אסופה נוספת של המלצות לסרטים המצטרפים להמלצות חלק א' והמלצות חלק ב' בפסטיבל הבין לאומי בחיפה. מפה ומשם מתחזקת ההרגשה שגם הפעם האוסף המעניין של סרטים שיוצעו לקהל גם השנה מתגבש סביב דמות האשה. המון סרטים מעמידים דמויות נשיות במרכז, במצבי צבירה שונים – לתשומת לב מי שמתעניין בנושא.
"בית הקיץ" – השחקנית-במאית המרתקת ולריה ברוני-טדסקי (היתה אורחת הפסטיבל בשנה שעברה) חוזרת בסרט משלים לעבודה קולנועית קודמת שלה "טירה באיטליה" (2013) וממשיכה את העיבוד הפרטי שלה לסיפורה האישי-ביוגרפי. באוירה צ'כובית ובסגנון קולנועי המזכיר את ויסקונטי ורוהמר היא מובילה אותנו לוילה מופלאה על החופים הסלעיים של הרביירה הצרפתית, בית הקיץ של משפחה אריסטוקרטית שנאכלת מבפנים ומבחוץ. ברוני-טדסקי עצמה מגלמת את התפקיד הראשי כאנה, במאית העומדת לפני צילומי סרטה, התסריט עדיין לא מושלם, המימון גם הוא אינו בטוח ובן זוגה מזה שנים והאב המשותף לילדה סנגלית מאומצת ומי שאמור להיות השחקן הראשי בסרט מודיע לה שהוא עוזב אותה לטובת דוגמנית צעירה יותר. בוילה מתכנסים כמה בני משפחה ובהם אחותה הצעירה, בעלה הטייקון שירד מנכסיו, אמא, סבתה זקנה והמטפלת שלה, ידיד המשפחה שאפרה של אהובתו יפוזר בים מתחת לוילה וכמובן צוות המשרתים של הבית. למקום תגיע גם ידידתה התסריטאית, להמשך העבודה על הסרט.
האידאולוגיות מתנגשות, השמאל הליבראלי מנסה לעמוד מול הימין השמרני, הדקדנס המשפחתי נוגע בכל אחת מהדמויות, גם כאלה המנסות להתנער ממנו, החידלון מהלך בין החדרים העמוסים כל טוב והכאב האישי מרים ראש. ברוני-טדסקי מניעה את הסרט, כמו את סרטה הקודם בין מציאות לדמיון, בין חלום לריאליזם, בין רגש לאטימות, בעיסוק בסיפור הפנימי של הקולנוע על קולנוע, בין איטלקית לצרפתית, טובלת אותו בהמון יופי ויזואלי (קשה שלא לצאת אחרי הסרט ולהזמין כרטיס טיסה לחוף התכלת המלוקק), במוסיקה שיש בה מוצארט וסאן רמו ועם שורה של שחקני אופי נפלאים כמו פיייר ארדיטי, וולריה גולינו, נעומי לבובסקי, יולנד מורו ואמה האמיתית השחקנית מריסה בוריני (שהשתתפה גם ב"טירה באיטליה"), עם הופעת אורח קצרה של הדוקומנטריסט הנפלא פרדריק וייזמן. לרגעים נדמה שהיא גודשת את הסרט ביותר מידי פרטים, מניעה את העלילה בטלטול נמרץ ויומרני מידי. אבל רגעים מרגשים רבים וחוכמת איסוף הרגש מתקנים את התחושה בסופו של הסרט וגם אחריו.באחד הרגעים היפים של הסרט אומרת נטלי, החברה התסריטאית לז'אן הטייקון "ההבדל בין השמאל לימין הוא שהימין רואה את ניצחון הטבע האנושי ומקבל את את. השמאל רוה את ניצחון הטבע האנושי ונלחם בזה. ומתוך היאוש, לאט לאט הוא מצליח לתקן את העולם" . "בית הקיץ" – 9 – בסולם אורשר.
"קפצן" – הנציגים הזועמים של הקולנוע הרוסי ממשיכים להטיח בפנינו תמונות קשות על אורחות החיים שם עם רבדים כבדים מנשוא של ביקורת חברתית מתגברת ולסרטים הקודרים והחדים של לוזניצה, זוויאגינצב ודבורצבוי שסרטו "אייקה" מוקרן גם הוא בחיפה מצטרף איוון טברדובסקי בסרט פסימי ומשכנע נוסף "קפצן". כבר מהסצנה האכזרית בה פותח הסרט את טיעוניו – אשה המניחה תינוק צורח במתקן דמוי תנור בפתחו של בית יתומים ולכל אורכו מכווץ הסרט אגרוף אל מול הערכים המפוקפקים של המשפחה השבורה המתנפצים אל מציאות מנוכרת, צרכנית, נהנתנית, אגואיסטית וחסרת אנושיות. שש עשרה שנים לאחר סצנת הפתיחה והילד דניס גדל בבית היתומים ולימד אל גופו להסתגל לכאב וללחץ פיסי לא מתון. אמא אוקסנה מגיעה מידי פעם לביקור ועכשיו היא מבקשת מהשלטונות התר להוציאו לחגוג בבית. מצבה השתפר כלכלית והיא יכולה לקחת אחריות על הבן שזנחה. כשזה לא מתאפשר השניים מארגנים בריחה מבית היתומים ודניס זוכה לחדר משלו בדירה המרווחת של אוקסנה. היחסים החמים מתהדקים, עד גילוי עריות כמעט והחיים יפים, כאילו משום שלכל זה יש מחיר. דניס נדרש לעבוד בשרות כנופיה הסוחטת בעלי אמצעים בעזרת ביום של תאונות דרכים שבהן דניס קופץ על מכוניות נוסעות שנבחרות בקפידה וכביכול נפצע קשה. הכנופיה כוללת שוטר מושחת, רופאה המספקת דו"ח רפואי מפוקפק, תובע משפטי, סנגורית שאינה עושה את תפקידה ושופטת שנועלת את פסקי הדין. הכל טוב כשזעקיצות הכואבות הללו עובדות. כשמשהו מתחיל להשתבש, מתמוטט העולם של המעורבים ומערכות היחסים החיצוניות נעכרות לעד.
