סיפורים אהבה מוזרים מאוד ולא סיפור אחד. כעשרה סיפורים טרוטי מראה מתכנסים כאן, המתרחשים אמנם בברלין אבל אין בהם לא את הריח ולא את הטעם, בוודאי לא את האפיל של העיר שזוכה בשנים האחרונות לסופרלטיבים כבירת התרבות הנוכחית של אירופה לפחות, ומושכת אליה מאות אלפי צעירים מכל רחבי העולם.
אם הסרט היה יכול להתבונן בצופים המתבוננים בו, כפי שמהגג לו הפילוסוף, ההוגה ומבקר האמנות הכוכב התורן סלבוי ז'יזק (הוא מתייחס בכך בעיקר ליחסים המתפתחים בין הבית של נורמן בייטס על שלוש קומותיו ב"פסיכו" ולצופי הסרט של היצ'קוק), היה בוודאי אומר לקהל שהתכנס מול המסך עליו הוקרן "ברלין, סיפור אהבה" משהו כמו "טוב, אני חייב להיות כאן באולם, זאת העבודה שלי. אבל למה אתם פה ?"
ואכן התוצרת הפילמאית הרדודה, הדלה, חסרת העניין והכיוון היא הקבצה של ניסיונות לא מובנים לכנס עשרה סרטים קצרים חסרי פואנטה, חסרי מתח ועם סיפורים קטועים ושבורים, כולם יחד וכל אחד לחוד, ללא הגיון ונטולי חן שנראים כמו סקיצות לא מפותחות שנדחו ע"י המדריך בסדנת בימוי כושלת. 13 אנשים חתומים על בימוי הקטעים הללו אין להם שום קשר הכרחי לברלין בחורף, בסתיו, באביב ובקיץ ויכולים היו להתרחש בכל מקום אחר בעולם.
הסיפורים הללו מתחלפים להם, לעיתים בלי שנרגיש בגבולות הגזרה שלהם, חלק קטן גם כדי להיפגש בשלב מאוחר יותר של ציר הזמן המבולבל וכולם נעים בחלל שנפער בין הקלישאה לבין החיקוי, בלי להשאיר שום רושם חיובי. כמה שחקנים אנגלים ואמריקאים הוטסו הנה כדי להציע נוכחות ולוואי שלא היו מבזים עצמם בבכך – הלן מירן וקירה נייטלי האנגליות, לוק ווילסון ומיקי רורקה האמריקאים למשל בנסיון לחכך את ניסיונם עם שחקנים מוכרים פחות ששמחים להוסיף לרזומה שלהם הופעות עם סלבריטאים.
בטריילר של הסרט נאמר, בין השאר "יש עיר אחת בעולם שהכל יכול לקראת בה". אם זאת ברלין, בסרט הזה דבר מהקסם המובטח לא קורה. גם כבדידים וגם כאלומה הסרט לא מתחבר למקשה אחת שיש בה איזו משמעות והוא יחלוף במקומותינו, כמו שנאמר כבר קודם, כצמח בר.
"ברלין סיפור אהבה" – 6 מינוס בסולם אורשר
Berlin, I Love You