מכל פסטיבלי הקולנוע, והיו הרבה, אחד אני זוכר בערגה. למעשה, בכל פעם שאני שומע את השם טליורייד , סומרות שערות ידי וגבי בגעגועים. לא הרבה יודעים מי-זה, מה-זה, פסטיבל פנינה השמור בעיקר לאנשי מקצוע, אבל מי שהיה שם לא ישכח.
באופן אישי אני סופר עלי כבר עשרים ושמונה פעמים פסטיבל ברלין, עשרים וחמישה פסטיבלי קאן, טריבקה, לונדון, ולנסיה, אוטרכט, סאן וינסנט, ברטיסלבה, פולה, נובי סאד, כמובן עשרות פעמים בירושלים ובחיפה, לפעמים כחבר בוועדות שיפוט, פעמים כעיתונאי מסקר ומבקר, אבל פסטיבל טליורייד עולה על כולנה. האירוע השנתי המתקיים במהלך ארבעה ימים מסביב ל"לייבור דיי" אי שם בהרי הרוקי האמריקאים, בגובה של שלושה – ארבעה קמ' מעל פני הים, בעיירת כורי זהב לשעבר שהפכה להיות אתר סקי יוקרתית בחורף הארוך, רחוב ראשי אחד ושניים קטנים המקיפים אותו, הוא אחד המשמעותיים לקולנוע בכלל ובפרט לקולנוע האמריקאי בדרך אל האוסקר המתקרב.
יש משהו באוירה המיוחדת של העיירונת המקסימה הזאת, הנטועה בתוך ההרים הירוקים והשמיים הכחולים עמוק מרופדים בעננים כבדים הבוקעים מכל חלון שעושה אותה משפחתית לכל מי שמגיע. ולפסטיבל הזה מגיעים לא הרבה, מכסימום 5000 צופים רובם מהוליווד, אבל הכי גדולים שיש כדי להציג את הסרטים שלהם ולראות, פעם ראשונה לפני קהל, פרימה ויסטה אמיתית, בלי דעות קדומות ובלי שמועות. טליורייד זה פסטיבל בלי מחיצות, קיבוץ לרגע של אנשים שבאו לראות קולנוע, לדבר קולנוע ולהפגש קולנוע.
המהדורה שלי היתה מוקדמת יחסית, 1994 במסגרת נסיעת חלומות של פעם בחיים לאורכה ולרוחבה של תעשית הקולנוע האמריקאית, סרט מסע אמיתי, בקבוצה בין לאומית של במאים, מפיקים, תסריטאים, עורכים, מנהלי בתי ספר לקולנוע ומבקרי קולנוע. הטיסה מדנוור, עיר הבירה של קולורדו לדוראנגו, עיירה שכנה שיש לה שדה תעופה קטנטן בין ההרים, היתה הטיסה הנוראה ביותר בחיי. מטוס קטן, מנוע מדחף, עשרים נוסעים ודיילת מזיעים וירוקים מפחד שנוהל הישר לסופת ברד וברקים בתוך עננים כבדים ע"י טייס קאובוי שהרכיב אותנו כמו בתחרות רודיאו על פר פראי.
אבל השקט וההנאה הצרופה, כמו ההפתעות שבאו אח"כ כיפרו על הכל. לא מכיר פסטיבל כל כך יוקרתי שהוא גם אינטימי וגם חם, גם נוח להתנהלות ומסביר פנים, ומציע מרכולת כל כך מעניינת , ראשונית וחשובה. את הפסטיבל מנהל כבר שנים רבות טום לודי שידו בהרבה עיניינים בקולנוע האמריקאי, בודאי העצמאי והוא מציע חברות ושיתוף בעריכת התוכן למנהל אמנותי אורח, שגם מציג חלק מהסרטים, כדי לגוון בטעמים ולהוכיח שהקו הכללי הוא חידוש ושינוי. בשנים קודמות מלאו את התפקיד באק הנרי, סלמן רושדי, ברנרד טאברניה, לורי אנדרסון, פיטר סלרס, אלכסנדר פיין השנה זאת היא רייצ'ל קושנר, סופרת ופובליציסטית.
