אחד הרגעים המצמררים והנפלאים ביותר בסדרה "הנערים" מתרחש בפרק הרביעי. זה קורה בישוב החרדי בשטחים בו מתגורר הבוגר שבין שלושת הרוצחים של הילד מוחמד אבו ח'דיר, ישוב איליו מתכנסים השלושה לעשות שבת ביחד ולחזק זה עם זה את הסוד של מעשם הנורא. סיימון, איש החטיבה היהודית בשב"כ החוקר את הרצח מגיע גם הוא לישוב כדי לחפש ולמצוא הוכחות לאשמתם של שלושת החשודים. סיימון הוא יהודי מזרחי, בן למשפחה דתית שהשיל את הכיפה וחזר בשאלה, אבל מעולם לא שכח את כור מחצבתו. וכאן, אל מול מעשה השבת והטקסים והשיחות בבית הרב המקומי ואח"כ בביתו של החשוד החרדי שמארח אותו בלי לדעת מיהו, הוא פוגש שוב את המסורת עליה גדל ואותה השאיר מאחור. הדילמה האדירה , הטלטול הנפשי והמאבק הפנימי נראים היטב בפניו כשהוא חייב לעטות מחדש את תחפושת תלמיד הישיבה ששורשיה עדיין נטועים בנפשו. המאבק בין החובה המקצועית והאנושית למצוא את הרוצחים ובין הגעגועים למסורת בית אבא חורטים רגעים נפלאים בסדרה, וכאלה יש לא מעט לאורך הדרך.
"הנערים" היא ללא ספק הסדרה הדרמטית המושקעת ביותר שהופקה בטלוויזיה הישראלית, בוודאי אחת מהמרשימות שבהן ויש לכך סימוכין עובדתיים בכל רגע ורגע בחמשת הפרקים שלה ששודרו עד כה. נכון שהטלוויזיה שלנו בורכה בלא מעט יצירות מעניינות, מרתקות וחלקן גם פורצות דרך. בין "חדווה ושלומיק" של הימים הראשונים, דרך "בנות בראון", "שטיסל", "פלפלים צהובים", "פלורנטין", "בשבילה גיבורים עפים","להעיר את הדב" (רשימה חלקית) ו"פאודה" של היום נטווית לה מסורת מרתקת של יכולת, עניין וצורך. גם אמנותי אבל בהחלט הוכחה נוספת לפיתוחה וטיפוחה של תעשיה שתוצרתה מוצאת לה נתיבות גם אל השווקים הבין לאומיים הצמאים לחומרי עילית.
החשיבות של "הנערים" היא ביכולת של הסדרה לכוון ולהצליח להיכנס הישר ובראש מורם למשבצת היוקרתית של דרמות בלשיות-חברתיות-פוליטיות בין לאומיות טבולות באיכות שיש להן אפשרות ללכוד את תשומת ליבו של הצופה ובאותה עת להעביר לו מסר. אבל חשיבותה ניכרת גם בהצלחה להוכיח שיש בארץ כוחות שמסוגלים לגעת ממש בפסגת היצירה מבחינת המכללים האמנותיים המלוטשים שלה – כתיבה, בימוי, משחק, צילום, עריכה ובעיקר יצירת תשתית לסיפור שיש בו גם אקטואליה כואבת וגם איכויות להבחנות אנושיות דקות ורגישות.
"הנערים" היא סדרה ששקועה עמוק במציאות המדממת של ישראל ופוגעת במדויק, אך לעיתים באופן בלתי נמנע גם כואב וחריף, בכמה ציפורי נפש של צד זה או אחר לסכסוך ארוך הימים על האדמה הזאת שמונחת על החוף המערבי של המזרח התיכון. היופי שבהחלטות של היוצרים חגי לוי, יוסף סידר ותאופיק אבו וואיל הוא ביכולת שלהם לספר סיפור שהוא גם אישי מאוד, גם נוגע ללב, גם מרתק וגם מצליח להאיר את סכסוך הדמים הטראגי הרובץ וחרב בידו על שני העמים. באופן ממזרי ומתוחכם שאולי עלה להם בגינוי אוטומטי מטעם אידיוטים תורניים, כאלה שכנראה לא ראו את הסדרה ונתלים רק בשמועות, היוצרים החליטו לקרא לה "הנערים" ולפתוח אותה ברצח שלושה צעירים ישראלים בגוש עציון.
בכך אולי יצרו ציפיות אצל חלק מהצופים הפוטנציאלים שהסדרה תעסוק קטגורית בחטיפת ורצח גיל-עד מיכאל שער, יעקב נפתלי פרנקל ואיל יפרח ביולי 2914 ע"י חולית גדודי עז א-דין אל קסאם של חמאס. הרצח, כזכור גרר אחריו את מבצע "שובו אחים" של צהל ואחריו את "צוק איתן" בעזה. אולם הסדרה משנה כיוון ומרחיבה זוויות כבר בסוף הפרק הראשון ועוקבת למעשה כסיפור בלשי אחרי החקירה של מעשה הנקמה, החטיפה, הרצח ושריפת הילד הערבי מוחמד אבו ח'דיר ע"י יהודים חרדים צעירים. מעכשיו הנערים הם כל המעורבים במעשי הדמים, קורבנות כרוצחים, ערבים כיהודים. הנערים של כולנו המתבשלים בקדרה המדממת שמסביב.
