"שלושה זרים זהים" – מחפשים זהות, 8 פלוס בסולם אורשר. גידי אורשר

"שלושה זרים זהים" הוא סרט תיעודי שמקלף לנו סיפור מלודרמטי, טלנובלי כמעט שלב אחרי שלב כדי לעמת אותנו עם כמה שאלות יסוד פילוסופיות באשר למוסריותם של ניסיונות מדעיים שנערכים על בני אדם. הויכוח שמעמיד את הסקרנות ואולי גם הצורך המדעי להבין את התבנית של היקום אל מול המחיר האנושי הכבד שגובה לעיתים התהליך, ואת החיפוש אחרי ידע ותשובות אמפיריות אל מול הרגש האנושי, אמנם לא מגיע כאן לידי תשובה חד משמעית. אבל הסיפור הפרטני בדרך הוא מרתק. ואם זה ילבה שוב את הדיון שעיקרו שרטוט הגבולות בחיפוש אחרי זהות, הרי זה רק טוב.

החיפוש אחרי זהות העסיק מעולם את האנושות וכמובן גם את האמנות. הזהות האישית, החברתית, הציבורית, הפרטית, השבטית, הלאומית. מקרים של פרטיים או של חברה המחפשת את קווי המתאר של המרכיבים שלה היו מעולם חומר נפלא כדי ללמוד ממנה על התנהלות של אירועים היסטוריים וגם של הבנת נפשו של היחיד. כמה זרמים חשובים מאוד בתולדות הקולנוע עסקו בנושא, החל מהאקספרסיוניזם הגרמני והסוריאליזם הצרפתי, דרך תחנות מרתקות של יוצרים מאינגמר ברגמן ועד היצ'קוק, מאלן רנה, ברטולוצ'י והאנקה ועד קסאווטס, לינץ', אולטמן והאחים כהן (כמובן לא רק הם ולא בסדר הכרונולוגי הזה דווקא) ואפילו סרטים מוסיקאלים וכמה מתוצרות אולפני דיסני הסתובבו ברחבה.

במסגרת הצנועה שלו גם טים וארדל מנסה לבדוק את עיניין הזהות, אבל הוא יוצא לחפש אתונות ומוצא מלוכה. כלומר נקודת הפתיחה של הסרט שלו היא כביכול סיפור אנושי צהבהב בגודל בינוני שהעסיק אמנם את טורי הרכילות והחברה של ניו ירק בשנות ה – 80, אבל כשנפרשת היריעה האמיתית של הסיפור ונגלים המהלכים הטראגיים שהניעו את התהליכים מסתבר שאנחנו טובעים בסיפור מורכב ועמוק הרבה יותר. וכמו שושנת ים הקורצת לדגים קטנים למצוא בחובה מחסה וטורפת אותם, כך גם המקרה של האחים גלאנד-קלמן-שפראן, שלישית תאומים זהים שהופרדו בלידתם וגדלו כל אחד בבית אחר, הופך מחומר גלם אפשרי לסרט של אלמודובר לכתב אשמה לניסויים בבני אדם בשם המחקר הפסיכולוגי.

הכל מתחיל כבפגישה המפתיעה של בובי שפראן, צעיר יהודי בן 19 עם הסביבה החדשה בקולג' קהילתי באפסטייט ניו יורק שבו הוא אמור לבלות את שנת הלימודים הראשונה. למרות שלא הכיר שם איש הוא הופתע מקבלת הפנים החמימה לה זכה מהתלמידים שזיהו אותו בחיבה רבה וקראו לו, לתדהמתו אדי. רק אחד מהם טרח לספר לו שמישהו הדומה לו להפליא למד במקום בשנה קודמת. הגילוי הוליד נסיעה בהולה עוד באותו היום ללונג איילנד שם נפגשו לראשונה בובי ואדי כדי להשוות מראה ותאריך יום הולדת. בשני המקרים התאריך היה זהה והפרט הביוגרפי הנוסף שחיבר אותם היה ששניהם היו בנים מאומצים. מכאן ועד פרסום בעיתונות על הסיפור המופלא הדרך היתה קצרה והחשיפה בעמודים הראשיים של ניו יורק פוסט שפרסמו את תמונות האחים הולידה גילוי סנסציוני נוסף – היה לשניים עוד אח, דייויד שגם הוא נולד באותו תאריך והיה ילד מאומץ. ננעלה השלישיה.