כמו כל עיירה קטנה במערב ארה"ב גם טליורייד אינה מרופדת באפשרויות איכסון להקרנות סרטים והאתרים הספורים בהם נערך הפסטיבל רובם מאולתרים או מאובזרים במיוחד לאירוע. במרכז הרחוב הראשי עומד בית האופרה הישן מבנה מייסוני הבנוי עץ מאסיבי שהפך להיות אולם הקרנה, בית הספר המקומי מציע גם הוא את אולם הספורט שלו, עוד מסבאה הופכת לאולם לעת הצורך ואם מזג האויר מרשה מקיימים שם הקרנות מתחת כיפת השמיים. אם לא – הקור שמתחיל להשפיע וגשם לעיתים – הנה אוהל ענק שנבנה במיוחד לאירוע.
המפגשים עם הסלבריטאים שבאים מלוס אנג'לס, בצד השני של ההרים הם תערובת של מקריות ותכנון. הכוכבים – במאים ושחקנים מציגים את הסרט לפני ההקרנה העולמית הראשונה ומשיבים לשאלות וניתן לדבר איתם אחרי ההקרנות. סימפוזיונים קטנים בהשתתפות אורחים אחרים נערכים גם הם, פתוחים לקהל, אבל הכי כיף זה לפגוש באופן ספונטאני ובלתי אמצעי את האורחים – חלקם כוכבים בסדר גודל של דה נירו, קופולה, ג'וני דפ, מריל סטריפ, ככה ברחוב. שלום שלום. באחת ההקרנות, ואני יושב בשורה הראשונה נכנס לואי מאל ויושב לידי. באחרת היה זה רוי שיידר. נשבע.
הסרטים בטלורויד הם תערובת של המיטב מהפסטיבלים הגדולים של אירופה והחדשים חדשים של הוליווד, בייחוד אלה שיש להם סיכוי באוסקר. המאבק על הראשוניות החריף בשנה שעברה מול פסטיבל טורונטו הענק שדורש בכורה לסרטי התחרות שלו והסיבה הזאת הוסיפה תוקף לעובדה שאת רשימת הסרטים המוצעים בטליורייד סופרים רק במדרגות הכניסה. כלומר ממש ממש ביום הפתיחה.
אז מה היבול השנה ?
השנה ההיצע, כמו בכל שנה, מעורר תאבון. אם לשפוט על פי הסרטים הזרים שאת רובם כבר ראיתי בקאן ובברלין ועל פי היוצרים של הסרטים האמריקאים, היה כדאי לעשות את המאמץ ולקפוץ לקולורדו. טוב, אל תעשו את זה על באמת – הפסטיבל התחיל אתמול ועד שתגיעו הוא יסתיים.
נציג ישראלי אחד בכל זאת נמצא שם "תיקון", סרטו של אבישי סיוון שעושה עכשיו את הסיבוב הבין לאומי שלו בפסטיבלים הגדולים. מהקולנוע האמריקאי יוקרנו שם, בנוכחות נציגים מההפקה : "Black Mass ", סרטו של סקוט קופר עם ג'וני דפ ובנדיקט קאמברבאץ' המביא סיפור אמיתי על מאפיונר מבוסטון, אחיו של הסנטור המקומי שהפך להיות מודיע של ה FBI והפליל משפחה יריבה. דפ אולי לא יספיק להגיע הנה מונציה, שם הוקרן הסרט זה עתה בדרך לטורונטו, אבל קמברבאץ' והבמאי כבר נמצאים בטלורויד.
"סטיב ג'ובס", סרטו החדש של דני בויל עם מייקל פאסבנדר, קיית ווינסלט וסת' רוגן יוקרן כאן אף הוא, בנוכחות כמה מהשחקנים והבמאי שיזכה גם בפרס מיוחד של הפסטיבל. זהו סיפורו של האיש שהביא את "אפל" לגדולה והיה אחת הדמויות המסקרנות ביותר של עולם המחשבים העולמי. בויל זוכר לטובה את טלורויד שבו החלה הנסיקה של "נער החידות מבומביי" שלו בדרך לתהילת עולם ובו הוקרן גם "127 שעות" שלו.
