"ידיד הדייגים" – משפשף את הנוסחה, 7 פלוס בסולם אורשר . גידי אורשר

את המפגש המרנין הראשון שלי עם פורט אייזיק, כפר דייגים ציורי ומתוק על צוקי מפרץ יפיפה בדרום מערב אנגליה ערכתי בסדרת הטלוויזיה הנפלאה "דוק מרטין" של נטפליקס. זה הסיפור העוטף את קיומו המתנשא של רופא מיזנטרופ, שהיה אחד המנתחים המהוללים של לונדון ועבר טראומה בגינה הוא לא יכול לשאת יותר מראה של דם. לכן הוא עובר להיות רופא כפרי פשוט בעיירה השלווה, הפסטוראלית על שלל טיפוסיה רבי החן. ההומור האנגלי והתובנות האנושיות עושות את הסדרה זאת לאחת הפנינים של נטפליקס, לסדרה המשתרעת בינתיים לאורכם של 70 פרקים והופקה במהלך 15 שנים שהפכו את מרטין קלונס בתפקיד הראשי לאחד השחקנים המבוקשים והמוכרים של הטלוויזיה האנגלית.

במהלך הלילות הארוכים והמלבבים שעשיתי מול הטלוויזיה למדתי להכיר כל פינה ורחוב, כל בית ודרך כפרית, בית ספר, מסעדה, פאב, תחנת משטרה, מרפאה, בית מרקחת וכמובן את בתי הדמויות הרבות שעברו דרך מרפאתו הנזירית של הרופא בבית המשקיף אלי מפרץ. כל פרק והדמות שלה, כל אפיזודה והסיפור המשעשע במפגש בין רופא מקצוען, גאוותן וידען שבז למטופליו אך חייב לשלומם ומציל אותם מכל צרותיהם הרפואיות והרגשיות.

ולכן מה רבה היתה שמחתי, כבר בתחילת הסרט "ידיד הדייגים" למצוא עצמי מסתובב שוב באותם רחובות, ליד אותם בתים, לחופו של אותו מפרץ ומזח בן 400 השנים שנבנה בימיו של הנרי השמיני, בתחושה של נוסטלגיה נוטפת וריח ים ורוח קרירה שנושאת זיכרון מרגש של מקום תחת השמש הקרוב כל כך לליבי. וכבר בדקה הראשונה של הסרט אהבתי אותו. חבל שהרגשה זאת הלכה והתערפלה במהלכו.

אם פורט אייזיק היה אתר צילומים נבחר ומוצלח לסדרת הטלוויזיה, בשביל "ידיד הדייגים" הוא היה כבר הכרח ולו רק מעצם העובדה שקבוצת הגברים המזמרים במרכז הסרט אכן התגבשה בפורט אייזיק ומשם יצאה להיטיב את מהלכו של העולם. לפחות העולם המוסיקאלי. לפחות של אלה האוהבים מוסיקה עממית ושירי דייגים שהם ממזריים לעיתים אך יש בהם גם כאלה המלאים עצב וערגה.

"ידיד הדייגים" (שתרגום שמו המדוייק "FISHERMAN'S FRIENDS" הוא בעצם "ידידיו של הדייג") הוא שמה של קבוצת גברים, בחלקם ממש דייגים ובחלקם אנשי משמר החופים וצוותי ההצלה הימית המקומיים בנמל הקטן של העיירה הקסומה בקורנוול שהתקבצו לשיר יחדיו אקפלה משירי הפולקלור של יורדי הים בעיקר באירועים חגיגיים בפריפריה שלהם. שמעם הגיע עד מפיקי שירות השידור הבריטי ה BBC  ואחד מאלה טרח ובא לעיירה הקטנה כדי לשמוע הקלטות של הקבוצה באולפן החובבני הקטן שהקימה אותו היא מפעילה כבר מאמצע שנות התשעים. ההתלהבות היתה מיידית והמפיק, לאחר נסיונות רבים הצליח לחבר אותם עם חברת הפקות גדולה ובסכום יפיפה של מיליון פאונד כ – 15 שנים אח"כ הם הקליטו את אלבומם המקצועי הראשון. הדרך לתהילה נפרצה, ואיתה הגענו עד הלום.

