את קרב המעמדות אפשר לערוך עם כפפות של משי או באגרופים קמוצים. בגרסה של אנה מוילרט הברזילאית הגיבורות עושות האת זה בחיוך, בנועם, כמעט באנדרסטייטמנט, עם נוכחות סימפאטית מאוד ובאסרטיביות מופנמת. זעקת הנצחון הרטובה מעלה אצלנו חיוך של אושר, השתתפות בשמחה ובעיקר הבנה והצדקה. כי על פי הדרך שזה נעשה כאן, נראה, שאי אפשר אחרת.
"אמא שניה" הוא סרט של שחרור. סרט של התבגרות מאוחרת, של תהליך התפכחות העובר על עוזרת בית נרצעת, משרתת שלא הכירה מצב צבירה אחר בחייה שיוצאת לחירות אישית בעזרת התובנות אותן מטיחה בה בתה הצעירה. וואל עובדת בביתם המרווח של ברברה וד"ר קארלוס כבר שנים רבות. היא מנקה את הביית, מבשלת, מגדלת את הבן פאביניו כאילו היתה אימו. המשפחה הבורגנית מסאן פאולו רגילה כבר לשרותיה, היא חלק מחייהם, אבל גם הם וגם היא יודעים בדיוק היכן עובר הגבול המעמדי. וואל מתגוררת בחדרון קטן במרתף וחולמת על בתה שאותה לא ראתה כבר שנים, בת שחיה עם אביה ומתבגרת רחוק ממנה.
העולם מתחיל להתהפך כאשר הבת מודיעה לאמה שהיא מתכוונת להגיע לסאן פאולו לצורך לימודים ומתכוונת להתגורר אצל האם. וואל, מבקשת כמובן את רשות המעבידה שלה לשיכון זמני וברברה מסכימה, לפרק זמן קצוב. בואה של הצעירה טורף את היחסים המובנים כל כך בין שני המעמדות, בייחוד כאשר מתברר במהירות כי הבת, ג'סיקה, מביאה עימה ניחוח של התייחסות שונה לחלוטין לחיים מזה שם אמה. ברוך בואך עולם הצעירים.
החדר אותו היא צריכה לחלוק עם וואל קטן ולא מאוורר, שקוע עמוק בירכתי הבית לא מוצא חן בעיני ג'סיקה. בסיור בבית שעורך לה קרלוס האב שהיצרים מתחילים לתסוס בו למראה הצעירה המצודדת שהגיעה לסביבה היא בוחרת בחדר האורחים המרווח "כדי שתוכל ללמוד בנוחות ובשקט". וואל מתכווצת במקומה, מתנגדת, אבל בעל הבית מפגין הכנסת אורחים. בהמשך היא תאכל ארוחת בוקר עם המשפחה, מעשה שוואל מעולם לא התירה לעצמה, למרות ההכרות והצורך ההדדיים רב השנים וגם הגלידה המיועדת לבעל הבית תאכל בלא רשות ע"י הצעירה הסוררת. לבסוף יפקעו כל האיסורים וג'סירקה תשתכשך בבריכה המשפחתית עם פאביניו המתבגר וחבריו לזוועתה של אמה ולמורת רוחה של בעלת הבית.
ההתברגות של ג'סיקה לתוך הנוחות המעמדיות של הבוסים היא מהירה, חסרת פניות ויש לזה כמובן גם השלכות על היחסים הנטרפים בתוך הבית. פאולו המזדקן מנסה לזכות בחסדיה של הצעירה המצודדת, כמו חתול שעורג אל השמנת ונדחה, כמובן. ברברה מרגישה שהצעירה משתלטת לה על משק הבית והגברים שבו, מטשטשת את גבולות הזירה המעמדית ומסכנת כך את הדומינציה הבורגנית של בעלי הבית. וואל עצמה חשה בחוסר הביטחון התעסוקתי המאיים עליה עם התקרבות מאיימת לקווים האדומים המפרידים בין הבורגנות הדשנה למי שמשרת אותה.
למרות החשש הקיומי נזרע בוואל הזרע של המרדנות, של ההכרה העצמית ובסופו של הסרט, בעקבות התעוזה העקשנית והמרדנית של בתה, היא יוצאת לדרך חדשה תוך בעיטות מעלות קצף בעברה ובאיסורים שכפתה על עצמה.
"אמא שניה"הוא סרט של במאית המסופר מנקודת המבט של אשה, פרספקטיבה המבליטה את המרכיבים של הסודות הקטנים של המחוות שגבר לא יוכל לחדור אליהם בקלות, אם בכלל. היחסים המורכבים בין האם לבת, הדרך שבה וואל מתקשרת עם ידידתה עוזרת הבית המשמשת איתה לצורכי נקיון (תפקיד קטן ומבריק שכתוב ומבוצע באופן מדוייק ומרנין), היחסים עם בעלת הבית המהדסת ברקע ועיצוב דמותה של זאת, שרטוט דמותו הגרוטסקית של הד"ר קארלוס ועל הכל כמובן שיתוף הפעולה הפורה מאוד, המהנה, המרגש המוצלח כל כך עם רג'יה קאסה בתפקיד הראשי כאשה שלומדת את ערכה, לאט, עם לא מעט כאבים אבל בהחלטיות מלאת גאווה.
נכון שמתלווה בחלקים של הסרט תחושה של חיספוס מסויים של סרט דל תקציב שלא שוייף דיו בצילום ובעיצוב האמנותי, אבל זה, בסופו של יום זה רק מוסיף לחינו הפרולטארי ולתחושת הנצחון הקרוב של המהפכה והשחרור המזומנים לנו לפחות בסרטים.
"אמא שניה" – 9 בסולם אורשר