לא יודע עד כמה מכוונת הצטרפות המקרים (בלשונה של לימור האחת והיחידה) שליפפה שתי סדרות שנלפתו והתערבלו זאת בזאת, אחת מזעזעת והשניה משעשעת. אבל העובדה היא שגם הסדרה התיעודית הנוראה למראה "ג'פרי אפשטיין : עושר מחריד" וגם הסאטירה- פרודיה שהופקה במקביל לה וכאילו בלי שום קשר "הטובות לקרב : פרק שביעי", המסיים את העונה הרביעית ראו אור באמצע חודש מאי, קרוב מאוד זאת לזאת כשאחת מסנטזת את המסר הקשה והמאיים של השניה. אולי היה מעורב כאן לוח זמנים מקרי שנכפה ע"י נגיף הקורונה, מצב עניינים שפירק לפחות את הפקת העונה הרביעית ויוצאת הדופן של "הטובות לקרב" שתוכננה לעשרה פרקים וצריכה היתה להתכנס במהירות לשבעה, אבל מי מאמין במקריות …
"עושר מחריד" משרטטת את דמותו של מפלצת, ספסר בשר ונפש אכזרי וקר רוח שהשתמש בהונו ובכוח שצבר כדי להעביר במטחנת מין מאות צעירות שרצו בתמימותן רק לגעת בעושר ואולי גם לטעום ממנו. אבל כשנבלעו במערבולת המאכלת, סונוורו, קפאו והתקשו להיחלץ ממנה. ליסה בריאנט שביימה את הסרט מעבירה לפנינו ואל מול המצלמה שורה ארוכה מאוד של נשים, "ניצולות" היא קוראת להן, שבפי כולן אותו סיפור מצמרר. כיצד פותו, כילדות לבוא אל ארמונות החשק של אפשטיין, כיצד נאלצו להכנע לדרישותיו, כיצד הפכו לשפחות מין וחלקן אף לסרסוריות בעצמן, כשהצטרפו לשורות המגייסים והמגייסות את נחילי הקרבנות האומללות.
הסרט משרטט קווים מקבילים, דומים להפליא של הרקע החברתי, המשפחתי והכלכלי של אותן נערות. כולן עם רקע של נורמטיביות שבורה, רובן צעירות מאוד בנות 12 עד 17 שנסחפו לחור השחור והנורא שפערו בפניהם אפשטיין ועושי דברו. העושר הרב סינוור את העיניים, הפאר שנופנף בו בחוות הסקס המפוארות, הסלבריטאים שרפרפו בסביבה, האפשרויות שאף פעם לא היו מוגבלות, המסיבות, המטוסים, מכוניות הפאר כל אלה היו המשקולות שמשכו את הבנות מטה מטה. והדרישות תמיד היו דומות, זה מתחיל בעיסוי ונגמר באונס, לעיתים גם חולני וברבים מהמקרים, גם חוזר שוב ושוב.
בריאנט נעה בזמן בארבעת פרקי הסדרה, קדימה ואחור לאורכן של למעלה מעשרים שנות המילניום הנוכחי ואף קודם, וחוצבת את הסיפור של מי שהשקר והעמדת הפנים, שאגירת הכסף והכוח, שהניסיונות המוצלחים שלו לאסוף השפעה אם בחיוך וחנופה ואם בסחיטה הולכים ומתעצמים עם השנים. מימים ראשונים של מי שזייף את לימודיו בהארוורד, לתפקיד גנוב של מורה ומרצה, לתחילת עבודה בשוק ההון, במניפולציות בבניית פירמידות כלכליות שכולן תרמית ובהמשך בנית פירמידות סקס וחשק, בקשירת קשרים עם אלי הון ובעיסוק חולני בהדחת נשים לזנות, בעיקר קטינות. ומאז, בעיקר שיכלול השיטות, צבירת הון הולכת ומתעצמת ובנית כוח כלכלי, חברתי ופוליטי בקשרים גלויים ונסתרים, אסורים, מעוותים עם ידועי שם ורבי השפעה ששימשו לו חומת מגן חברתית ורשת ביטחון פלילית.
הבנות באות בזו אחר זאת אל מול המצלמה. גלים גלים של עדויות, חזרה כמעט מדויקת של סיפורים עד שנדמה שכבר אי אפשר לשמוע יותר, אבל זה מהפנט, מציף את ההכרה. בריאנט בונה את הסיפורים בדרך אל הקליימקס, מעצרו של אפשטיין בשדה התעופה בניו יורק, אבל למרות הפירואטים בזמן היא מרכזת את הסיפורים המצמררים של הנערות לארבע יחידות עניין המקדמות בכל זאת את המסמך הטלווזיוני קשה העיכול. "שדות הצייד", "לך בעקבות הכסף", "האי" ולבסוף "למצוא את הקול" שמכנס את הבנות, עכשיו אחרי שנים כדי לדרוש ולחפש צדק, אל מול המערכת הכוחנית של המעורבים בצלחת. בין לבין היא מעמידה אותנו מול המפלצת עצמה, בעדות שנתן באחת מחקירותיו – תצהיריו בתביעה אזרחית, מפגש עם דמות צינית, מרוחקת, בטוחה בעצמה ולא קולטת שמצב הצבירה המשפטי שלו השתנה. ויש גם סיורים מאורגנים באחוזות הפאר.
