אני יודע שיש כאלה, לא מעטים שאוהבים לבוא בטענות למארגני הפסטיבל בקאן, האירוע הקולנועי הגדול, החשוב וגם הנוצץ של קולנוע באירופה ואולי בעולם כולו (יסלח לי הדוד אוסקר, אבל זה לא כוחות, 11 ימים מול ערב אחד…) כי הבחירות שלהם נגועות בנפוטיזם מחשבתי. כלומר הסרטים המוקרנים בתחרות וגם במסגרות הנלוות לה באים ממאגר די סגור של מקורבים להנהלה ואהודיה ומי צריך פרוטקציה כשיש כאלה קשרים. אבל המקורבים הללו, לא לשכוח הם במאים שהתגלו במהלך מהדורות קודמות (והיו כבר 68 כאלה, הרבה זמן), לעיתים גם זכו בפרסים ובעיקר – הפכו להיות מעצבי הקולנוע העולמי, אמריקה, אירופה, אסיה ואוסטרליה.
מעבר להערות, שיש בהן לעיתים קורט מהאמת, צריך לזכור שהפסטיבל הזה, גם בימיו הפחות מוצלחים, הוא אוסף העבודות הקולנועיות הטובות ביותר לשנה שחלפה. קאן היא מחוז חפצו של כל קולנוען בעולם, קן תפילותיו כולן ומכאן כוחו של הפסטיבל לברור בין הטובים ביותר המתדפקים בשעריו. ומה לעשות שהשמות הטובים והמעניינים ומעוררי הסקרנות נשארים בסביבה וממשיכים ליצור. העובדה היא שהפסטיבל הצרפתי מציע את האסופה המרתקת והמגוונת ביותר מכל הפסטיבלים הגדולים של העולם ו- 11 ימי ההקרנות שלו הם חגיגה של סגנון ותוכן ומראה המוצבת אל מול פני האמנות השביעית ומגדירה אותה כל שנה מחדש.
קאן זאת הליגה של הגדולים, אבל יש מקום גם למפתיעים. האסופה השנה מצייתת לתבניות שנוצקו בהרבה שנים של נסיון, של צורך ושל מסורת ששמה את אמנות הקולנוע גבוה ליד תעשית הקולנוע, ולא הדירה את המסחרי מפני הנסיוני. בכמויות כאלה של סרטים, של יוצרים, של מבקרים יש כנראה מקום לכולם.
זה מתחיל עם וודי אלן ו"קפה סוסייטי" שלו, סרט חדש המחזיר אותנו להוליווד בשנות השלושים של המאה הקודמת עם ג'סי אייזנברג וג'ני ברלין בתפקידים הראשיים, וודי אלן שתמיד זכה בקאן בפרט ובצרפת בכלל במעמד של כוכב עליון. הסרט, כמובן יוקרן מחוץ לתחרות. גם סטיבן ספילברג מגיע הנה, מחוץ לתחרות כי לא נאה ולא יאה לעמוד בשורה אחת על קו המרוץ עם הפלבאים, עם סרט ההרפתקאות לילדים (ומבוגרים) "THE BFG " על פי ספרו של רואלד דאל, סרט עם כל העוצמה של האולפנים הגדולים של הוליווד, סרט שרובו נעשה בעזרת מחשב וצילום דיגיטלי כמובן. מנגד מפציע שוב ג'ים ג'רמוש הוותיק שיש לו סרט נוסף בתחרות הרשמית עם "GIME DANGER " סרט תעודי על להקת ה"סטוג'" והרוק של שנות השישים בדרך אל הפאנק. גם ג'ודי פוסטר מצטרפת לרשימה הזוהרת במותחן "מפלצת הכסף" עם ג'ורג' קלוני וג'וליה רוברטס על שני אנשי טלויזיה שגבר מסתורי פורץ לאולפנם בשידור חי כדי לעשות חשבון עם הכסף הגדול שחמק ממנו.
גם התחרות עצמה מתהדרת בשורה של שמות וסרטים שעל הנייר מעוררים עניין אדיר. קודם כל פדרו אלמודובר הבמאי שסיפק לנו בעבר סרט חדש כל שנה דמם לשלוש שנים ועכשיו הוא חוזר עם "ג'וליטה", מלודרמה החודרת לעולם היחסים הלא ברור של אם ובתה במדריד. גם האחים דארדן שבים למסך הגדול של קאן עם "הנערה האלמונית", סיפורה של רופאה שמותה של נערה בלתי מזוהה מונח על סף ביתה. קסבייה דולן הקנאדי המוכשר מגיע עם "זה רק סופו של העולם" בו חוזר סופר לעיר הולדתו כדי לבשר למשפחתו על מותו הקרוב. מריון קוטאר, נטלי ביי וינסנט קאסל ולאה סיידו בתפקידים הראשיים.
