המיתוס החי של פאזוליני המת

40 שנה חלפו מאז נרצח הבמאי-משורר-הוגה הדעות האיטלקי פייר פאולו פאזוליני, זמן בהחלט מתאים כדי לחשוף את יצירתו הקולנועית בפני צופי הקולנוע הישראלים, אלה שנשארו מעוניינים באמנות קולנוע צרופה, מגוונת ומאוד לא שיגרתית שהשפיעה עמוקות על יוצרים בכל העולם.

"זהו קולנוע המורכב מחומרים  שמגיעים אלינו מרחוק – עליבות הפרברים של רומא, העולם השלישי והעולמות הארכאיים שהעלה מן האוב – מזמן אחר וממקום אחר" כותב עליו רוברטו קייזי, מנהל מכון פייר פאולו פאזוליני בבולוניה. "כך גם המבע הקולנועי והנרטיבים המגוונים המאגדים יחדיו עוצמה, תוקפנות, רכות וחושניות באיזון מוזר וייחודי, מיוחד עד כדי כך שהוא מצליח לכבוש את הצופה של היום, למרות המרחק התרבותי".

עבור הצופים של היום, סרט של פאזוליני הוא לא רק הלם אסתטי אלא גם תמטי ואנתרופולוגי. משל גילו סרט מתקופת האבן הקדומה, שבו האדם הקדמון חוזר לחיים ומתגלה כעבד לאותן תשוקות שמוכרות לנו בהווה, מסוגל לאותה האכזריות ולאותה השפלות, ניחן באותה האנושיות.

הסינמטק של תל אביב בשיתוף המכון האיטלקי על שמו של הבמאי בבולוניה ששוקד על איסוף עבודותיו מביאים בקרוב רטרוספקטיבה עמוסה, מלאה כמעט לחלוטין של סרטין של פאזוליני. הרטרוספקטיבה כוללת את כל עשרים ואחד הסרטים שביים פאזוליני (סרטים עלילתיים ותיעודיים קצרים וארוכים),  שתי סצנות מתוך "אלף לילה ולילה" שנחתכו מן הגרסה המקורית ומוצגות בארץ לראשונה ושלושה סרטים עלילתיים של במאים אחרים שנוצרו על בסיס רעיונות וכתבים של פאזוליני.

מעבר לכך יגיע לארץ  אוסף  נדיר הכולל כעשרים סרטים, כתבות וראיונות עם, על או של הבמאי. אוסף זה שלוקט על ידי מכון פייר פאולו פאזוליני בסינמטק בולוניה יוקרן בחלקו אף הוא בסינמטק וחלקו האחר יעמוד לצפייה לרשות הקהל בספריית הסינמטק במהלך הרטרוספקטיבה. "פאזוליני" בסינמטקים 3.9-18.10.2015 .

הסרטים שיוקרנו: 

 

אקטונה (איטליה 1960)

משחק: פרנקו צ'יטי, פרנקה פאסוט, סילבנה קורסיני

סרטו הראשון של פאזוליני שייך לדור השני של הניאוריאליזם בתחילת שנות השישים. סרסור זונות רומאי משמש כמשל מודרני לישו הנוצרי. אקטונה הוא בו בזמן אשפה אנושית ונפש אצילית. פאזוליני יצר את סרטו הראשון ללא ידע מוקדם בקולנוע באופן אינטואיטיבי לחלוטין. סרט בעל אופי פיוטי ומקורי. פרבריה העניים של רומא – ה"בורגאטה" משמשים כרקע לעלילת הסרט. ברנרדו ברטולוצ'י בן ה-20 שימש כעוזר במאי בסרט.

