מכירים את "זה אני וזה האח שלי" ? אז להלן – זה אני וזה הבן דוד. כלומר – לוקאס אמנם לא כאן, לפחות לא בקרדיטים של היוצרים, אבל דיסני שקנתה את לוקאספילם על זכויותיה, כן. המבקרים הצעירים המשבטים מושגים קוראים לזה אנתולוגיה, אני הייתי אומר "ווריאציות על הנושא". אצל שייקספיר והדרמטורגים הקלאסיים קוראים לזה "ASIDE " , שורות הסבר של הגיבור המנסה להנתק מהזרם המרכזי של העלילה ולפנות ישירות לקהל, טכניקה שליאור שליין משתמש בה תדיר ב"גב האומה" שלו. 7 בסולם אורשר.
להלן "רוג אחת", סרט שנראה כמו, מצולם כמו, מספר סיפור כמו, משתמש באפקטים כמו, מתרחש בגלקסיה רחוקה רחוקה כמו, לפני הרבה שנים כמו ואומר שהוא קצת אחרת. אני מנסה לחשוב מה אומרים על כך המעריצים המושבעים של הסדרה המיתולוגית על כל חלקיה הפזורים, לא מסורקים בזמן ובמקום. יש בהם כאלה הממשיכים בסגידה שהרי מעמדם של בני אלים הוא כמעמד האלים עצמם. ויהיו כאלה שיראו בנסיונות לחיקוי, תיקון ותוספת מעשה בגידה בקדוש ביותר.כי אם נרצה אם הסדרה הלוקאסית היתה התנ"כ עכשיו מגיעה המשנה, זאת המבארת, סוגרת הפערים. והמאמינים- הצופים יכריעו.
המשמשים בקודש של המערכת הגלקטית יודעים למקם את הסרט החדש הזה המבוסס על רעיונו של איש האפקטים ג'ון נול בין סופה של הטרילוגיה השניה לסרט הראשון של לוקאס שבישר על התופעה משנת 1977. אבל אנשי דיסני בחרו לחדש את הסרט שלהם עם גארט אדוארדס במאי רענן, צעיר שגדל על המצע הספילברגי-לוקאסי של האפקטים המיוחדים ויכול היה, לדעתם, לכוון לדעת גדולים. התוצאה היא סרט השלמות שהענות הצופים תקבע אם יהיו לו המשכים, לווינים נוספים לכוכב הלכת של האימפריה הקולנועית הגדולה ביותר בהסטוריה.
גם הפרק הנוכחי באודיסאה החללית מציע שורה של הרפתקאות המבוססות על הדו של הקרב הגדול שבין שליטיה האכזריים של הגלקסיה לבין לוחמי החופש. אבל כדי לעשות את החיים מסובכים לצופים, מערב אדוארדס את השחור של הרעים בלבן של הטובים ומעמת את אלה עם המושגים הקיומיים אקטואלים של הצופים. ואולי זאת התרומה שלו שיכולה להביא גם לקריסה של הצלחה מקווה. זה עלול להיות מסובך מידי.
הגיבורה במרכז היא ילדה, בתו של המהנדס שתכנן והיה אחראי לבניתו של "כוכב המוות", מערכת ההרס האולטימטיבית בשרותה של האימפריה הטוטליטארית. שמה ג'יין ארסו וכינויה "אבק כוכבים". אביה מכה על חטא טעותו שלו והחליט לברוח ולהסתתר, והסרט נפתח בסצנה שבה סוכני האימפריה מגלים את מחבואו, אוסרים אותו והופכים את הילדה המסתתרת מהם לפליטה. חמש עשרה שנים עוברות והצעירה, עכשיו עלמה מצטרפת לכוחות המורדים, מלאה ספקות וצינית, כדי לעזור להם במתקפה המתוכננת על בסיסם הראשי וכדי לנסות להשיג את הנוסחה להרס "כוכב המוות" ששתל אביה, עליה סיפר לה ברגע של קרבה. סיפור הסרט הוא הקרב על השגת הנוסחה והעברתה לבסיס המורדים.
מעבר לאקשן ולסצנות הרבות מאוד של אפקטים מיוחדים וצילומי מחשב, עריכה מהירה ושימוש רעשני בפס הקול, מפזר אדוארדס כאן לא מעט רמזים המחייבים התייחסות חוץ קולנועית לאירועים. הבחירה שלו למקם את ההתקפה על מפקדת האימפריה והקרב על החוף מעלים זכרון של הפלישה לנורמנדי – אם לא של האירוע ההסטורי לפחות לעשרים הדקות הראשונות מסרטו של ספילברג "טוראי ריאן"…, ההצגה של היום יום של הכיבוש הגלקטי את כוכבי המורדים מזכיר את המציאות בערי עירק, סוריה, הגדה עם התנהלות הכוחות הכובשים בתווך עירוני צפוף, הכוכב המדברי גם הוא מעורר אסוציאציות של לחימה במזרח התיכון או באפגניסטן. אבל יותר מכל מבלבל את הצופים הצורך בהזדהות – האם הם תומכים במורדים – עם קריצה למעשי הטרור של אל קאעידה או דאע"ש או לכובשים. התפקידים מתחלפים כאן וכך גם נקודות המבט.
שורה של פנים חדשות, לפחות במלייה קולנועי זה, מוצעת לנו על המסך, החל מפליסיטי ג'ונס מהדרמה האנגלית ועד פורסט וויטאקר כבד הגוף. חלק מהדמויות של הסדרה מחוזר גם הנה, בעזרת הCGI כמובן וגרפיקת הלגו של ספינות החלל והחיילים הלבנים והשחורים לא משתנה. נסיונות לטפטוף הומור מתיבשים עוד לפני שהגיעו אל הצופים ומחסורם כמובן גורע.
לא ברור אם יהיה המשך להפקת לוונית זאת – סמכו על דיסני שינסו, אם תהיה חזרה על רפלקס סחיטתו של פרי יבש. רוג אחת הוא מוצר נסיוני. רק כוונון מחדש יהפוך גם אותו לרב מכר.
"רוג אחת – סיפור מלחמות הכוכבים" – 7 בסולם אורשר.
Rogue One: A Star Wars Story