אל ערן ריקליס, אחד מהמקצוענים והמשופשפים בבמאים הפועלים בקולנוע הישראלי, אי אפשר לבוא בטענות על קיפוח המגזר הנשי כנושאים מרכזיים בסרטיו. בעבר הוא עשה את "הכלה הסורית", את "עץ לימון", הציע מקום של כבוד לדמויות נשיות גם ב"שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" ו"ערבים רוקדים".
ריקליס, כבמאי עם מודעות פוליטית אינו חושש לצבוע את סרטיו בגוונים של אמירות שאינן תמיד פופולאריות בציבוריות הישראלית, בעיקר בצומת הלאומית-פלסטינאית, עובדה שהופכת אותם למבוקשים יותר בחו"ל מאשר בארץ.
ריקליס משייט בחופשיות וביכולת בין הז'אנרים הפופולארים של הקולנוע ואחרי שעסק בין השאר בסרט מלחמה ("גמר גביע"), בביוגרפיה מוסיקאלית ("זוהר"), בסרט ספורט ("פלייאוף") ובעיבודים של ספרים מצליחים ("שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" ו"ערבים רוקדים"), הוא מגיע ב"מסתור" למותחן. גם כאן הוא מעבד לקולנוע את ספרה של שולמית הראבן "החוליה", ונאמן לתפיסותיו הבסיסיות הוא מניח את הסיפור בידיה של גיבורה נשית המנסה לתפקד כיאות בעולם שכולו גברי, אלים ומסוכן ושותל אותו במרכז המלחמה החשאית של גופי המודיעין בארגוני הטרור.
נעמי רימון (איזה שם מחייב) סוכנת המוסד נשלחת לברלין לשבועיים לשמור על מונה, לבנונית המקורבת לחיזבאללה שהחליטה לשתף פעולה עם ישראל, עברה ניתוח פלסטי בפניה לשינוי זהות ומחכה להחלמה בדירת מסתור בהאמבורג. מה שאמור להיות די פשוט מסתבך כאשר אנשי החיזבאללה מנסים לעלות על עקבותיה של מונה ולחסל אותה. מערכת של תככים בין שרותי הביון של ישראל, גרמניה ואחרים ("הכל עיניין של אחיזת עיניים והונאה") מביאים להידוק המצור על השתיים ונעמי צריכה להוכיח את יכולותיה בעולם של מלחמה חשאית ההופכת למוחשית מאוד עבורה. הקשר שנוצר בין שתי הנשים מביא לתלות הדדית ולרגשות לא צפויים המתפתחים במהלך השהות המשותפת.
ריקליס שתמיד ידע לחבר בין קולנוע אישי ופופולארי שולט בשפת הקולנוע ומציע סרט מהוקצע, נטול משקעים כל שהן, בלא יומרות ליצירת אמנות. מה שרואים כאן זה מה שיש ואין אמירות נסתרות או משלים קולנועיים. הכל ישיר, עכשוי, נסמך על המתח והפעולה המתחייבים מעיסוק בחומרים כאלה, בלי סימבוליקה מיותרת.
נטע ריסקין, אחת השחקניות המועסקות יותר בתקופה האחרונה מבצעת הוראות בנאמנות וגולשיפטה פרהאני, שחקנית אירנית המתגוררת בפריז מוסיפה ליווית אוריינטליות לתמונה. וליאור אשכנזי, כאן על אוטומט.
"מסתור" – 8 בסולם אורשר.