ברוב סרטיו נשאר ערן ריקליס מרחק נגיעה מהמתרחש באזורנו. הבמאי-מפיק עב ההפקה, אחד הנכבדים ביוצרי הקולנוע הישראלי שתקציבי סרטיו הם חלום רטוב של אחרים משלח בקהל שלו סיפורים שיש בהם תעוזה פוליטית וחברתית שהולכת ונמוגה בקולנוע שלנו הנסוג מאמירה כזאת, לפחות בשנים האחרונות. ימי רגב הגועשים – בואשים.
כך היה ב"גמר גביע", סרטו הגדול הראשון, ב"זוהר" החברתי, "הכלה הסורית", "עץ לימון" , "ערבים רוקדים" ושני סרטי המוסד שלו בעת האחרונה "מסתור" ועכשיו "עכביש ברשת". נכון ששני הסרטים האחרונים מכוונים לקשת רחבה יותר של צופים, גם כאלה שאינם חולקים את הביקורת הנוקבת שנוטפת מ"הכלה הסורית" או "עץ לימון", אבל סיפורי מוסד, אתם יודעים, יש להם בכל זאת איזה שהוא קשר עם המציאות המזרח תיכונית והסכסוך עם העולם הערבי, לפחות עם חלק ממנו. וזה מעניין גם מחוץ לגבולות המדינה. קהל אירופאי ואולי אולי גם באמריקה.
הצופים בימין האולם יכולים להירגע – הסרט בהחלט לא מוציא דיבת ישראל רעה בעמים, אולי אפילו להיפך. בסיס העלילה הוא סיפור הניסיונות הישראלים להוכיח את עובדת הפקת הנשק הכימי והביולוגי ע"י הסורים והרעים כאן הם משתפי הפעולה עם החבורה הרצחנית של אסאד. והפעם הולך ריקליס על מותחן ריגול אה-לה ג'ון לה קארה בז'אנר משופשף ומוכר שיש לו נתיבים ברורים. וגם זה עוזר להעביר את הזמן בסביבה שבו הבלתי צפוי הוא צפוי בהחלט.
כמו ב"מסתור" גם כאן מדובר בסיפור שבו נשלח סוכן מוסד להשגיח מקרוב על מרגל אחר. ב"מסתור" היתה זאת נעמי רימון (נטע ריסקין) שנתבקשה לשמור על חייה של ליסה חדד (גולשיפטה פרהאני), לבנונית מקושרת היטב שעבדה עבור ישראל, הוברחה לאירופה כשעניבת החנק התהדקה סביבה ועכשיו היא חייבת לשנות זהות, ומחלימה בהמבורג מניתוח פלסטי ששינה את חזותה בדרך לחיים חדשים, כאן ב"עכביש" מגיע דניאל (איתי טיראן) סוכן מוסד צעיר לאנטוורפן בלגיה כדי לעקוב מקרוב אחרי מהלכיו התמוהים של הסוכן הוותיק אברהם אדרת (בן קינגסלי) שדיווחיו נראים מופרכים לראש המוסד (איציק כהן).
אדרת נחשד כבר זמן רב שהוא מעביר דיווחים אופטימיים מידי ומשחק בכספים המיועדים למקורות שלו. ועכשיו כשמדובר בפרשיה שהוא עלה על עקבותיה, על חברה בלגית העוקפת את האמברגו העולמי לפיתוח הנשק להשמדה המונית של הסורים, מחליטים במטה המוסד כי יש לבדוק מקרוב את פעילותו של האיש. המפגש בין השניים הוא מפגש טעון ברגשות מעורבים. מחד דניאל צריך להתייחס בחשדנות לאינטרסים ולקו הפעולה של אדרת ולעשות הכל כדי להחזירו הביתה ומצד שני – הסוכן הוותיק היה חבר קרוב של אביו של דניאל, סוכן מוסד גם הוא שנהרג באחת הפעולות החשאיות. היחסים המתפתחים בין שני הגברים, האחד וותיק והשני צעיר הם כמובן יחסי אב ובנו, מה גם שברגע מסויים מודיע אברהם לדניאל שהוא נשבע לאביו לשמור עליו וללוות את הקריירה המסוכנת והסבוכה שלו.