"קארול", סרטו היפיפה של טוד היינס ("ולווט גולדמין", "הרחק מגן עדן", "אני לא שם") החוזר לדון בשאלות מגדריות בייחוד ביחסים האסורים של הגייז, כאן נשים בשנות החמישים באמריקה השמרנית גם הוא יוקרן כאן. הסיפור, על פי ספר של פטרישה הייסמית' עוקב אחרי אהבתן של צעירה עכברית ניו יורקית וגברת מנוסה ממנה, נשואה למשפחה עשירה ואם לבת קטנה המכניסה את הצעירה לעולם שכולו טאבו. קייט בלאנשט מהממת ולידה רוני מארה הצעירה שזכתה השנה בפרס השחקנית בקאן על תפקידה זה שתארח את הסרט בפסטיבל.
מייקל קיטון מככב בסרט נוסף שיגיע הנה הישר מוונציה, " Spotlight ", סרטו של טום מקארתי העוסק בפרשיה קשה של חיפוי הכנסיה בבוסטון על הטרדה וניצול מיני של ילד , עיניין שעורר סערה ונתגלה בתחקיר של ה"בוסטון גלוב". עוד בסרט ליב שרייבר, רייצ'ל מקאדאמס ומארק רופאלו.
גם נסיון מעניין של נטפליקס להציע סרט בהפקתם מגיע הנה, "Beasts Of No Nation " בן השעתיים וחצי של קארי פוקנאגה המתאר את קורותיו של ילד אפריקאי שמגוייס לאחד הכוחות של גרילה אכזריים המשתוללים ביבשת השחורה. אידריס אלבה בתפקיד דרמטי וקשה בסרט כבד מאוד לצפיה.
שרה גברון ("בריק ליין" ) מביאה הנה את " Suffragette " עם קבוצה מעניינת מאוד של שחקניות כמו קרי מאליגן, הלנה בונהם קרטר ומריל סטריפ בסיפור המאבק לזכויות של הסופראז'יסטיות , מאבק אמיץ שהביא אותן לתשלום גבוה על דרישותיהן לשיוויון זכויות לנשים. צ'ארלי קאופמן, אחד התסריטאים המבריקים והיצירתיים של הוליווד ובמאי בעייתי מביא הנה את שיתוף הפעולה שלו עם דיוק ג'ונסון בסרט סטופ פריים " Anomalisa " על טירופו של אדם משגרתיות החיים.
הסרטים הזרים כוללים את " IXCANUL " מגוואטמאלה על אשה, פועלת פשוטה המנסה לשמור על כבודה גם אל מול הבוס המנצל אותה, סרט פמיניסטי מעניין. " RAMS " האיסלנדי על יריבות בין שני אחים שפוגשת צורך קיומי. "בנו של שאול" של לסלו נמש, סרט מהפנט על עבודתם הנוראה של הזונדרקומנדו במחנה ההשמדה ורצונו ש אדם לשמור על כבוד מינימאלי לבנו המת ולהביאו לקבורה. ו"חורף באש" סרטו התעודי של יבגני אפינייבסקי העוקב אחרי המהומות באוקראינה 2013-14 בנסיון של ההמונים להפיל את שלטונו של ויקטור יאנושביץ'. עיקר הסרט עוקב אחרי האירועים בכיכר מיידאן בקייב שהיתה הסמל להתמרדות.
יש עוד סרטים בפסטיבל השנה, בהם סוכריות כמו הסרט "חסד מופלא" התעודי – מוסיקאלי של סידני פולק המנוח על הזמרת ארתה פרנקלין , סרט שנעשה ב 1972 ולא ראה עדיין מסך, כאן בגרסה מסודרת וכמו המשך המסורת של הקרנת סרטים משוחזרים מתקופת הראינוע שמגיעים מפסטיבל פורדנונה לסרטים אילמים ומוקרן בליווי תזמורת. עוד הסטוריה קולנועית תיפרס כאן והעיקר – החגיגה שמורגשת בכל מקום.
אוי, לו אני שם עכשיו…