צברי העדויות המפורטים מאוד של עשרות הנערות שבריאנט מניחה על המסך עומדים כמובן בחזית הסיפור הנורא אולם מתחת לפני השטח רוחש וגועש הנהר השחור באמת של יחסו של הממסד ואנשי החוק והסדר שעמדו בראשו, עילית משפטית, חברתית ופוליטית שנתנו מחסה וחלקם גם נטל חלק במעשים עצמם. אותה חבורה שלטת שחיתה בסטנדרטים כפולים ומשולשים ועצרה כל ניסיון לעצור את האיש הנורא הזה, להעמידו למשפט ולסגור אותו לנצח מאחורי סורג ובריח. הם היו אלה, אנשי החוק, תובעים כלליים, עורכי דין, בני משפחת מלוכה ואפילו נשיא לשעבר שעצרו בהשפעתם כל כתב אשמה, שעיוותו את פני החלטות בית המשפט וכל נורמה מוסרית שהיא.
הזנב שמכשכש בכלב
ובדיוק על זה, על מדברת הסדרה הדרמטית הנפלאה "הטובות לקרב" של מישל ורוברט קינג, לפחות בעונה הרביעית ובייחוד בפרק האחרון שמוקדש לניסיון חקירת מותו של אפשטיין. בתוך העלילות הפרטניות בכל אחד מששת הפרקים הקודמים של הסדרה בעונה זאת נמתח חוט שני אחד העובר דרך כולן והוא תעלומת מסמך 618. זה אותו הדף החלק ועליו מודפס המספר שמונח באורח פלא וביד נעלמה על שולחן לשכתו של כל שופט בעניין שהטובים, החזקים והעשירים מעורבים בו. משפט, פלילי או אזרחי שעל פי כל הגיון ודין היו אלה צריכים להפסיד בו ולשלם את המחיר. אבל באופן פלאי פסק הדין מתהפך ברגע האחרון בניגוד לכל הגיון, חוק או צדק.
דיאן לוקהארט, עורכת הדין הנמרצת בגילומה הנפלא של כריסטין ברנסקי יוצאת לחקור ומגלה את הקונספירציה בסגנון הבונים החופשיים, רק אכזרי יותר, כוחני יותר ואלים יותר. היא בעזרת צוותה הנאמן ולמרות צרות כלכליות במשרד חושפת אותה חבורה של בעלי כוח והשפעה השומרים על עצמם ומגינים באדיקות על מעמדם, רכושם ועמדות ההשפעה שלהם. מבעלי חברות בניה ועד תובעים כלליים, יד לוחצת יד וכולם אוחזים בזנב המנפנף את הכלב של חוק, סדר והלכות ממשל.
בפרק 7 המסכם של הסדרה "החבורה מגלה מי רצח את ג'פרי אפשטיין" נשכר משרד עורכי הדין של רדיק, בוסמן ולוקהארט ע"י משרד התובע הכללי לחקור את נסיבות מותו המוזר של אפשטיין בתא המעצר השמור בניו יורק. האם התאבד בתליה או נרצח בחניקה. ואם נרצח, מי יכול היה לרצוח את האיש שהחזיק כל כך הרבה סודות על כל כך הרבה אנשים עם כל כך הרבה פרסום, עושר והשפעה. ואם נרצח, איך זה נעשה. האם אוסף התקלות בליל פרידתו מהעולם היה מקרי או שיד מכוונת ארגנה הכל. את העובדה שאיש לא היה בתא השמור והמפוקח מלבד אפשטיין, שהמצלמות שעקבו לא עבדו, שהסוהר שהיה אמור לפקח ישן ולא הבחין בדבר. כשלוקהארט ועוזריה מגישים לתובע את המסקנות שלהם, הוא מחליט לסגור את החקירה לתמהונם. ואז מפנה עורכת הדין לתובע שאלה ישירה "מהו תזכיר 618 ?". "למה את שואלת ?" עונה התובע בשאלה. "חייו של ג'פרי אפשטיין היו מבוססים על זה" היא אומרת. "אז הנה, יש לך את התשובה…" הוא עונה.