קן לאוץ' אורח אהוד מאוד בקאן מביא את "אני, דניאל בלייק", כתב האשמה החברתי התורן על מצוקתם של אנשי מעמד הפועלים שאין להם פה וכח להלחם על זכויותיהם.כריסטי פויו הרומני מציע את "סיירהנוואדה" עם חשבון נפש אישי והסטורי בין פריס שלאחר אירוע הטרור הרצחני בשארלי הבדו לבין העבר ברומניה הקומוניסטית. אנדריאה ארנולד האנגליה תציג כאן את "AMERICAN HONEY " על צעירה אמריקאית המצטרפת לחבורת נערים החוצים את ארה"ב ומוכרים מינויים לעיתונים, סשה ליין ושיאה לבוף בתפקידים הראשיים. פול וורהובן הוותיק מעמיד במרכז המותחן שלו "ELLE " את איזבל הופרט כמנהלת חברה למשחקי וידאו שנקלעת לאירועים המחייבים אותה להלחם על חייה. שון פן, שוב כבמאי מחבר בין חוויר בארדם ואדל אקסארקופולוס בסיפור אהבה המתפתח על רקע רצח העם בליבריה בין רופא ופעילה בארגון לזכויות אדם בסרט "הפנים האחרונות" וג'ים ג'רמוש חוזר לסיפורו של האדם הקטן בחייו הקטנים עם השאיפות והיכולות המוקצות לו ב"פטרסון".
שמות נוספים שנוכל למצוא בתחרות על סרטיהם הם הדרום קוריאני פארק צ'ן ווק "THE HANDMAIDEN " המחזיר אותנו לקוריאה תחת שלטון היפאנים בשנות השלושים, הבמאי האיראני האהוד כאן מאוד אסגר פרהאדי עם סרטו "THE SALESMAN" , ניקול גארסיה מציעה הזדמנות נוספת לפגוש את מריון קוטאר בסרטה "מאדמת הירח", ברונו דומונט ירתק שוב במבט ציני וסטירי בסרטו "MA LOUTE" עם שורה של כוכבים צרפתיים ובראשם פאבריס לוקיני, ולריה ברונו-טדשי וז'ולייט בינוש. אוליביה אסיס, פנים מוכרות בפסטיבל מציג את "PERSONAL SHOPPER" עם קריסטין סטיוארט כמלבישה של דוגמניות שחולמת לפרוח, כריסטיאן מונג'ו הרומני חוזר לקאן עם "אקוואריוס", ברילנטה מנדוסה הפיליפיני יציג את "מה רוסה", ג'ף ניקולס את "LOVING", אלן גירודי את "להשאר ניצב", ניקולאס וינדינג ראפן הדני מציג את "שד הניאון" ומארן אדה הגרמניה את "טוני ארדמן".
חלק מהשמות מוכרים לקהל הישראלי, חלקם למיטיבי השבת בקולנוע ונאמני הפסטיבלים השונים שצוותיהם האמנותיים פרושים באולמות ומנסים לדוג כמה שיותר מהסרטים המוקרנים כאן, כך שודאי העיניין שיתעורר בדיווחים של העיתונאים שיגיעו לקאן (לא כל הדיווחים באים משם, חלקם מבוססים על קריאת הדיווחים של אותם העיתונאים שנמצאים בפסטיבל) יוכל להבהיר את התמונה.
יש כמובן מסגרות נוספות, חשובות ומעניינות לא פחות של "מבט מסויים", "השבועיים של הבמאים" ו"השבוע של הביקורת", בהם מוצעת גם השנה אסופה מעוררת הערכה (לפחות על ההישג – עוד לא ראיתי את הסרטים) של הקולנוע הישראלי. למשל – שני סרטים ב"סרטאן" : "עיניינים אישיים" סרט הביכורים של הבמאית מנצרת מהא חאדג' על נסיונותיו של גבר לתקשר עם ילדיו הרחוקים ממנו, ו"מעבר להרים ולגבעות" של ערן קולירין על החיים שלאחר שרות הקבע עם אלון פדות ומילי עשת. סרט ישראלי נוסף יוקרן ב"שבוע המבקרים", "שבוע ויום" של אסף פולונסקי על נסיונות להתמודד עם האבל, עם יבגניה דודינה ושי אביבי, שרון אלכסנדר ואורי גבריאל ו"מיומנו של צלם חתונות" של נדב לפיד, סרט קצר, 40 דקות, בכיכובו של אוהד קנולר שמוקרן לכבוד הבמאי המשתתף בחבר השופטים של מסגרת זאת.
זוהי רק אסופה אחת, זוית אחת מעשרות, אם לא מאות האירועים, המפגשים, המסיבות וכן, גם הסרטים המוצעים השנה בקאן. למקנאים דעו – אין רגע לנשום ואם יהיה גשם, כמובטח, החיים יחליפו צבע מוורוד וכחול, לאפור.