סיפור אחר – סרטו של יוצר, 9 בסולם אורשר. גידי אורשר

יותר לא יוכלו חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה להסב ראשם ולא לספור את אבי נשר. "סיפור אחר", סרטו החדש, ה -20 ברשימה מתארכת בעקביות של גוף העבודות שלו בקולנוע בארץ ובחו"ל, סרט שהוא בחר לא להעמיד השנה לשיפוטם בתחרות "אופיר" בשל התעלמות נמשכת מתרומתו לקולנוע שלנו, מוכיח כי נשר אינו רק הבולט בבמאים של הקולנוע הישראלי היום,  ציר מרכזי של תעשית הקולנוע המקומי, אלא הוא "יוצר" במלא מובנו של המושג. זה שנטבע ע"י אנשי הגל החדש הצרפתי, קולנוענים על קולנוע, בסוף שנות החמישים של המאה ה – 20. לצד יכולתו לסנטז בסרטיו נושאים המייצגים את "הישראליאנה" הוא מטפל באלה בדרך המשקפת באופן ברור את חזון היצירה האישי שלו, שאפשר למצוא בהם קווי דמיון ולהבחין בהם את חתימת ידו האישית.   

מאז פרץ למודעות ב 1977 ב"הלהקה", סרט ממזרי שהחליק בקלות בבית הבליעה של עם ישראל חובב הבידור כדי להשאיר אחריו טעם של סרט מחאה אמיץ, הוא מטביע עקבות ברורים של במאי שחורש ביצירתו תלמים עמוקים ומזוהים בניסיונות הולכים ומשתבחים לחשוף את פניה המגוונות של החברה הישראלית. וכך, לא מעט רמזים שנזרעו בסרטו הראשון מוצאים עצמם מלבלבים גם בסרט החדש, וגם לאורכה של דרכו הקולנועית. ב"הלהקה" הוא דיבר על שבר המסגרת הצבאית, על רודנות ואטימות המפקדים, על סרבנות ומרדנות , ב"דיזנגוף 99" הוא הציג את ההדוניזם התל אביבי והערכים המתערערים של דור צעיר המרוכז בעצמו, ב"זעם ותהילה" הוא מציג את סיפורה של לח"י והמחתרת היהודית שלא זכתה לחשיפה קולנועית בזרם המרכזי עד אז. ב"סוף העולם שמאלה" הוא מטפל בכאבי ההגירה המזרחית וב"פעם הייתי" הוא מגולל סיפור ניסיונות התערותם בארץ והפצע הנפשי של ניצולי השואה. הדת והכתות הדתיות מוצאות את ביטויים ב "הסודות" וב"פלאות" ושוב מתפוצצת הטראומה של השואה באופן מכאיב על רקע ישראל המנסה להחלים מזיכרונה אך זה ממשיך לרדוף ב"החטאים".

נשר מודע מאוד למרכיבי היצירה שלו כמי שדברי ימי הקולנוע העולמי על התאוריות שליוו אותם הם חלק מהמצע עליו גדל והתחנך. כך הוא יכול למשוך השאלות והתייחסויות לעבודותיהם של גדולי הבמאים ולנסות לטפח את שלו לאורם. ככזה הוא קפדן מאוד בעשיה שלו, קפדנות שבאה לידי ביטוי בשימושים שהוא עושה בבנית הסיפורים שלו והתנהלות הדמויות. כך, למשל הדמויות שיהיה בהן מרכיב של מרדנות, של ספקות בקבלת מרות, של פקפוק תמידי במצבן, כך בעיצוב מהותה של המשפחה ויחסי הדורות וכך, למשל ביחס המועדף שלו לשימוש במוסיקה בסרטיו.

"סיפור אחר" שפתח את פסטיבל הסרטים הבין לאומי בחיפה השנה ממשיך ומעצים את המרכיבים הללו שהתפתחו בסרטיו הקודמים. זוהי דרמה אנושית מרגשת ומטלטלת הטובלת במציאות החיים הסבוכה של ישראל ומאירה את הפינות המוכרות יותר וגם את אלה האפלות, של החברה הישראלית הדינאמית. משפחות מפורקות וניסיון האיחוי שלהן, חזרה בתשובה ופקפוק מזדחל, נטישה ואיחוד, כעס ואהבה, פסיכולוגיה ואמונה, הורות, דמיון ואמת מתערבלים בסיפור סוחף המבוסס על מקרה אמיתי.

נשר שוזר כאן שני סיפורים מקבילים ההופכים במהלכו לאחד, לסיפור של הורות שבורה והניסיונות לטוות ממנה הוויה מתוקנת. בסיפור המרכזי נמצא את יונתן עבדי (יובל סגל) הוא פסיכולוג שזנח לפני שנים את משפחתו, אשה וילדה ונסע לחפש את גורלו בארה"ב. ועכשיו באמצע משפט על מעשה מרמה בו מעורב הוא נקרא לישראל כדי לנסות לבלום את כוונתה של בתו ענת (ג'וי ריגר), חוזרת בתשובה להינשא לאהובה מימים שחר אלקיים (נתן גושן), מוסיקאי מצליח וחוזר בתשובה גם הוא, איתו הלכה דרך ארוכה מהסמים לדת. האם טלי (מיה דגן) היא נדל"ניסטית מצליחה שאינה מוכנה לקבל את ההחלטה של בתה להינשא ולהיטמע לחלוטין בעולם החרדי ומגייסת את אביו של יונתן שלמה (ששון גבאי), פסיכולוג אף הוא לקרב הבלימה של הנישואין. בסיפור המלווה מטופלים רמי (מעיין בלום) ושרי (אביגיל הררי) אלטר ע"י שלמה הפסיכולוג הוותיק שמונה בצו בית משפט להכריע בנושא המשמורת ההורית שלהם על ילדם הצעיר. רמי מאשים את טלי בהשתייכות לכת מסתורית המסכנת את חייו של הילד ואילו היא לא יכולה לשאת את נוכחותו של בעלה. שלמה עבדי מערב את יונתן בניסיונות להגיע לפתרון בדילמה הקיומית של הזוג ואילו יונתן משתמש במקרה כדי לקרב איליו את בתו המתנכרת שלא מוכנה לסלוח לו על נטישתו.