טברדובסקי מניע את סרטו בין הריאליזם הנורא לבין סגנון יבשושי ומעוצב בכחול שהופך את האירועים לקרים. הוא מצלם עולם כמו עתידני, שנראה כמו משל קיומי על התנהלות אכזרית המנוגדת לעיתים לכוחות הטבע – הכוחות הפיסיים והנפשיים כאחד, עולם שבו נראה שאין גבול לרוע האנושי. סרט מרתק נוסף, עוד כתב אשמה אל חברה, לא רחוקה כל כך מאיתנו. 8 + בסולם אורשר.
"תיק נעדר" – הבמאי הצרפתי אריק זונקה ("חלומות של מלאכים") מעבד לקולנוע את הסיפור הבלשי של הסופר הישראלי דרור משעני ומעביר את העלילה מחולון לצרפת ומפקיד את עיצוב דמותו של אברהם אברהם, הבלש המשטרתי גיבור הסרט בידיו של וינסנט קאסל המנצל את ההזדמנות להוכיח את כשרונו הרב גווני. הבלש, כאן פרנסואה ויסקונטי הוא אדם שבור המהדס על גבול הנורמה, כואב את בדידותו, הפרידה מאשתו, ספוג ומונע באלכוהול ומתעמת עם בנו המתבגר ששוקע בעולם של סמים והסחר בהם. אל משרדו של ויסקונטי מגיעה יום אחד אשה המתלוננת על היעלמו של בנה אותו לא ראתה מאז חזר מבית הספר. כשעולה החשד שהצעיר נעלם על רקע הקשור לטרור הופכת החקירה לרצינית יותר ובמהלכה מתבררים פרטים נוספים המשנים שוב ושוב את כיוון החשדות. אבי הצעיר הוא קצין על אוניה שנעדר רבות מהבית ובקומה מעל מתגורר מורה לספרות וסופר לאטנטי בשם עצמו שהיה מורהו הפרטי של הנער שנעלם. המבנה הבלשי סוחף אבל עיצוב הדמויות ובניה של סביבה מיוחדת בהתנהלותה הלא שיגרתית, עם ליטוש ייחודי של היחסים המתפתחים במהלך הדרך בונים את העיניין הרב והקסם המיוחד הנצבר כאן לקראת הסוף המפתיע. שורה של שחקנים נפלאים נופחים בדמויות אמינות ועומק לצידו של קאסל, סנדרין קיברלן ורומן דוריס המשנה צורה ואופי בכל תפקיד אותו הוא ממלא בקולנוע הצרפתי היום. 8 + בסולם אורשר.
"אשה במלחמה " – הבטחנו נוכחות נשית ואנחנו (והפסטיבל) מקיימים. והפעם אשה במרכזה של דרמה שרובה מאבק אקולוגי חסר פשרות עם נטפים של צורך אישי להקים משפחה. המקרו נפגש במיקרו ושניהם מסובבים את דמותה של הלה האיסלנדית מסרטו של בנדיקט ארלינגסון. היא רווקה, בסוף שנות הארבעים שלה, מנצחת על מקהלה, עוסקת בספורט – שחיה וטאי צ'י, רוכבת על אופניים וקשתית בשעות הפנאי שלה. ואלה מוקדשות למלחמה חסרת פשרות במפעלי התעשיה המזהמים את שמיה היפים של הארץ היפיפיה ומסכנים את העתיד המשותף של כדור הארץ האהוב. הסרט נפתח באחד ממעשי הטרור הפרטיים שלה אל מול נתיבי הולכת החשמל ונמשך בנסיונות שלה לא להרים ידיים במאבק הסמוי, אותו מנסה הממשלה ומוסדותיה לחנוק. במקביל לנסיונות המוחצנים הללו מנהלת הלה גם מאבק שמטרתו אימוץ יתומה קטנה מאוקראינה, ונראה ששני המאבקים שלה יגיעו בשלב מסויים לידי ניגוד עיניינים. דרמה אנושית ונושאת מסר שיש בה נימות רצינות לצד מבט משועשע בסרט מעניין ולא אחיד בכל אורכו. מלבד הנופים המהממים של האי הצפוני, גם שחקנית מלבבת שיקח לכם שנתיים לשנן את שמה – האלדורה גיירהארדסדוטיר בתפקיד כפול. 8 בסולם אורשר.
המלצות חיפה – פרק א'
המלצות חיפה – פרק ב'