(120 דקות, איטלקית, תרגום לעברית)

 חיפושי אתרי צילום בפלסטינה (איטליה 1963)

מפיק "הבשורה עפ"י מתי הקדוש" אלפרדו ביני ביקש מפזוליני ומהכומר אנדרה קרארו לערוך סיור אתרי צילום לקראת צילומי הסרט באתרים המקוריים שהוזכרו בברית החדשה. השניים בילו ביוני 1963 15 יום במסע בין ירדן, נצרת, בית לחם וירושלים וחזרו עם סרט תיעודי זה. האתרים מעולם לא נוצלו והסרט צולם כולו באיטליה.
(55 דקות, איטלקית, תרגום לעברית)

 מאמא רומא (איטליה 1962)

משחק: אניה מניאני, אטורה גארופולו, פרנקו צ'יטי

סרטו השני של פאזוליני ("דקמרון") שמתאר את חייה של זונה המנסה לחזור למוטב ולארגן חיים מסודרים יותר לה ולבנה המתבגר. המאבק מתברר כאבוד כאשר העבר ממשיך לרדוף. סרט פואטי ופשוט על חיי הרחוב האומללים. אנה מניאני ("רומא עיר פרזות") בתפקיד משובח ומרגש.
(106 דקות, איטלקית, תרגום לעברית)

לה ריקוטה ("הגבינה") (אפיזודה מתוך "רוגופג")(איטליה 1963)

משחק: אורסון וולס

סרטו הקצר של פאזוליני העוסק בסיפור הצליבה של ישו מזווית מקורית מאד. כל כך מקורית שפאזוליני הועמד למשפט בעקבות הסרט ונגזר עליו מאסר על תנאי על "חילול קודש". באותה הזדמנות הוא גם שיתף במאי סורר אחר, אורסון וולס ("האזרח קיין"), שמגלם את דמות הבמאי.
(35 דקות, איטלקית, תרגום לעברית)

מה הם העננים? (אפיזודה מתוך "קאפריצ'ו נוסח איטליה") (איטליה 1968)

משחק: טוטו, נינטו דאבולי, דומניקו מודוניו

מריונטות המשחקות בהצגה "אותלו" שואלות את עצמן מאחורי הקלעים שאלות קיומיות. רק לאחר שיזרקו לאשפה הם יזכו לגלות מה יש שם בעולם האמיתי ומה הם למעשה העננים?
(20 דקות, איטלקית, תרגום לעברית)

פרח הנייר(אפיזודה מתוך "אהבה וזעם") (איטליה/ צרפת 1969)

ריצ'טו (נינטו דאבולי) מתהלך בעליזות תמימה ברחובות רומא ובידו פרח גדול ואדום. הוא אינו מודע לרוע ולסבל שבעולם המתגלמים בסדרת דימויים קשים מתוך תולדות המחצית הראשונה של המאה העשרים. אלוהים מדבר אליו אך ריצ'טו אינו מקשיב. עונש חמור מוטל עליו.
(11 דקות, איטלקית, תרגום לעברית)

NUR ET DIN & TAGI E DUNYA (איטליה 1974)

שתי סצנות שהוצאו מהסרט אלף לילה ולילה. הקרנה נדירה, לראשונה בישראל.
(21 דקות, איטלקית, תרגום לעברית)

 הבשורה עפ"י מתי הקדוש (איטליה 1964)

משחק: אנריקה אירזוקי, פזוליני, מרגריטה קרוזו

אחת מיצירות המופת של פזוליני, המתרגם את האוונגליון עפ"י מתאוס הקדוש לסרט דתי-מרכסיסטי נטורליסטי על חייו של ישו, פגישותיו עם יוחנן המטביל והפצת תורתו.  ישו מוצג כאיש פוליטי המונע ע"י הכעס על אי צדק חברתי. הנסים מוצגים כפשוטם, ללא הסבר (וגם ללא אפקטים מיוחדים מוציאי עיניים). יופיו של הסרט נובע מהפשטות שלו, כשהנופים של איטליה והשחקנים הלא מקצועיים הופכים את הסיפור המוכר לאמין ומרענן. השימוש במוסיקה, החל מבאך ועד שיריה של בילי הולידיי, מהמם.
(140 דקות, איטלקית, תרגום לעברית)

כדור הארץ כפי שהוא נראה מהירח (אפיזודה מתוך "המכשפות") (איטליה 1967)

משחק: טוטו, נינטו דאבולי, סילבנה מנגנו

מסע גרוטסקי מסוגנן של אב ובנו המחפשים תחליף לאישה-האם שהלכה לעולמה. בעקבות חיפושים קדחתניים הם מוצאים את האישה האידיאלית שמעניקה לבקתה העלובה שלהם עדינות ויופי נשי. גם לאחר שזו מחליקה על בננה ומתה היא ממשיכה למלא את תפקידה. מסקנה: "למות או לחיות זה אותו הדבר".
(31 דקות, איטלקית, תרגום לעברית)