כריס פוגין היה עד עכשיו עוזר במאי שני ושלישי, ביים כמה סרטים קצרים וסרט אחד ארוך "Kids In Love" לפני שלוש שנים ואחרי ההצלחה של "ידיד הדייגים" כבר שתי הפקות חדשות לפניו. את הסיפור של קבוצת הגברים המזמרת הוא עיבד לסרט עם התסריטאים פירס אשוורת', מג ליאונרד וניק מורקרופט, הניח אותו ליד העובדות האמיתיות ועיטר במסגרת עלילתית שמונחת איפה שהוא ליד המחסן בו מאופסנות גם נוסחאות של אגדות ההצלחה הקולנועית הבריטיות "ללכת עד הסוף", "נערות לוח השנה", "התזמורת", "להעיר את נד". אלה הסיפורים המעמתים את הקאנטרי האנגלי התמים, אם תרצו בריטניה השניה עם הציניות המרוחקת של אנשי הערים הגדולות, בניסיון להעז ולהותיר רושם כל שהוא על העולם שמסביב.

במקרה של "ידיד הדייגים" זה קורה כאשר מגיעים לעיירה השקטה מלונדון ארבעה סוכני מוסיקה מלוקקים ורעשניים למסיבת סיום רווקותו של חבר וכמעשה קונדס הם מטילים על אחד מהם, דני שמו להחתים את קבוצת הגברים המסוקסת ששרה לה את שיריה העולצים על כמה וכמה כוסות בירה בפאב המקומי. דני מנסה לסרב, אולם הבוס שלו משכנע אותו, בלי לספר שמדובר בעצם במתיחה. לאחר שדני מתחיל במגעים לשכנע את הדמות הדומיננטית של הקבוצה להסכים לחתימת חוזה, שלושת חבריו מסתלקים הביתה והוא נשאר, שבוי בהפצרותיו ומתקשר יותר ויותר לאנשי המקום. וכמובן אי אפשר בלי סיפור אהבה נרקם וחיבור רוסואי אל הטבע הפראי של המקום.

אחרי שדני משכנע ולהקת הגברים מתחילה לעכל את האופציות צריך להתחיל את מסלול ההצלחה שעובר דרך לונדון ואז מתחילות הצרות שהגוד גייז אמורים להתגבר עליהם כדי להגיע ידה-ידה-ידה לחוף מבטחים של התהילה. וכאן נכנסת הנוסחה לפעולה וכולם הולכים בסוף הביתה בשמחה לצלילי השירים המקפיצים על רקע הכותרות.

"ידיד הדייגים" אינו חלילה סרט רע. להיפך. הוא שופע אופטימיות, טוב לב, נאיביות ואפילו יש בו קורת מהולה היטב בשמאלץ של ביקורת חברתית. הפער בין הפריפריה למרכז, ההבדל בין מעמדות, בין שירי העם רבי השנים והמוסיקה המודרנית הריקנית, גם אלה מוצאים כאן את מקומם בין השורות המתכנסות לחנופה לבלוטות הרגש של הצופים. הבעיה העיקרית בו היא שלא רק הנוסחה משופשפת אלא גם חלק מהדמויות דהוי וכמעט אף אחת מהן, ובייחוד לא דניאל מייס חסר הכריזמה בתפקיד הראשי לא מותירה רושם אמיתי שנזכור דקה אחרי שהסרט מסתיים. ג'יימס פיורפוי כזכר אלפא הדומיננטי בקבוצה ואבי הנערה מפזר מידי את גבריותו הקשוחה, והדייגים האחרים חמודים, כולל טאפנס מידלטון הצעירה במרכז הרומן הנרקם, אבל לא יותר. השירים נפלאים ומרנינים ואולי זאת הסיבה האמיתית להיות הסרט. הביצוע בפס הקול, אגב מורכב משילוב של החבורה האמיתית וחלק מהשחקנים על הבד. בהקרנה שבה אני נכחתי עמד הקהל ומחא כפיים בקצב המוסיקה, ממש עד סוף הכותרות. אז מה אני כאן, משבית שמחה…

"ידיד הדייגים" – 7 פלוס בסולם אורשר
Fisherman's Friends

רוצה לשתף ?