"לב משוגע" – בדרך לשער הרחמים, 7 מינוס בסולם אורשר . גידי אורשר

מי לא מכיר את הסטודנטים לציור המאכלסים רבים מהמוזיאונים הגדולים בעולם, ישובים על רצפה אל מול עבודות של גדולי הציירים והפסלים ורושמים לעצמם קווי מתאר לרפרודוקציה שיכינו כתרגול. התוצאות, לעיתים קרובות למקור לעיתים לא מזכירות אותו אפילו ברמז הן בסך הכול נסיונות בוסר בדרך לעצמאות אמנותית, אם תהיה כזאת.

מרק רותמונד כבר מזמן לא סטודנט כזה, אבל במשך למעלה מעשר שנים הוא ממשיך להציע לנו רפרודוקציות, בעיקר לז'אנרים של קולנוע קליל, סרטים שהוא מעמיד שהקהל למרות הכול לא כל כך מכבד. לפחות לא בתגובות המתפרסמות עליהם. למודעות העולם הוא פרץ בסרט "סופי שול – הימים האחרונים" שבו ניסה לתאר ברצינות את גיבורת המחתרת "הוורד הלבן" שפעלה מול המשטר הנאצי בגרמניה של תחילת שנות הארבעים. הסרט, פלקט כמו פלקט היה גמלוני, מלודרמטי, נפוח ועשוי בתפרים גסים. לא גאווה לקולנוע הגרמני שתפח לענין ויכולת עד מאוד מאז.

זה קרה ב 2005 ומסתבר שלפחות עד 2017, השנה בה הביא לעולם את "לב משוגע" (כן לפני שנתיים), לא קרה הרבה בהתפתחות היכולות של רותמונד, הוא רק החליף נושאים. מעכשיו מרבית משבעת סרטיו היו קומדיות רומנטיות להוציא סרט אחד על כוכבת פורנו ואחד על צעירה המנסה לבלוע במהירות את החיים.

גם "לב משוגע" הוא טייק אופ על נושא המטמורפוזה ההדדית המתיכה זה לזה שני ניגודים וחושפת אותם לעולם טוב ומזוכך יותר מבעיות הקיום שלהם ומציעה לשניהם סוג של גאולה. בדרך כלל אחד הוא פגוע גוף והשני נכה נפש ושיתוף הפעולה הופך אותם למטלית לחה לספיגת דמעות ההזדהות של הקהל. נסו כתרגיל מחשבתי, על הרגע לזכור כמה סרטים כאלה ראיתם בעת האחרונה…

כאמור כאן שוב שניים – האחד הוא צעיר פוחז, בן טובין הולל המבלה את לילותיו בשתיה ובניאוף ואת ימיו בשינה ובבטלה. השני הוא ילד מתבגר, עוד מעט בן 16 שלא ראה יום טוב אחד בחייו. הוא נולד עם פגם קשה בליבו ומאז הוא סובל ממחלות רבות, מכאבים תוכפים, מנכות קשה, מהתקפים מפחידים ומסכנת מוות המרחפת עליו תדיר. הצעיר, לני ריינהרדט הוא בנו של רופא לב ומנהל מחלקה עשיר בבית חולים והילד דייויד מולר הוא בן לאם קשת יום שבעלה ובנה הגדול עזבו לאנחות ונסעו רחוק. הקשר בין השניים, מתחיל כמובן כקשר כפוי לאחר שלני בשחר של שכרות מטביע את מכונית המרוץ שלו בבריכה הפרטית בחצר הווילה בה הוא חי עם אבא, וזה בתגובה מחליט לסגור לו את את ברז החיים הטובים עד שיעשה מעשה מיטיב. ומכיוון שדייויד הוא מטופל שלו – הקשר יהיה ברור. עליך לפגוש וללוות את הילד ולדאוג להיטיב את מצב רוחו ואולי גם את בריאותו.

בלי ספויילרים, לרובכם ברור לאן נמשכת המסילה והאם בסוף הדרך מצפה תשובה לי… אבל הבעיה של "לב משוגע" וזאת כנראה טביעת האצבע האמנותית של רותמונד היא השטחיות, הגמלוניות והסטראוטיפיות המתישה בחוסר המקוריות שלה שבה עשוי הסרט. התסריט מציע לנו דמויות, שנוצקו על בסיס המחשבה שהקהל יכול וגם רוצה לסגור פערים לבדו ולכן הוא מדלג בחוסר הסבר על פרקים הכרחיים שבדרך של זה לזה. לני הוא הולל נורא בתחילת הסרט – רואים זה זה במונטז' של תמונות שבלוניות של צעירים שמציגים צעירים שנהנים ממוסיקה, אלכוהול וסמים במועדון לילה. מהר מאוד הוא נשבה בקסמו המפוקפק של דוויד שמצדו עושה מניפולציות על הדאגה של הסובבים אותו – אמו ודיוויד למשל. הקשר, שאמור להתפתח בחשדנות הדדית מדלג על רגעים של חיפוש אנושי ושליחת משושים של בדיקה בין שני ההפכים כדי לבחון האחד את השני. וכאן השניים קופצים למצב הצבירה של החברים הכי טובים בכמה דקות.

ללני אין שום בעיות למלא את הרשימה של עשרת הדברים שדייויד רוצה לעשות בחייו כי הכול כאן מובנה לספק רצונות של השניים ושל הקהל המתמוגג ואין בעיות של כסף או אמינות. זה נראה כמו גרסה מוחלשת, פאראטלוויזיונית של "הראשון בבידור" שבה מתגשמות משאלות ואין מחסום העומד בפני הרצון. אל תוואי העלילה הפגום מצטרפת גם בנית דמויות דלה שאינה עוזרת להכרות מאופיינת של הדמויות והצילום הסתמי מסתתר, כמו המרכיבים האחרים בבחירת המוסיקה והשירים המלווים. אלה צריכים לכוון את הרגש של הצופים, שמוצף ממילא ברגעים סנטימנטאליים רבים מכדי שאפשר יהיה להתמודד עם הסרט באופן שכלתני.

"לב משוגע" הוא סרט מיני רבים, רבים מאוד שנועדו לצריכה מהירה ולהעלם מהר בהקרנה בשעות הבוקר בטלוויזיה. כמו כמה וכמה מסרטיו האחרים של רותמונד שלא ביקרו מסחרית בארץ, אינני מבין מה טעם מצאו המפיצים בחילוצו מהמחסן שנתיים לאחר סיום הפקתו. ואולי ימי ולילות הסליחות שיתחילו אצלנו בקרוב יוכלו להיות מצע נוח לסיפור טוב הלב הזה. הוא יכול ללוות כניסה נאותה לשער הרחמים.

"לב משוגע" – 7 מינוס בסולם אורשר
Dieses bescheuerte Herz

 

רוצה לשתף ?