מדיניות ההפצה של סרטים בכלל ואמריקאים בפרט משונה מאוד בארצנו הקטנטונת. סרטים שצריכים לבוא אל מול קהל נמנעים מאיתנו, כביכול מסיבות כלכליות או שיקולי עיניין ומולם מוצעות לנו סחבות סינמטיות שלא צריכות לראות אור מסך שמגיעות למודעות שלנו בגלל שיקולים של מילוי תאריכים מתים או התחייבויות חוזיות.
יש מפיצים שיודעים למנוע מאיתנו ביזיונות כמו "לילה ואיב" ע"י דחיקתם לטריטוריות מרוחקות של הפצת סרטים כאלה, אבל יש שלא וכך מגיע המצר הפגום הזה למסך הגדול. להרף עיין, נדמה לי.
כביכול סיפור מלודרמטי הנושק בעולם האקשן. אמא שחורה שבנה נהרג ביריות חיסול חשבונות של סוחרי הסמים מחליטה לא לחכות לאזלת ידה ואי הפעילות של המשטרה בגילוי הרוצח ויוצאת לנקמה אישית בשרשרת המזון של הפושטקים הקטנים שדוחפים חומרים מסוכנים לעוברים והשבים בפינת הרחוב. הכירו בבקשה את לילה (ויולה דייויס) המחפשת מרגוע לנשמתה הסוערת ונכנעת, מהר מאוד להצעותיה של איב (ג'ניפר לופז) גברת מסתורית החוברת ללילה במרכז לאמהות שכולות.
שתיהם, שיבוט לטינו-אפרו-אמריקאי לא מוצלח של תלמה ולואיז, מחליטות לעקוב אחרי פרחי המסחר האסור ולקטוף אותם, "בראש מורם", אחד אחד בדרך לראש הפירמידה, המתרחק מהן כל הזמן. להלן סיפור שיכול היה לרגש אותנו, לעניין אותנו, לקדם נושא חברתי-אנושי המקבל טיפול פרימיטיבי עד כאב, בחוסר כשרון ובשטחיות בלתי נסלחת של כל המעורבים. אולי חוץ מדייויס שלמרות מאמציה, קשה לה כנראה לעשות משהו רע באמת…
דמויות מופרכות, עלילה מקוטעת וחסרת בסיס והסברים הבנויה רק על יצרים, עריכה חסרת אחריות וצילום סתמי, עם הגזמה הרקועה בכל רגע בסרט הזה מביאים את כל המעורבים נמוך מהמצופה לסרט קולנוע, אפילו הוליוודי, אפילו B מובי, מושג שאמר פעם משהו ללא מעט צופים ויוצרים.
הסיום של הסרט, כמו הרבה רגעים במהלכו, תלוש מהמציאות ומופיע, בעזרת האלוהים והמכונה, רק כדי לקטוע שעה וחצי של קשקוש אמיתי, חסר טעם או סיבה כלשהי להיות בסביבה.
"לילה ואיב" – 6 מינוס בסולם אורשר.