"המלאכיות של צ'ארלי" – ברייקדאנס של סלברטאיות, 6 בסולם אורשר . גידי אורשר

"Anything you can do I can do better" טענה בטי האטון בקול צלול ורם מול האוורד קיל באחד השירים המפורסמים של ארווין ברלין מתוך "אנני אוקלי" כשקיל, בריטון שבגברים ניסה איך שהוא להתווכח. " כשאני טובה, אני טובה מאוד, אבל כשאני רעה, אני טובה יותר" המהמה בארסיות נוטפת סקסאפיל מיי ווסט חדת הלשון בסרט "אינני מלאך". "אתה לא צריך להגיד כלום ולא צריך לעשות כלום סטיב, שום דבר. או אולי פשוט לשרוק. אתה יודע איך לשרוק, סטיב ? פשוט לכווץ את השפתיים ולנשוף" לאטה לורן בקאל להאמפרי בוגרט ב"להחזיק ולאבד" וזכתה בליבו. 

אז איפה הן הבחורות ההן, נשאלת השאלה עכשיו אל מול הניסיון הנוסף לטלטל מן הנשיה את "המלאכיות של צ'ארלי", פעם סידרת טלוויזיה של ABC שהעלתה חיוך של משובה נשית אי שם בחצי השני של שנות השבעים המתרחקות. אז הראו פארה פוסט, קייט ג'קסון וג'קלין סמית' כמה יפות יכולות להרביץ ולפתור בתחכום חינני בעת ההיא בעיות גלובליות של פשע בשליחות של רמקול טלפוני ששלח אותן לכל המשימות. נכון שנעשו שני ניסיונות החייאה גם לקולנוע עם דרו בארימור כשחקנית ומפיקה שלקחה איתה לסיבוב את קמרון דיאז ולוסי ליו, אבל חוסר ההצלחה קטע את התקווה להמשכים נספים.

ועכשיו כמעט 20 שנים אחרי זה מגיע שוב, תלוי – לא לבלוע ולא להקיא באמצע ימי ה MeeToo, ימים של מודעות תוקפנית לכל מה שנוגע בתקינות פוליטית בנושא ובמעמד האישה ובזכויותיה על גופה ושמה הטוב. לא יודע אם הסרט משחק לטובת התזות העומדות היום גבוה בשמי חוקי המותר והאסור, האפשרי והנכון או שהוא בעצם בז להן. אני לא מוכן להיכנס לדיון בעניין כי תמיד אצא ממנו בשן ועיין כשידי על התחתונה. אבל "המלאכיות" של 2019 הן בהחלט בסיס לדיון האם יש כאן החפצה נשית לצרכים של גברים חרמנים החורכים במבטים שחקניות יפות באקטים של התעמלות קרקע המחליפה ריקוד אירוטי על עמוד או אולי שיר הלל ליכולות של הנשים הפטאליות שעושות לגברים בדיוק את מה שהם עושים לעצמם בסרטי האקשן, לפחות. כאן, להרביץ מכות רצח.

רק מילה של פרופורציות. ה"פאם פטאל" הקלאסית, זאת של סרטי ה"פילם נואר" באה כדי לתקן את הרושם הנרפה של הגברות מן המלודרמות שהיו תלויות פיסית, נפשית וכלכלית בגברים ולהציע נקמה ג'נדרית. הן היו יפות, חזקות, חכמות, ונצלו את מיניתן כדי לתעתע במין החזק וכדי להשיג את רצונן ולהגיע בקלות אל מטרתן. שלוש מהן כבר הוזכרו בתחילת הרשימה משלושה ז'אנרים שונים – המוסיקאלי, הסקרובול של הקומדיה הרומנטית והסרט האפל. והיו עוד דוגמאות.

אליזבת באנקס שיזמה, ביימה ומשתתפת בגרסה החדשה, קריסטן סטיוארט, אלה בלינסקה ונעמי סקוט אינן כאלה, גם לא עם עריכה היסטרית ותסריט שפותח בפניהן כל דלת סגורה, מעביר אותן במעוף זריז וקליל ממקום למקום ומוסיף עוצמה לכל מכת אגרוף או תרגיל ב"קרב מגע" (המקור, אגב בעברית בסרט) שהן מרעיפות על היריבים המתחלפים שלהן, כולם גברים. האשה הקטלנית האמיתית לא צריכה להשתמש באגרופיה כדי להשיג את רצונותיה, היא משתמשת בעיקר בשכלה, ביכולות המניפולציות שלה ובמראה חיצוני. מכל אלה נוטלת באנקס רק את האפשרות הקלה ביותר, את החיצוניות הפיסית ומשאירה את התמונה כולה דלה ומהדהדת ריקנות.

"המלאכיות" 2019 הוא יותר מכל ברייקדאנס (תרתי משמע) של בובות מעוצבות של חלון ראווה, תרגיל בטלטול סלבריטאיות מאשר סרט קולנוע שניתן להתייחס איליו ברצינות. הסיפור לא קיים – הוא מציע רק מעבר מאתר צילומים מפואר אחד למשניהו, העלילה סובבת מקגאפין כל כך שבלוני שאפילו מתח אינסטינקטיבי לא נדבק אליו וההומור שלא לדבר על אירוניה מסוימת – מרכיב הכרחי בסדר עניינים כזה, פשוט לא קיים. הדוגמניות על המסך יוצאות להציל את העולם ממכשיר, "קליפסו" שמו שיש בו הרבה אנרגיה אבל גם סכנות קיומיות שהוא נופל לידיים הלא נכונות. הן נכנסות ויוצאות מן האקשן כמו למועדון לילה מפואר, בלי שום בעיה, בלי שום תכנון ותוך ידיעה שתהייה מונית שתחכה להן ביציאה בדרך הביתה. וכולן יגיעו לבסיס בשלום.

ושוב מוכיחה הוליווד את דלות החומרים שהיא משחררת לעולם ואת הייאוש האוחז באנשי הכספים וראשי המנגנון שלה בחיפוש אחרי פתרון להצלחה המחולץ מן העבר. אבל העובדות מוכיחות אחרת וגם ניסיון להחיות את עלילות הבנות התוססות הללו בטלוויזיה נכשל וסדרה מחודשת של סיפור "המלאכיות" לא שרדה אפילו עונה אחת. "אם בארזים נפלה שלכת מה יגידו אזובי הקיר" כמאמר הטוען לראשות הממשלה. וכך, במהפך סדר הדברים התנכ"י באה הסדרה לברך וכנראה יצאה מקלקלת. אבל אתם יודעים מה ? תשפטו אתם, אם יש לכם שעה וחצי מיותרות באמת.

"המלאכיות של צ'ארלי" – 6 בסולם אורשר
Charlie's Angels

רוצה לשתף ?