לפני שנה, חסר חודשיים ראיתי את הסרט "המורה לאנגלית" בפסטיבל הסרטים הבין לאומי של ברלין. התרשמות חיובית בהחלט, בייחוד אל מול המצאי המאכזב של פסטיבל ההולך ושוקע בהיצע בינוני ומטה של סרטים, מתגאה בעיקר בתוצרת המקומית שאיננה מרנינה במיוחד, כפי שראינו גם על המסך בארץ בשנה האחרונה. בנתיים עברו סרטים רבים אחרים במערכת, לי לא יצא לראות את "המורה לאנגלית" לאחרונה ולכן אני מפרסם כאן, כביקורת, חיובית בעיקרה, את הטקסט שכתבתי מיד לאחר ההקרנה, בפברואר 2019 בתוספת ציון, מה שלא היה במקור.
ואגב, בנתיים בברלין התחלפה הנהלה ואת הפסטיבל הגרמני ינהלו מהשנה אנשים אחרים, צעירים יותר וכנאה גם טובים יותר עם כוונות ומטרות שונות, וכנראה – לפחות על פי רשימות שהתפרסמו ממש לאחרונה, עדיין של מסגרות משניות ולא של התחרות המרכזית, כנראה מעניינות ונכונות יותר. נראה…
"בניגוד לאכזבות הכואבות, לעיתים מאוד של כמה מהסרטים של במאים בעלי שם ומוניטין בקולנוע העולמי שמציגים השנה בברלין, דווקא סרטו של הישראלי יובל אדלר בולט לטובה. אדלר שזינק למודעות הקולנוע הישראלי בסרטו הראשון "בית לחם" וסחף לא מעט פרסי אופיר ב 2013 פרס שם בפנינו את הגיהינום הקיומי של מציאות הכיבוש בשטחים. זה היה סרט פעולה על רקע ההתרחשויות היום יום, במאבק של חתול ועכבר, בתפקידים מתחלפים שבין אנשי השב"כ והמקורות שלהם. בתווך מתרוצצים גם הפלגים המתנקשים של פלסטינים חמושים ורדופי תאוות נקם שלכל אחד מהם יש אג'נדה משלו, לאומית, אישית או כלכלית.
גם בסרטו החדש "המורה לאנגלית " המבוסס על ספרו של יפתח רייכר עתיר אדלר לא עוזב את העולם של הפעילות הביטחונית וכאן הוא עוקב אחרי פעילות המוסד באירן. על פי הסרט שלו הארגון החשאי הישראלי מצטייר אולי ביעילות וביכולות פעולה, אבל ציוניו בכל הנוגע לאנושיות ואולי גם לנאמנות לסוכניו אינם גבוהים.
רייצ'ל, באחד משמותיה הרבים היא אזרחית העולם. בתו של אב בריטי יהודי ואם גרמניה, נדדה בחייה מאוסטרליה, גרמניה, בריטניה, קנדה ועכשיו בשל אהבתה את ישראל ויכולותיה האינטלקטואליות היא מגוייסת ע"י המוסד כדי לתקוע יתר באירן המתחמשת בידע וביכולת אטומית. סיפור הכיסוי שלה, אותו מעניק לה איש הקשר תומאס הוא הוראת אנגלית לתלמידי טהרן. כבר בבואה לבירה האיראנית היא מפתחת חבלי קשר וחיבה לאנשים ולמקום. היא פוגשת את פרהאד, איש עסקים המיבא חלקי אלקטרוניקה שהוא גם מטרה של המוסד וגם אבי אחד התלמידים שלה. המעקב מסתבך כאשר מערכת היחסים בין רחל ופרהאד מתפתחת.
בינתיים, עם התחלפות מפקדים במוסד, מעבים המפעילים בארץ את לחץ הדרישות מרייצ'ל ובאותה עת מתגברים גם החששות לנאמנות וליכולות שלה. תומאס, שחובתו לחייה ולתפקודה מתגברים והוא הופך לאיש סודה האינטימי עושה הכל כדי להסיר ממנה את הלחץ של המפקדה, אולם כשזה גובר והדרישות הופכות למוגזמות – היא מגיבה בהתאם.
אדלר בונה את הסרט כתחקיר פוסט מורטום של פעילותה של רייצ'ל בכמה שכבות של התייחסות עלילתית, בעריכה מתוחכמת (הנסיורג וייסבריך) המהדקת את המתח של הסיפור. הוא מצליח לשמור על מתח ועיניין גם בשל העלילה הסוחפת, בשל המעורבות המדודה של הדמויות זאת בגורלה של זאת, העיצוב האנושי ונפח היחסים ביניהם , צילום מהוקצע ואפקטיבי (קוליה בראנט שצילם גם את "ברלין סיפור אהבה" המוצג השבוע אצלנו…) אך בעיקר גם בשל בחירה נכונה של שחקנים.
דיאן קרוגר ("טרויה", "אוצר לאומי" ו"ממזרים חסרי כבוד") היא רייצ'ל באחד מתפקידיה הטובים על המסך מציעה יכולות משכנעות כאשה המתחבטת בין חובותיה, נאמנותה והרגשות המפעמים בה. את תומאס מגלם מרטין פרימן ("ההוביט", "הפנתר השחור", "שרלוק" בטלוויזיה) באיפוק הכרחי של מי שנקרע בין חברותו לרייצ'ל והצרכים המבצעיים שהוא מטיל עליה. קאס אנבר הוא פרהאד שצובע את תפקיד האוייב האירני בצבעים די סימפטיים, ממש כמו שמשורטטת טהרן כעיר נוחה, מודרנית ונעימה. שורה של שחקנים ישראלים מגלמים את אנשי ומפקדי המוסד ובניהם אריה צ'רנר, לירון לבו ואוהד קנולר, רותם קינן, דורון צברי בין השאר."
זהו סרט המצטרף לשורה מתארכת והולכת של סרטים, סדרות ותוכניות תחקיר על הפעילות החשאית של ישראל בתוך, ליד והרחק מגבולותיה, תרומה מעניינת בהחלט שתורמת לפחות לתדמית המקצועית המהוקצעת והולכת של העשיה הסינמטית שלנו.
"המורה לאנגלית" – 8 בסולם אורשר
The Operative