ציפורי שיר ציפורי טרף (איטליה 1966)

משחק: טוטו, נינטו דאבולי, פמי בנוסי

הסרט האהוב ביותר על פאזוליני נפתח בכותרות מושרות לצלילי מוסיקה של אניו מוריקונה. אחר כך מתחיל סרט מסע אלגורי מקורי ביותר. אב ובנו משוטטים ברחבי רומא וסביבותיה. בדרכם הם פוגשים בעורב מדבר המספר להם את האגדה של שני הנזירים הפרנציסקנים שנשלחו על ידי פרנסיס הקדוש להכניס את הציפורים בחיק הנצרות. הצלחתם הייתה חלקית. ציפורי הטרף שנשבו בקסמו של אלוהים נהגו לטרוף את ציפור השיר התמימות שכבר חסו בצל כנפיו. העורב מצטרף אל השניים במסע שעובר דרך סדרה הרפתקאות: בעלי אדמה המתנכלים להם, משפחה ענייה שטוטו מאיים לנשלה מביתה, להקת שחקנים נודדת הזקוקה לדחיפה, כנס של רופאי שיניים חובבי שירה ולבסוף זונה. העורב המרקסיסט לא מפסיק להטיף וללהג.

(86 דקות, איטלקית, תרגום לעברית)

 

אדיפוס המלך (איטליה 1967)

משחק: פרנקו צ'יטי, אלידה ואלי, סילבנה מנגנו

עיבודו המעניין והמודרניסטי של פייר פאולו פזוליני למחזהו של סופוקלס, שצולם באיטליה ובמרוקו.

זהו פירוש חופשי לסיפור המיתולוגי של אדיפוס- אותו בן מלכים המנסה לברוח מקללת הגורל אך מנתב את חייו היישר אל תוכה. פאזוליני משלב בסרטו אלמנטים מתוך הביוגרפיה הפרטית שלו כילד הגדל בצלו של אב שתלטן, וסוגר איתו חשבון אליבא התיאוריה הפרוידיאנית.
(105 דקות, איטלקית, תרגום לעברית)

 

תאורמה (איטליה 1968)

משחק: טרנס סטאמפ, סילבנה מנגנו, מאסימו ג'ירוטי

קלאסיקה של שנות ה-60. צעיר זר מגיע לבית בורגני במילאנו ומפתה את הבן, האם, האחות, האב וכמובן גם את המשרתת. כתוצאה מהמפגש הסוער, בני המשפחה עוברים שינויי אישיות קיצוניים ומוזרים. פאזוליני מתנקם בתא המשפחתי הבורגני על ידי ניתוץ ורמיסה עד כדי אבקה דקה. מעניין, פרובוקטיבי, ציני וכועס.
(98 דקות, איטלקית, תרגום לעברית)

הזעם (איטליה 1963)

משחק: ג'ורג'ו בסאני, רנאטו גוטוזו

"הזעם" היא מסה קולנועית שבה התבסס פאזוליני על יומני קולנוע והוסיף לטיפולו המיוחד בחומרים החזותיים טקסט נלווה נוקב בשירה (קורא: ג'ורג'ו בסאני) ובפרוזה (קורא: רנאטו גוטוזו), ובתוך כך הוא פורס את נקודת מבטו המעורבת והעצמאית על ההתרחשויות בעולם מן השנים 1950 – 1962. בין היתר הוא מתייחס למהפכת 1956 בהונגריה, סטאלין, מלחמת סואץ, אמנות סובייטית, אמנות מופשטת, קונגו, קובה, ניאו-קפיטליזם, אלג'יריה ועוד, וגם מחבר קינה רבת יופי וחדת עין על מרילין מונרו.העמדה הביקורתית-מרקסיסטית של פאזוליני בסרט הרתיעה את המפיק והמזמין, גאסטון פראנטי, והוא דרש לקצר את הסרט. גרסא מתוקנת שערך ג'וזפה ברטולוצ'י ב-2008
(85 דקות, איטלקית, תרגום לעברית)

פגישות אהבה (איטליה 1964)