האחים הפכו לסלבריטאים, אורחים מכובדים ומבוקשים בתוכניות אירוח בטלוויזיה, ברדיו, בעיתונים, במועדונים והתנחלו בלבבות. הם עבדו על הפקה משותפת של קווי דמיון – לא רק הדמיון החיצוני, גם בקווי אופי מקבילים. אותם תחביבים, אותן סיגריות, אותו טעם בנשים. הם הפכו שותפים, פתחו מסעדה תוססת והחיים היו יפים. כביכול. מתחת התחילו לבעבע הזרמים העכורים שהשפיעו על התפתחות העלילה מכאן ואילך.

העננים שיעיבו מכאן ואילך על חיי השלישיה מאפילים גם את הטון הסיפורי של הסרט העובר משלב האניקדוטה הפנטסטית לשלב התחקיר הבלשי, זה שיעמיד בפנינו את הדילמות הפילוסופיות ואת התהיות האנושיות. כולם מחפשים כאמור זהות. שלישית האחים מחפשים לדעת מיהם, כל אחד לחוד וכולם ביחד והולכים לפגוש את האמא האמיתית, המתנכרת להם. וכאן נכנס לתמונה הסופר והעיתונאי לורנס רייט שהחליט לבדוק לעומק את המחקרים על הפסיכולוגיה של אחים-תאומים שנערכו בשנות ה- 60 וה- 70 ועלה על הסיפור של השלושה. הפרטים שמצא היו מדהימים.

שלושת הילדים נמסרו לאימוץ ע"י אותו מוסד יהודי,סוכנות האימוץ של לואיז וויז. כל אחד מהם נמסר למשפחה בעלת רקע כלכלי וחברתי שונה. האחד לאנשי צווארון כחול, השני לבני המעמד הבינוני והשלישי למשפחה אמידה. הבדיקה של רייט העלתה גם שלשלושת המשפחות היה מרכיב ביוגרפי זהה נוסף – אימוץ מוקדם של ילדה למשפחה, אחות בוגרת. במעלה התחקיר גילה רייט עדויות על מחקר פסיכולוגי עלום שנערך בנושא "טבע או טיפוח" ("nature vs. nurture") שניסה לבדוק את חוזקם של מרכיבי האישיות של הילדים. האם הם גנטיים ומולדים, או כאלה הנרכשים מהסביבה במהלך התבגרותם וחייהם. הפרט הנורא מכל, לבד מהעובדה המצמררת שהניסוי נערך על ילדים אמיתיים בלי שלהוריהם או להם יוסבר דבר מהותו של הניסוי ועצם עריכתו, הוא שעורך הניסוי היה הד'ר פיטר נויבאוור, פסיכולוג מהולל ומנהל המרכז להתפתחות הילד במנהטן. והוא עצמו היה ניצול שואה, פליט מאוסטריה שהשתמש באותן טכניקות נוראיות של מחקר שהיו חלק מהשיטה המדעית הנאצית. כמובן שעובדת קיומו של המחקר הוסתר ותוצאותיו נשארו עלומות עד היום וישארו כאלה עוד שנים רבות.

וארדל חושף את הסיפור, אינו יכול להביא אמנם אותנו לחוף המבטחים של מסקנות החקירה והפתרון של השאלה המדעית שעמדה בבסיסו, פשוט משום שעדיין אין כאלה. לפחות לא בחצי המואר של הסיפור המוצג כאן לעינינו. הוא מפתח בסבלנות את הסיפור כפרפרזה על טקסט פוליטי מפורסם מימים אלה "מה שאנחנו רואים כהתנהלות מסקרנת הוא רואה כבסיס לתחקיר מעמיק". וכך הוא הולך, עקב בצד אגודל, מפתה אותנו בכרוניקה כדי להכות אותנו בחציו השני של הסרט בכובדן של הדילמות המוסריות. לזכותו הוא אינו מרטיב מידי את הסיפור במלודרמה מטשטשת ומשאיר לנו את האופציה לבחון את הסיפור מכמה נקודות ראות – המפוקחת והרגשית למשל. הוא בונה את הסרט מתערובת סינמטית של ראשים מדברים של הגיבורים עצמם ושל אחדים מאלה שחלקו איתם את האירועים, משיחזורים דרמטיים של חלק מהרגעים ומחומרים תיעודיים מהארכיון ומלווה אותו במוסיקה מתאימה של פול סאונדרסון בסגנון התקופתי ובמצב הרוח.

"שלושה זרים זהים" הוא עוד אחד מהסרטים התיעודיים הנושקים ומתממשקים לסיפורים עלילתיים ונופחים בהם יותרה של אמינות, אבל גם של משקל סגולי משמעותי של מסר חברתי שיש לו אפשרות לעצב דעת קהל. וכמובן, שעל הדרך מעצים מחדש את גם חשיבותה של הסקרנות.

"שלושה זרים זהים" – 8 פלוס בסולם אורשר.
Three Identical Strangers

רוצה לשתף ?