פרק 7 מעצים את הנימה הסאטירית של עונה 4 של הסדרה והופך לפרודיה על "האזרח קיין", סרטו הגאוני של אורסון וולס. גם כאן מנסה קבוצת עורכי דין וחוקרים לפשפש בחייו של איש המטרה שלהם, מליארדר רב כוח והשפעה, גם כאן הם נפגשים עם דמויות בחייו וגם כאן הם עולים על אניגמה שגלום בה כנראה הפתרון. אם אצל קיין-וולס זה היה "רוזבאד" שהתברר כשמה של המזחלת שלו, כאן מדובר במשהו או מישהו המכונה "באד". וגם מגיעים החוקרים למחסן עמוס בפריטים שלידו מוטמנת התשובה. במקרה הזה היא, כמו בסטירה פוגענית במיוחד, היא מגדירה באמת את המיפלץ המיני ואת מה שהיה חשוב לו באמת בחייו הארורים.
שתי הסדרות, כל אחת ואופיה המיוחד מתנהלות במקביל גם ביחס שלהם לתנועת ה – MeToo . בעוד שבריאנט מודעת לעובדה שהחשיפה, האישום והמעצר של אפשטיין יכול היה להתרחש רק בשל העוצמה של התנועה, מה שלא היה אפשרי עשרים שנה קודם לכן בעת ביצוע העברות והסתרתן, גם הקינגים עוסקים בזה, לפחות מהפרק הראשון של העונה. פרק שכולו מציאות אלטרנטיבית. דיאן מתעוררת בתחילתו לעולם שבו טראמפ הפסיד את הבחירות של 2016, הילארי היא הנשיאה אבל משטר אימים מהלך בארץ. המשרד מתבקש להגן על זכויות היוצרים של הארווי ויינשטיין ודיאן, שיודעת מה קרה באמת ולאן הגיע המפיק האנס, מסרבת לייצג אותו. היא מדברת על ה MeToo , אבל איש אינו יודע מה זה ואף אחד לא מכיר את המושג. "עוד תשמעו על זה" היא אומרת בטון נבואי.
כדי להבין יותר את מהלכם של דברים כדאי לראות ראשית את "עושר מחריד" התיעודי ולהתרשם מעומקם של הרוע, האטימות, הניצול של הדמות הדמונית שבמרכז. ורק אח"כ את העונה הרביעית ובייחוד את פרק 7 של "הטובות לקרב". הדמויות, המושגים, האירועים יהיו ברורים יותר והסאטירה נוקבת ומובנת יותר. כך או כך כדאי שנזכור, הסיפור הנורא של הנערות הצעירות הוא רק כיסוי לפעילות המסוכנת וההרסנית המתרחשת גם היום בערוגות הכוח המטופחות. זהו רק חלק מהאיום על מבנה בריא של חברה, איום שחייבים לעקור משורש בחריש אמיץ של חשיפות נמשכות שיוציאו את האינוס החברתי-כלכלי-פוליטי לאור. והדרישה של הבנות, ה"קרבנות" להמשיך ולחקור את משתפי הפעולה של אפשטיין גם לאחר מותו, היא בהחלט חלק מאותו חריש הכרחי.
(הערה לסיום : העיסוק באפשטיין ובמקורביו, בידידיו ובמי שניהלו עימו מערכות יחסים חבריות, תלותיות, כלכליות גלש גם לפוליטיקה שלנו. השמות של מעורבים שביקרו באחוזותיו כללו, לפחות על פי הסרט את ביל גייטס, וודי אלן, קווין ספייסי, אלון מאסק ואחרים ובהם גם מדענים זוכי פרסי נובל וראשי אוניברסיטאות איתם ביקש אפשטיין לקשט את מפגשיו המתוקשרים ואיש מהם לא נאשם במעורבות בפעילות המינית ובניצול קטינות. גם שמו של אהוד ברק נקשר לסיפור, אולם בניגוד להאשמות שכוונו איליו בארץ, הוא לא מוזכר בסרט כלל. גם הקשר עם המליארדר והפילנטרופ לסלי וקסנר נגרר הנה, הוא דווקא מוזכר בסרט כמי שהיה ממעסיקיו הראשונים של אפשטיין, אולם על פי הסרט וקסלר העיף את אפשטיין מסביבתו וניתק כל קשר עימו כשלמד על אופיו כשקרן, נצלן ומעמיד פנים עוד לפני שהתפוצצה פרשה כל שהיא. השמות המעורבים באופן פעיל, כאלה שזכו ליהנות משרותי המין של אפשטיין ולהשתתף באורגיות שיזם הם הנסיך אנדריו מבית המלוכה האנגלי, הנשיא טראמפ, הארווי ווינשטיין ועורך הדין אלן דארשוביץ' המוכר מאוד גם כ"מליץ יושר" גם במקומותינו. )