"הנערים" היא בראש ובראשונה סדרה מאוזנת, ישרה, לא מתלהמת. כמובן שיש כאן טובים ורעים, יש רוצחים ויש משפחה כואבת על ילד שעונה למוות רק משום שהוא ערבי. אבל הטיפול הדרמטי אינו חד מימדי, להיפך. כל דמות, תהה זאת הדמונית ביותר זוכה לרגעים של חסד שבהם היא שוטחת את האמת שלה, שבשבילה זאת אמת אבסולוטית שאין עליה ערעור. כך רגעי ההתיחסות של היהודים החרדים לאמונתם היוקדת וכך רגעי הזעם המטורף, המסוכן, המתפוצץ והבוער של הפלסטינים.
לוי, סידר ואבו וואיל יודעים לגעת במהלך האירועים בכל הנושאים הנבחשים במציאות הכאוטית של החיים זה לצד זה של שני עמים ניצים. את הנפיצות הרגישה, את הגזענות החיצונית והפנימית, את הדעות הקדומות, את רגשי הנחיתות, את הגאווה היתרה, את השנאה והפחד, ולצדם את האמונה, את האהבה, את האחריות ההדדית ואת המקצוענות שחייבת לחרוש אמת בתוך כל אלה.
את חקירת הרצח הנורא של הילד מוחמד מנהל סיימון כדמות ששוברת סטיגמות. הוא לא מטלטל, לא מתלהם, לא מאיים, לא אלים. הוא חוקר קשוח אמנם, יסודי שאינו מקבל את האקסיומות לפיהם מתנהלת הסביבה שלו, אנשי משטרה, אנשי דת ואפילו אמו שטוענים שאין סיכוי שיהודים עשו את המעשה הנורא. סיימון הוא סגור, מתבודד, ריאליסט שהולך עקב בצד אגודל בעקבות העובדות מלווה בתחושת בטן של מי שהיה פעם חלק מהחבורה הקנאית שמיישמת את עליונות העם היהודי, בוודאי בזכות על הארץ הזאת. סיימון מפעיל את הצוות שלו בשב"כ הנעזר בטכניקות משוכללות כדי לפענח את הרצח, כשמהדרגים העליונים דוחפים לפתרון מהיר שיצביע על הערבים כמי שעשה את המעשה, על רקע פלילי או על רקע כבוד המשפחה.
הקודקוד השני של העלילה הוא אבי הנער, חוסיין אבו חדיר הנושא על עצמו את האשמה במה שקרה לבנו שעזב את הבית לאחר ריב שפרץ ביניהם ומנסה למתן את התגובות האלימות של הסביבה שלו. הדמות שלו מכובדת, נוגעת ללב, רגישה וכואבת מחד אך מנסה לשמור על חזות מאופקת למרות הר הגעש האישי המאיים להתפרץ בו. בין שני אלה נמתח לו עולם שלם של חוקרים ונחקרים, של רבנים ותלמידי ישיבה, של אנשי משטרה שמנסים בעיקר להרגיע את ההתפרצויות שמתלהטות מידי פעם ושל דעת קהל, כאן ושם שתורמת לאווירה הכללית של מתח וזעם. השימוש של הסדרה בחומרים תיעודיים אותנטיים רק מדגישה את רגעי הפיצוץ המתקרבים והופכת אותה למעוגנת כל כך בסיפור הסבוך של המקום הזה.
אי אפשר בלי לציין את השחקנים הנהדרים הממלאים את קווי המתאר של הדמויות ביכולת מופלאה ומרגשת. שלומי אלקבץ כסימון בתפקיד ראשון כשחקן (הכרנו אותו עד עכשיו כבמאי נפלא) מצליח להכניס כל כך הרבה רגש בדמות שהיא כביכול נטולת רגש והדואליות הזאת מרשימה ותורמת להצלחתה של הסדרה. נפלא ומרגש גם ג'וני ערבייד כחוסיין, אבי הילד בניואנסים קטנים ובאיפוק אדיר המכסה על סערות נפש נוראות . כזאת גם רובא בלאל עספור כסוהא, אימו של מוחמד המרגשת גם בשתיקותיה ובדאגתה לגורלו הלא ברור של בנה. מצוינים גם אדם גבאי כאבישי הצעיר המאותגר רגשית שהיה החוליה החלשה בשלישית הרוצחים של מוחמד, אור בן מלך כיוסף חיים בן דוד המוחצן שהיה הרוח החיה בחבורה, צחי גראד כמפקדו של סימון שבטוח בתחילת הדרך שהרצח בוצע ע"י ערבים ורוצה לסגור את התיק אך משתכנע לאורך עבודתו עם סיימון בהחלטתו של זה לחפש את האמת, מיכאל אלוני כעוזרו של סימון, יורם טולדאנו כקצין במשטרת ירושלים המנסה להנמיך את גובה הלהבות של מחאת ההמון הפלסטיני, יעקב כהן ומוריס כהן כרבנים המשפיעים על תלמידי הישיבות, וכך גם ליאור אשכנזי, נעה קולר ואלמה דישי. בקיצור כולם, תפקידים גדולים ומרכזיים כקטנים ואפיזודיים.
"הנערים" היא סדרת טלוויזיה מרתקת ומהפנטת, ישירה, חשובה, אמיצה ביכולת שלה לסנטז מצב קיומי מסובך ומורכב שבו גם הצודקים מכל צד נפגעים, המסובב מערבולת של אלימות שסוחפת מטה ומאיימת להטביע את כולנו . מציאות שבה כבוד האדם נרמס, חרותו ולעיתים גם חייו על מזבח אמונה דתית ולאומית. אחת הסיבות להתבונן בה ולנשום אותה עמוק פנימה היא התקווה שאולי, איך שהוא כל זה יפסק. ובינתיים יש לנו גם סיפור בלשי לעילא ולעילא.
"הנערים" – 9 פלוס בסולם אורשר (HBO ושידורי "קשת")
Our Boys