניים, טוב שלושה בשביל שאלוהים לא יעשה מופע זיקוקים שיחסל את כולנו. ובימים שפינות התחקירים של ערוץ 2 וגם 10 הולכות בעיקר על צרכנות מסוג זה או אחר, "עובדה" שהיה פעם רלוונטי מחליק גם הוא אל הרכילות והרייטינג, צריך אחד כזה כמו דרוקר, וברוך קרא ואולי גם בן כספית בשביל להחזיק אותנו עם ראש מעל הלבה הרותחת.
"המקור" הוא המגדלור של העיתונות החוקרת, למרות שגם הוא, לאחרונה נעשה די בזהירות ובפיקוח הדוק של שלטונות הערוץ. אבל למרות זאת, "המקור" הוא היום התוכנית היחידה שיכולה לנשוך ולהכאיב והיא עושה זאת ברצון רב ובשליחות אל מול "ים ייסורים, חיצי גורל אכזר, אבני מרגמותיו" ואל לשכת ראש הממשלה שיום יום מתגלים עוד ועוד ממעלליו.
"הכתב לעינייני נתניהו" קוראים לו בסביבות הבית ברחוב בלפור, אבל דרוקר, שנדמה הולך בימים אלה בזהירות רבה יותר ליד המצלמות לא מוותר. ואיך שהוא, כמעט בכל נושא בו הוא נוגע, צץ גם קצה ראש הגורגונה של נתניהו ואנשיו. גם כשהוא, בעצם מכוון למעשים הנוראים שהתרחשו ברשות השידור בהרבה שנים אחרונות שיש להם טעם חריף יותר של שחיתות בניהול ומעילה באימון ובכספי ציבור מאשר בחתירות פוליטיות. אבל לא ללכת רחוק, גם כאלה היו ולא מעט.
כולם ידעו ושתקו. זה היה עוד אחד מקשרי השתיקה מסביב להתבהמותו של מקור כוח שניזון גם מליטוף פוליטי מלמעלה. עוד כמה מהמינויים השגויים של ראש הממשלה. "המקור" מציין את יוני בן מנחם, המנכ"ל ואת נושא הכלים שלו, ואולי שותפו זליג רבינוביץ', פשפש שעלה למעלה ומצץ לכולם את הדם לתוך בנק אישי של כוח וממון. כולם ידעו ולחשו, ורחשו, וסיפרו ולא עשו דבר כי כולם חששו מהכוח של האנשים הללו ועושי דברם בטלוויזיה וברדיו, שעשו גם את דברו של משרד ראש הממשלה.
כולם ידעו על הפעלת הכוח, על משטר האימים, על ההחלטות השגויות, על ההעדפות של מקורבים, על הניפוח של חשבוניות, על התוכניות העלובות, על הפרוטקציות, על הדילים, אי אפשר להסתיר דברים כאלה בארגון של מאות מליוני שקלים בשנה, של תחרות אישית ומקצועית, של נגיעות – פה ושם- של עיתונות חוקרת ומדווחת. כולם ידעו ושתקו כי היה כדאי להם לשתוק, כי אם היו מדברים, און קאמרה, אפ פרונט, זה היה סוף הקריירה שלהם – אמנים, מפיקים, שדרים, כתבים, אפילו מאפרות.
היום, ברדיו שמעתי חלק מהמעורבים שטוענים שהכל היה חוקי. שכל החשבוניות נבדקו ע"י עורכי דין ולא היה בהם שום דבר אסור. נכון, אבל זאת היתה הבעיה. הכספים העודפים נתנו, אכן תמורת חשבוניות חוקיות, אבל החשבוניות הללו היו מנופחות כל כך באטמוספרת-החברות-של-המקורבים עד שבא לנו להתפוצץ. הכספים שולמו אולי כדת, אבל לא כדין. והחברים הללו שנדחפו כאילו להיות חלק מהצוות, ישראבלוף, תוקצבו גם הם. אבל מי היה צריך אותם שם ? או בהשאלה – ממתי משלמים על תיקון מזגן, 2 כו"ס, 11 אלף שקל ?
ובאה "המקור" ונפחה רוח בקשר השתיקה והתחילה להוציא את הדברים החוצה. היום, בנשימות אחרונות של טרום פגר כבר יש כאלה שמוכנים לעמוד מנגד. מוכנים לדבר. אבל הם מעטים מידי. בתוך הכוכים שיהרסו על יושביהם בקרוב עדיין מסתובבות רוחות אדם שיש להם מה לספר, שיכולים להרחיב את הפתח שנפער אתמול ולהוציא דרכו את הסיפור הגדול. את תמונת הסאוב של כוח ללא מצרים, של חוסר בושה מקצועית ואישית, של שלטון טוטליטארי שחושב שלא יהיה לו סוף.
ככה זה היום ברשות השידור המתמוטטת. מזכיר לכם משהו ? איזו תמונה גדולה יותר ?