משחק: פייר פאולו פאוזליני, ללו ברסאני

איש עם מצלמת קולנוע ומיקרופון שואל אנשים על יחסם למין. מה שיכול היה להיות כתבת טלוויזיה מעניינת במקרה הטוב, הופך בידיו האמונות של פאזוליני לשיר אהבה נוסף לפני האדם בכלל ולאיטלקים בפרט. השנה 1964 ופאזוליני בוחר בטכניקת ה"סינמה וריטה" הפופולארית באותה עת כמכשיר לבדיקת נושאים כבגידה, המשפחה הגרעינית, טאבו, מאצ'ואיזם ושוביניזם, אובייקטיביזציה של האישה, הומוסקסואליות ועוד. הוא מסתובב בכל רחבי איטליה ושואל גברים ונשים בכל הגילאים שאלות שלרבים מהם הן מביכות, דוחות ואף נגועות בחילול השם. אך הגישה שלו למרואייניו היא ישירה, מלאת רוך ותום ועניין אמיתי בזולת. והאנשים, שיכלו גם להיות שחקנים בסרטיו העלילתיים, משתפים עימו פעולה בעוד המצלמה של טונינו די קולי בוראת כרגיל פורטרטים מופלאים בנופים המזוהים כל כך עם הקולנוע שלו. תוצאות המחקר אמנם עגומות ומעידות שהנס הכלכלי של איטליה אחרי המלחמה לא ייצר נס תרבותי או אינטלקטואלי והבורות והרתיעה מהמין נשארו בעינם, אך אהבת האדם העמוקה של פאזוליני מותירה אותנו בסוף הסרט עם רגשות של פליאה על המורכבות האנושית והכרת תודה לאחד מגדולי משורריה.
(90 דקות, איטלקית, תרגום לעברית)

חומת צנעא (איטליה 1970)

את "חומת צנעא" צילם פזוליני ביום ראשון, 18 לאוקטובר 1970, בתוספת מה שנשאר לו מצילומי סצנה ב"דקאמרון"(סצנה שהוצאה מן הגרסה הסופית). בסרט, מלווה קולו הפרשני של פזוליני את מראותיה של בירת צפון-תימן, רגע אחד לפני שזו עוברת, בעזרת הסינים, פיתוח המאיים להרוס את יופייה העתיק. הוא משלב בסרט הזה ראיונות קצרצרים עם איטלקים מן העיר הקטנה אורטה, על הפיתוח שהרס את יופייה הימי-ביניימי של עירם. הסרט נעשה כקריאה לאונסק"ו להציל את צנעא.
(16 דקות, איטלקית, תרגום לעברית)

הערות לקולנוע בהודו (איטליה 1968)

סרט תיעודי קצר של פזוליני שבו הוא מבקר בהודו כדי לעשות תחקיר רקע לסרט על מלך שמוותר על גופו כדי להאכיל נמר גווע ברעב. מורכב מראיונות עם אנשים אקראיים על נושאים שונים כמו תכנון משפחה ועוד. הסרט צולם בין היתר בניו-דלהי, ריקישש ווראנסאיי.
(25 דקות, איטלקית, תרגום לעברית)

הערות לגבי אורסטס אפריקאי (איטליה 1970)

תיעודי של פזוליני בו הוא מסייר באפריקה לצורך תחקיר עבור סרט עלילתי המבוסס על "האורסטיאה" של אייסכילוס. הטרילוגיה היוונית העתיקה עסקה בדמותו של אורסטס, האיש שרצח את אמו, קליטמנסטרה, כנקמה על שרצחה את אביו, אגממנון. התפרקותה של אפריקה מהקולוניאליזם והמעבר מחברה ראשונית לדמוקרטיה מודרנית, הזכירה לפאזוליני את העיסוק ההלניסטי במעבר מחברה ארכאית לחברה דמוקרטית, זה שבא לידי ביטוי באורסטיאה. אפריקה נראתה לו כלוקיישן המושלם לסרטו, אלא שבסוף הפרויקט לא יצא לפועל ונשאר רק התחקיר הזה, בצורה של תיעוד קולנועי.
(65 דקות, איטלקית, תרגום לעברית)

הקרנה חד פעמית

דיר חזירים (איטליה 1969)

