גיל הבלות לא עובד כנראה כשמדובר בקולנוע האמריקאי וכן, גם כשישים שנה אחרי הוא ממשיך לנפק סרטים על ההאנג אובר של מלחמת ויאטנאם. הגיבורים משם, מסתבר לא מתים, הם ממשיכים לסבול בשקט. הנה סרט חדש, "וינסנט הקדוש" אח ל"ביג ליבובסקי", "השיבה הביתה", "ציד הצבאים", "נולד בארבעה ביולי" שחוזר להעמיד במרכזו חייל שנפשו נקרעה לנצח בג'ונגלים המרוחקים והחליט, גם בגלל צרות אחרות מביית, לפרוש מהם באי כבוד יחסי.
וינסנט, וטראן ציני ומר נפש מתגורר לו בשכונות העוני, כלומניק המתקיים במינוס תמידי בחשבון הבנק, חי מהימורים של מרוצי סוסים ומדולארים מזדמנים הנושרים בטעות לכיסו, מטפל מרחוק ובאהבה אחראית באשתו חולת האלצהיימר השרויה במוסד לתשושי נפש, חולק את חייו עם זונה מהגרת מאחת הארצות הסלאביות שנמצאת בהריון וחולם על צדק חברתי מפוקפק. לחייו נכנס יום אחד ילדון זעיר ומתוחכם מאוד, בנה של השכנה החדשה שעברה לגור בית לידו, בורחת מאימתו של האקס שלה שרוצה לגדל בעצמו את הילד.
אתם רואים מיד לאן זה הולך. האם עסוקה בצורכי הקיום בכבוד של התא המשפחתי הזעיר ומישהו צריך לשמור על הילד. הבייביסיטר שנבחר הוא השכן, לכאורה האדם הכי לא מתאים לתפקיד, אבל הסרט מנסה להציע לנו אופציה אחרת.
תיאודור מלפי, מפיק המציע כאן את סרטו הארוך הראשון דוחס לסרט את מירב החומרים המוכרים שבונים דרמה שכזאת – מהחיפוש אחרי דמות האב שאיננו, ומופיע באופן הכי לא צפוי, מדיון על הזדקנות והכאב המלווה אותה – הפיסי והפיננסי, יחסים בלתי אפשריים של קרבה בין דורית המתגלים כקשרים החזקים והאינטואיטיביים ביותר, חיים בשולי החברה, ויתור על חלומות, אחריות אישית והדדית וכל אלה מתלכדים לסיפור שהכרנו משחר הקולנוע – "הנער" של צ'אפלין מסרטי הפאר של הקולנוע האילם ועד היום.
נכון – שנים של פרקטיקה הוליוודית לימדו אותם שם משהו, לפחות את העירוב של המלודרמטי בקומי ומלפי מציע את החומרים הללו שכשהם אפויים היטב, תמיד יפעילו את בלוטות הרגש שלנו.
וכאן מגיעות החדשות הטובות – שתיים. קוראים להן ביל מארי וג'יידן מרטל, אחד מחוטט פנים באמצע שנות השישים שלו והשני מתוק מדבש ועיניים כחולות בן 11. השילוב עובד נפלא – מארי עם הנוכחות הקומית האדירה שמטעינה כל סצנה בתערובת של גאונות ונסיון וג'יידן שמאיים לגנוב לו את ההצגה, כמו שילדים מתוקים מדבש וחכמים מאריסטו יודעים לעשות. תומכות ליד גם מליסה מקארת'י ונעמי ווטס יחד הם חוצים את הנראטיב של הסרט – תסריט צפוי ורעיון משופשף והופכים את השיגרתי לייחודי. והקטרזיס סוחט הדמעות לא מאחר להגיע.
הנה עוד סרט שינקה לכם את תעלות היאוש שמסביב – בריחה לשעה וחצי לעולם המתקיים בחוקיות חיובית, לשם שנוי.
"וינסנט הקדוש" – 8 בסולם אורשר. (2014) .
St Vincent