"סודות מדינה" – על מלחמה ומוסר, 9 בסולם אורשר . גידי אורשר

ענת קם נעצרה בספטמבר 2009 בחשד שהעבירה לעיתונאי "הארץ" אורי בלאו 2,085 מסמכים, ובהם כ-700 המסווגים כסודיים או סודיים ביותר אותם אספה במהלך שירותה בלשכת מפקד פיקוד המרכז. בלאו פרסם בשורה של כתבות חלקים נרחבים מהמידע שעלה ממסמכים אלה, כתבות שביקרו את התנהלותה של מערכת הביטחון ואת שיטותיה, בעיקר אל מול האוכלוסיה הפלסטינית בשטחים. דבר מאסרה של קם הוסתר בתחילה בעקבות צווי איסור פרסום על הפרשה מטעם חוקריה, אולם מאוחר יותר דלפו הפרטים לעיתונות וסיפורה של קם, כמו משפטה הפך להיות מרכז לויכוח ודיון ציבורי, משפטי ומוסרי על  מעשיה.

עמדתם של רוב מאמרי המערכת והעיתונות המסקרת היתה שקם, בעצם חשיפת המסמכים ודרכי הפעולה  סיכנה חיי אדם בלי צידוק של ממש. עם זאת, גורמים שונים, ובראשם "הארץ", צידדו במעשיה. במאמרי המערכת של "הארץ" הודגש שמעשיה של קם מתגמדים אל מול המעשים שחשפה. עמדתו זאת של העיתון לא מנעה מקם לתבוע את "הארץ", את המו"ל שלו ואת אורי בלאו בטענה שכדי להציל את עורו שלו, הביא לחשיפתה כמקור לדליפת המסמכים. העיתון והעיתונאי, טענה, בגדו בכך באחד מאבני היסוד של האתיקה העיתונאית שדורשת שמירת חסיון המקורות וגרמו לה נזק אדיר. בית המשפט קיבל עמדה זאת.

לאחר מעצר בית של שנתיים, הואשמה לבסוף קם באיסוף, החזקת ומסירת ידיעה סודית תוך כוונה לפגוע בביטחון המדינה. היא הודתה במשפטה במחוזי בתל אביב במעשיה במסגרת הסדר טיעון ונדונה לארבע וחצי שנות מאסר אך שוחררה לבסוף מוקדם יותר. את מעשיה הסבירה במהלך המשפט : "היו היבטים בפעילות צה"ל בשטחים שחשבתי שיש להביא לידיעת הציבור. כשצרבתי את החומרים חשבתי שבמבחן ההיסטוריה, האנשים שהתריעו על פשעי מלחמה, סולחים להם… אני לא הצלחתי לשנות מספיק מהדברים שהיה חשוב לי לשנות בעת שירותי בצבא, וחשבתי שלחשוף אותם יביא לשינוי."

הסיפור של ענת קם דומה באופן מפליא לסיפורה של קתרין גאן, סיפור שהתרחש קודם לכן ומערבה מכאן, במדינה שיסודות הדמוקרטיה כנראה חקוקים בה עמוק יותר מאלה שלנו. זה הסיפור של "סודות מדינה", סרטו של הבמאי הדרום אפריקאי גאווין הוד. השנה 2003 ובוש מנסה לארגן לעצמו קואליציה, גם בחסות האו"ם כדי לתקוף את עירק וסאדם חוסיין בטענה שהוא מפתח ומייצר נשק להשמדה המונית שיאיים על העולם כולו. השותף המידי הוא טוני בלייר שעמד באותה עת בראש ממשלת בריטניה והיה היחיד ששילב ידיים עם בוש, גם בניסיונות מודיעיניים למצוא חומרים כאלה בעירק וגם לשכנע את חברות מועצת הביטחון של האו"ם ממדינות קטנות ופעוטות כוח והשפעה להצטרף למהלך כדי לתת לו תוקף מוסרי. למותר לציין, כפי שהוכח אח"כ שטיעון הזה היה חסר בסיס, תוקף ועובדות תומכות. שהצידוק האמריקאי לצאת למלחמה שעדיין לא הסתיימה למעשה עד היום וגבתה חייהם של אלפי חיילים אמריקאים ובריטים, היה מבוסס על שקר מוחלט.

בוש הבן, שהתאווה להשלים את מלאכתו הבלתי גמורה של אביו עשר שנים קודם לכן לא זכה לאישוש האשמותיו ע"י שרותי הביון שלו ולכן הקים מערכת עוקפת שתייצר הוכחות כאלה, המצוצות מן האצבע. בין שאר הפעולות דרשו האמריקאים מהאנגלים לעקוב באופן צמוד במיוחד ולחפש טינופות על חברי מועצת הביטחון מטעם הארצות הקטנות יותר כדי שישמשו אמצעי לחץ לתמיכה בתוכנית הקרב. וכאן נכנסת לתמונה קתרין גאן הקטנה שלנו, מתרגמת זעירה באחד הגופים לאיסוף מידע על העולם העויין המיירטת על מחשב משרדה באנגליה בקשה ספציפית כזאת מטעם המודיעין האמריקאי. גאן המתנגדת למלחמה מתפוצצת כשהיא שומעת את ראש הממשלה שלה מכריז בתקשורת כי בריטניה המשוכנעת בטיעוניו של בוש, מתכוונת להעמיד את צבאה לרשותו של הנשיא האמריקאי ולהביא חורבן מיותר על מאות אלפי בני אדם.