משחק: פייר קלמנטי, ז'אן פייר לאו, מרקו פררי

סרטו הסימבולי של פייר פאולו פאזוליני מחולק לשני חלקים מקבילים המתרחשים בעבר הלא ברור. בסיפור הראשון, קניבל צעיר (פייר קלמנטי, "סרט מתוק"), אשר הרג את אביו, נידון להיקרע לגזרים בידי חיות בר. בסיפור השני, בנו של תעשיין גרמני, השונא בני אדם, מוצא מנוחה בדיר החזירים. מרקו פררי (במאי "סיפור של שגעון פשוט") בתפקיד אורח.

(100 דקות, איטלקית, תרגום לעברית)

מדיאה (איטליה 1970)

משחק: מריה קאלאס, מאסימו ג'ירוטי

פייר פאולו פאזוליני מביים את זמרת האופרה האגדית, מריה קאלאס, בתפקידה הראשון והאחרון במדיום הקולנועי. בת הברברים, הכוהנת הגדולה מדיאה, עוזרת לגיבור היווני, יאסון, לגנוב את גיזת הזהב, ומצטרפת אליו חזרה ליוון. מדיאה חיה חיי גולה בארץ הרחוקה, נתלית באהבתה ליאסון, אבל כשהיא לומדת שהוא עומד להינשא לבת המלך, היא מתקשה לכבוש את זעמה ויוצאת לנקום בדרך הכי אכזרית שאפשר. פאזוליני, כהרגלו, משלב קריאות מרקסיסטיות ופרוידיאניות במיתוס היווני, כפי שבא לידי ביטוי אצל יוריפידס.
(110 דקות, איטלקית, תרגום לאנגלית ועברית)

דקמרון (איטליה/ צרפת/ מערב גרמניה 1971)

משחק: פרנקו צ'יטי, נינטו דאבולי

סיפורי האהבה הנועזים והמשעשעים הקרויים "דקמרון" ניצבים להם בכותל המזרח של הז'אנר, הכולל סיפורי זימה עסיסיים ומשובבי נפש. פייר פאולו פאזוליני, במאי איטלקי ולוחם נועז למען שוויון וצדק, שסרטיו מעמידים בסימן שאלה, או קוראים תגר על מוסכמות חברתיות, חורג כאן ממנהגו ויוצר שרשרת סיפורים קומיים בעזרת צוות שחקנים איטלקיים משובח כפרנקו צ'יטי, נינטו דאבולי ופאזוליני עצמו.
(112 דקות, איטלקית, תרגום לאנגלית ועברית)

סיפורי קנטרברי (איטליה/ צרפת 1972)

משחק: יו גריפית', פרנקו צ'יטי, נינטו דאבולי

עיבוד פרוורטי ומשעשע ליצירה הקנונית של ג'פרי צ'וסר (שאותו מגלם הבמאי פייר פאולו פאזוליני) מימי הביניים. קבוצת טיפוסים מלונדון עולה לרגל לקברו של סנט. תומס בקט בקתדרלה הגדולה של קנטרברי. יצירתו של צ'וסר הושפעה מהמבנה של "דקמרון" מאת בוקאצ'יו, על פיו יצר פאזוליני את הסרט הראשון בטרילוגיה הארוטית שלו. זהו חלקה האמצעי של הטרילוגיה, שמסתיימת ב"סיפורי אלף לילה ולילה".
(112 דקות, איטלקית, אנגלית, תרגום לעברית)

סיפורי אלף לילה ולילה (איטליה/ צרפת 1974)

משחק: נינטו, דאבולי, פרנקו צ'יטי, מרגרט קלמנטי

החלק השלישי בטרילוגיה של פייר פאולו פאזוליני (קדמו לו "דקמרון" ו"סיפורי קנטרברי"), שצולם בתימן, אירן, נפאל ואתיופיה. הסיפור המרכזי נע סביב צעיר תמים, אותו מגלם נינטו דבולי (ציפורי טרף, ציפורי שיר), המתאהב בשפחה שבחרה בו להיות אדונה. לאחר שטעות מרה גורמת להם להיפרד, הוא יוצא לחפש אותה. עם פרנקו צ'יטי ("מאמא רומא"), מרגרט קלמנטי ("מדיאה") ואינס פלגריני ("120 הימים של סדום"). סרט זה זיכה את פאזוליני בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן.
(130 דקות, איטלקית, תרגום לאנגלית)