אבי נשר לא מרבה, אם בכלל להשתמש במלודרמה בסרטיו אבל כאן הוא נוטל ממנה מלא חופניים כשהוא משפשף שוב את המשפט "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהנה". למרות ששתים מהדמויות המרכזיות שלו הן של פסיכולוגים והטיפול שלהן, בדרך אל הפתרון המקווה הוא כביכול קר ומקצועי לא זונח נשר גם את הרגש בייחוד בעזרת הדמויות הנשיות הפועלות בסרט. ואין לכן שום פלא בשיתוף הפעולה הנכון והמדוד שלו עם נעם שפנצר שכתב איתו את התסריט, פסיכולוג בעצמו. אבל בניגוד לטיפול המלודרמטי הקלאסי, דווקא דמויות הנשים כאן הן החזקות והדומיננטיות, בכל אחד משלושת הזוגות בסרט. טלי היא זאת שדוחפת את יונתן ההססן לפעולה, ענת למרות שהיא כביכול נגררת אחרי אישיותו החזקה של שחר מחזיקה את המפתחות במהלכים לקיומו של הקשר שלהם ושרי היא האקטיבית בזוגיות הפגומה עם רמי. הגברים, אם כך נגררים, מהעייפות הנוטפת משלמה ועד הטירוף לרגע שמתפרץ אצל רמי.

כמו ב"החטאים" גם כאן נמשך המתח שנשר מצייר בין שתי ערים – תל אביב וירושלים. וכמו ב"פלאות" יש סניטה גם בכיוון הדת. כאן, שוב בנושא של החזרה בתשובה המטופל כנגד הזרם ונראה שהאמפתיה של נשר מוגשת כאן למתנגדים ולנלחמים נגדה. החזרה בתשובה, על פי הסרט נושאת אלמנטים של הוויה מעורערת, של שימוש בסמים ובריחה מעולם תלותי אחד לאחר, בריחה מלאכותית. וחוץ מזה אמא טלי רוצה חתונה, אבל בתנאים אחרים ועם נכדים ברי השגה…

בכל הנוגע לצוות השחקנים המקיף את נשר גם כאן, הוא מערב בהצלחה ישן וגם חדש, ברור לצד מפתיע. ששון גבאי זה קלף מנצח תמיד. שלמה עבדי שלו הוא דמות מלאה, כבדה ומרשימה ביכולת שלו לעצב מקצוען עייף, משופשף שיש בה ציניות לצד חום ונסיון חיים רב שנים. יובל סגל מפנק מפנק אותנו בתפקידים מעולים וגם כאן כיונתן המאופק שנגרר לפעילות שלא רצה בה, מנסה לאחות את קרעי היחסים עם בתו ולחשב את צעדיו אל מול הצרות הרוגשות באמריקה. ג'וי ריגר מרגשת, מלאה ומתפוצצת מיכולת, כבר סרט שני אצל נשר והפעם בתפקיד שונה לחלוטין. בעוד שב"החטאים" היא היתה הילדה הקונפורמיסטית כאן היא המורדת המתפרצת וחסרת התשובה והמנוחה. מיה דגן גם היא במפגש שני עם נשר וגם היא בדמות שונה לגמרי, היא בעיקר קומיקאית שמציעה כאן, לא בלי חיוך מסויים וקריצה (מה שמוכיח על בחירה נכונה) יכולת מרשימה, אולי בטוב שבתפקידיה על המסך.  ואביגייל הררי הצעירה המצויינת ומעיין בלום גם הוא בתפקיד דרמטי מחייב ראשון. ולא אמרנו עדיין דבר על נתן גושן.

גושן מתפרץ בסרט של נשר לעולם הקולנוע ומביא איתו שתי איכויות ביד אחת. גם כשחקן מהפנט, למרות התפקיד המצומצם יחסית שלו בסרט, ביצוע עם נוכחות מרשימה ויכולת לרכז את תשומת הלב של הקהל, בייחוד הנשים שבקהל אך בעיקר כמוסיקאי. הקשר של נשר עם מוסיקה בסרטים שלו הוא גורדי כמעט גם בנושאים וגם בשימושים בפס הקול וכאן גושן מספק כמה מהשירים המלווים את הסרט ומסייעים בדחיפה שלו קדימה.

"סיפור אחר" הוא סרטו הטוב, השלם והמרגש ביותר של נשר. ההצלחה של הסרט שנחשף כבר בהקרנות המוקדמות בארץ ובפסטיבלים בעולם אליהם הוא מוזמן רק מוכיחה שאכן נשר הפנה את ספינת היצירה שלו לכיוון של סרטים אמנותיים נגישים, עשיה שהיא הלחם והחמאה של הקולנוע העולמי שיש בה גם טעמים איכותיים של צימוק וקצפת. היכולת שלו להכיר את הקולנוע, את צרכיו ואת הקהל שלו עם האחריות המקצועית המיומנת והאינטיליגנטית בוודאי יישאו אותו גם הלאה בדרך מרתקת זאת.

"סיפור אחר" – 9 בסולם אורשר

רוצה לשתף ?