אחד הפסים עליהן נע הסרט הוא סיפור האחריות ההורית והחניכות המקצועית של אברהם לדניאל ולידו נפרש פס שני המקדם את העלילה הבלשית העוסק בזקנה ובפרישה. אברהם, עייף וחולה נמצא בסוף דרכו המקצועית במוסד אחרי שנים רבות בהן שרת באירופה בתפקידים שונים והוא מרגיש שהוא חייב לסיים את דרכו במבצע משמעותי שיותיר וישפר רושם. העקבות, הלא מוכחים עדיין מוליכים לחברה בלגית שעיסוקה חומרים כימיים ולגברת מצודדת, אנג'לה (מוניקה בלוצ'י) עובדת וותיקה ומרכזית בחברה. אדרת יוצר עימה קשר החורג מעבר לצרכים המבצעיים ורכבת המבצע יוצאת לדרך תחת מעקבם הקרוב של שרותי הביון המקומיים שגם להם יהיה תפקיד במערכה האחרונה.
בניגוד לסרטי הריגול הראוותניים ממשפחת "ג'יימס בונד" עיקר ההתרחשות כאן אינו רווי פעולה ופעלולים פיסיים. המסורת של סרטי לה קארה שולחת את הדרמה והמתח אל הסיבוכים האישיים והאנושיים, אל היום יום האפור והמסוכן, העלום במידה רבה של המרגל הקטן שמתנייע אל מול ממסדים רבי כוח ממנו. ריקליס והתסריטאים שלו גדעון מרון ועמנואל נקש מנסים להלך בתוך המגרש הזה אבל מוציאים תחת ידם העתק שמש לא חד מספיק ובוודאי לא מתוחכם כמו המקור שהפך את ג'ורג' סמיילי לאחת הדמויות הנערצות של הספרות, הקולנוע והטלוויזיה של העולם החשאי.
הכשל העיקרי הוא בתסריט המקפיץ את הסרט בעצבנות לא חיננית ולא רצויה במקרה כזה ממקום התרחשות אחת לשניה, לעיתים ללא קשר הגיוני וקוטע גם כמה סצנות חשובות לעיצוב דמותם של הגיבורים. ואולי הבעיה היא בעריכה שחותכת באגרסיביות חלק נכבד מהסצנות מציבה אותן ללא הקשר ומטלטלת את הסרט טלטול נראטיבי רב מידי. ואולי בהחלטות של ריקליס שסומך יותר מידי על הרצון הטוב של הצופים לחבר את חלקי הפאזל שלו למשהו ברור, מעבר לאלמנטים של מתח סביבם בנוי הסרט.
אסופת השחקנים בהחלט מרשימה, על הניר אולם נראה שאיש מהם לא משחרר כאן משהו נוסף ממה שמצופה ממנו על פי תדמיתו. בן קינגסלי שנמצא כמעט בכל סצנה בסרט (בסרט קודם בהשתתפותו "אתר הצלילה בים האדום" גילם בעצמו את ראש המוסד) הוא לא יותר מקורקטי, אמין אבל בלא שום שאר רוח וריגוש שראינו ממנו בסרטיו הגדולים. אברהם אדרת, סוכן מוסד ישראלי מתנהג בדיוק כמו הקולונל המודח של חיל האוויר האיראני המהגר לארה"ב ב"בית של חול וערפל" ונלחם שם על ביתו, אותן ג'סטות אותו מנעד רגשות. איתי טיראן שרק השבוע הוגדר כבכיר שחקני התאטרון הישראלים (בניגוד לתדמיתו הפושרת בקולנוע), היום חי ופועל בגרמניה ובאוסטריה חד הבעה לאורך כל הסרט ומציע נוכחות מינימאלית, סובלת ומהורהרת. ומוניקה בלוצ'י מביאה איתה ניחוח של יופי איטלקי משומר וזכרונות לימים טובים יותר, לקולנוע ולה.איציק כהן ממשיך לעשות "פאודה".
"עכביש ברשת" מצטרף לקבוצת סרטים ההולכת ונערמת שעיסוקה הוא המוסד הישראלי ופעולותיו בעולם. במאים מקומיים, במאים שהיו ועברו לעבוד בחו"ל ובמאים שאולי יש להם סימפטיה לתפקידו של הארגון החשאי הישראלי ממלאים את השורות בארסנל הקולנוע המקומי והעולמי. הסרט של ריקליס עומד לו היכן שהוא באמצע הדרך. יש בו, אחרי הכל עיניין מסויים, גם בגלל הנגיעות שלו באירועים אמיתיים ובצורך שלנו לחשוף עוד מעולם הצללים. חבל שאין בו את התעוזה הפוליטית-חברתית של סרטיו הראשונים ולכן חסרה כאן גם מידה מסויימת של התפעמות קולנועית.
"עכביש ברשת" – 7 בסולם אורשר
Spider in the Web