המארח (איטליה 1970)

בימוי: סרג'יו צ'יטי

תסריט: פייר פאולו פאזוליני

משחק: פרנקו צ'יטי, נינטו דאבולי

שני אחים צעירים ואנרכיסטים חיים מפשיעה קטנה בדירה מוזנחת, שנים לאחר שהרגו את אביהם השיכור והמתעלל. כאשר הם נתקלים בנערה שנאנסה בידי אביה, שני הנערים מביאים אותה לביתם, שם השלושה חיים יחד. אך מסגרת המגורים החדשה והלא יציבה מסתיימת במהרה, לאחר שהשניים נשלחים לכלא. הבמאי סרג'יו ציטי כתב את התסריט עם פייר פאולו פזוליני.
(103 דקות, איטלקית, תרגום לעברית)

חיים אלימים (איטליה 1962)

בימוי: פאולו הויש, ברונלו רונדי

משחק: פרנקו צ'יטי, סרינה ורגנו

פזוליני כתב את הספר שעליו מבוסס הסרט המספר על חבורת נערים החיים בחלק העני של רומא בתקופת מלחמת העולם השנייה. תומאסו הוא בטלן החי על חשבון אחרים, גונב ומבזבז את זמנו בבילוי עם חבריו בקולנוע ואצל זונות. יום אחד, לאחר שהוא נעצר, תומאסו מחליט לשנות את דרכיו, לחשוב על עתידו ולחזור למוטב. הוא מתארס לאיירין היפה ופונה לפוליטיקה ומצטרף למפלגה הקומוניסטית. אך תאונה מפתיעה עומדת לפגוע בתומאסו ובתוכניותיו לעתיד.
(106 דקות, איטלקית, תרגום לעברית)

מלאך המוות (איטליה 1962)

בימוי: ברנרדו ברטולוצ'י

משחק: פרנצ'סקו רויו, ג'יאנקרלו דה רוזה

סרטו הראשון של גאון הקולנוע, ברנרדו ברטולוצ'י ("הקיסר האחרון") הוא גרסא איטלקית ל"רשומון" של קוראסאווה, עפ"י סיפור מאת פייר פאולו פזוליני. לאחר שגופתה של זונה מתגלה בפארק רומאי, אוספת המשטרה קבוצה של חשודים שמספרים את סיפורם בסדרה של פלאשבקים, המסייעים בחשיפת הרוצח. מחקר קולנועי על טבעה של האמת ואמינות הנראטיב.
(88 דקות, איטלקית, תרגום לעברית)

סאלו או 120 ימי סדום (איטליה 1975)

בימוי: פייר פאולו פזוליני

משחק: פאולו בונאצ'לי, ג'ורג'יו קטאלדי, אומברטו קינטווילה

פזוליני יצר במהלך הקריירה שלו סרטים שנויים במחלוקות. אף אחד מהם אינו מתקרב ל"סאלו", שנעשה זמן קצר לפני מותו. "סאלו" של פזוליני מעבד למסך את ספרו של המרקיז דה סאד והוא אולי אחד הסרטים המטרידים והדוחים שנעשו אי פעם. הוא גם אחד החשובים. הסרט מותח ביקורת חריפה על הפשיזם והאידיאליזם, וטוען שגאולה מוסרית היא רק מיתוס. הבמאי העביר את עלילת הספר לרפובליקה של סאלו, מדינת בובות פשיסטית בחסות נאצית. נשיא, דוכס, בישוף ושופט דקדנטיים שחוטפים קבוצה של גברים ונשים צעירים לווילה מבודדת כדי לענות ולנצל אותם מינית. אונס, רצח, אכילת צואה הם רק השלב הראשון במסכת ההשפלות והברוטאליות. הסרט קשה מאוד לצפייה והוא נאסר לשידור במדינות רבות. בשנת 1975, כמה חודשים אחרי שהשלים את עשיית "סאלו", פזוליני נרצח באכזריות.
(117 דקות, איטלקית, תרגום לעברית)