ומכאן ועד ההחלטה להגניב לעיתונות ולפרסם את המברק המאשים הדרך קצרה. המוטו שלה הוא "אני לא עובדת עבור הממשלה הבריטית, ממשלות מתחלפות. אני עובדת למען העם הבריטי. ואני לא אוספת מידע כדי שהממשלה תוכל לשקר לעם הבריטי". מהעבר השני עמדו שלושה עיתונאים של ה"אובזרבר", עיתון שדווקא תמך במלחמה שניסו לחשוף את המזימה האמריקאית וחיפשו חומרים. המברק שאת הצילום שלו שלחה אליהם גאן נפל לידיהם כפרי בשל. אחרי היסוסים פרסם אותו העיתון ופתח בכך את תיבת הפנדורה התקשורתית. בניגוד לבלאו, הבריטים מרטין ברייט ופיטר ביומונט שעמדו אחרי הפרסום לא מסרו את שמה של גאן, אולם היא, שוב מתוך יושרה ותמימות, הודתה במעשה. מאז ועד המשפט, בשנה של ייסורים, רדפה אותה התביעה הכללית בכוונה שתשמש דוגמה לכל מי שינסה ללכת בעקבותיה.

"סודות מדינה" נצמד היטב לכרוניקה של הסיפור, בלי להפוך את קתרין גאן לגיבורה עממית, אבל עם רוח גבית לא מבוטלת של סימפטיה ואהדה. הוד לא מנסה להפוך את הסרט למלודרמת ריגול בומבסטית סוחטת אהדה ורגש ומסתפק באמירה שיש בה משקל נכבד לשאלות של מוסר וקיום פוליטי. מהי מלחמה מוסרית והאם יש כזאת בנמצא ? מהי זכותה של ממשלה לשקר לבוחריה ? האם מי שחושף את השקרים הללו, אפילו במחיר של גילוי סודות מדינה הוא בוגד ? ועד כמה רחוק יכולה המדינה ללכת כדי להתעלל במי שלא מוצא חן בעיני השלטון האקראי ?

את הכיוונון העדין של המסקנות המתבקשות מצליח הוד לפרוש כאן בחלוקה נכונה של דמויות הגיבורים ותפקידן בפרשה. כמובן שגאן היא המסובבת את העיניינים והיא גם כביכול הדמות המרכזית. אולם חלוקת הקשב כוללת בהחלט גם את דמותם ותפקידם של העיתונאים שתורמים את הרגעים הטובים והחשובים שלהם, וללא ספק גם את דמותו החשובה מאוד של עורך הדין שיוצא להגנתה של גאן. הוא זה שמסיט את טענות ההגנה ואת הדיון כולו לשאלת מוסריותה של המלחמה במפרץ, ובעצם כל מלחמה שהיא.

וכך הופך הוד את "סודות מדינה" ממותחן מינורי לסרט פוליטי שיש לו חשיבות מעבר לסיפור הספציפי. ובמקרה הזה דווקא הטיפול היבשושי, נטול הסנסציה הוא שעושה את הסרט למעניין ונכון. בתפקיד המרכזי אנו מוצאים שוב את קירה נייטלי, אחת הכוכבות המשופשפות יותר של הקולנוע האנגלי. באופן אישי קשה לי עם המניירות שלה, בעיקר באיזור הסנטר והשפה התחתונה אותן היא מפעילה בטורבו ברוב סרטיה. לזכותה יש לאמר שכאן העוצמה של אלה נמוכה יחסית והעובדה שהוד לא מתעקש לכלול אותה בכל סצנה ומפנה את המסך גם לשחקנים ולדמויות אחרות, רק עוזרת. רייף פיינס לעומתה רחוק כל כך ממה שהעלה אותו לפסגה ב"רשימת שינדלר" וב"פצוע האנגלי" ובתפקיד עורך הדין בן אמרסון הוא פשוט עושה נפלאות לתפארת הקולנוע האנגלי. גם מאט סמית' ומתיו גוד כצמד העיתונאים מספקים את הנדרש בעוד שרייס איפנס משתולל מידי כדרכו.

הצילום האפקטיבי של פלוריאן הופמייסטר דוחס את האוירה כנדרש והעריכה של מיגן ג'יל מאפשרת את פריסת התפקידים של הדמויות בסיפור ויוצרת את הריבוי הנכון של נקודות התרחשות והתייחסות.

בסופה של פרשה העמיד המקרה של קתרין גאן את הממשלה הבריטית בפני דילמה שחייבה אותה להחליט בין שתי אופציות לא נוחות לשלטון מרכזי שמנסה ללהטט בנתיניו. הבחירה של התביעה הכללית, באמצעות הקטגור במשפטה של גאן היתה אולי נחמה לצופי הקולנוע, אולם נדמה לי שדווקא גיבורת הפרשה לא השיגה את המטרה לשמה יצאה לדרך החתחתים. לא רק שבסוף פרצה המלחמה, והיא נמשכת כך או אחרת עד היום, הקביעה שהמלחמה הזאת היתה לא מוסרית לא הגיעה לידי מיצוי. ואת הלקח הזה צריך לשאת גם בבריטניה, גם בארה"ב וגם בארצות שמציגות עצמן, בצדק או שלא בצדק כדמוקרטיות המשרתות את אזרחיהן.

"סודות מדינה" – 9 בסולם אורשר
Official Secrets

רוצה לשתף ?