פסטיבל הסרטים בחיפה : המלצות פרק ד'

פסטיבל הסרטים בחיפה מתקרב מאוד והלחץ על הקופות הולך וגדל וזה בדיוק הזמן לאסופה רביעית, אחרונה בנתיים של המלצות לפני הפתיחה, ממש בעוד יומיים. את שלושה המקבצים הקודמים (המלצות פרק א, המלצות פרק ב, המלצות פרק ג) ניתן למצוא בהחלט ב"סולם אורשר" וכדאי להשתמש בהן ואילו עכשיו כמות גדולה יותר של סרטים ובסוף, גם כמה אזהרות לתשומת הלב.

"אלה שעובדים" – המשבר הכלכלי העולמי שפוגע באופן אכזרי גם בשוק העבודה האירופאי, כשהכלכלה הקפיטליסטית החזירית מפילה עוד ועוד חללים בקרב המעמד הבינוני והבינוני-גבוה, מקבל ביטוי ניכר גם בקולנוע. אנטואן רוזבאך ממיס סיפור כזה בקונטקסט מוסרי כאשר באוירה נטולת אנושיות חייב אדם לשלם באופן החד והקשה ביותר על החלטותיו. אנטואן הדמות הראשית בסרט הוא גבר כזה, בגיל העמידה, שמאבד משרת ניהול מכניסה בחברת ספנות שממילא נמצאת בקשיים עקב החלטה שגויה שקיבל בעת לחץ. את המשפחה שלו איבד כבר מזמן כשהוא מקדיש את חייו לעבודה ועכשיו הוא מאבד גם את כבודו. אקטואליה השקועה עמוק בריאליזם בסרט מהודק ומטלטל עם אוליביה גורמה, אולי הכוכב הבלגי האולטימטיבי של השנים האחרונות בתפקיד נפלא.  9 בסולם אורשר.

"מלחמה" – אותו מאבק מצד אחר של המטבע. סטפן בריזה, במאי צרפתי לוחמני ממשיך את סיפור מעמד הפועלים הדפוק במערכת הכלכלית האירופאית שהחל באופן מרתק ב"ערכו של אדם" ושוב הוא נוטל את ונסן לנדון להנהיג מרד של פועלים בהנהלת בית החרושת שבגדה בהם. הקונגלומרטים הבין לאומיים, החברות הפורשות טלפיים על עולם ומלואו רואות רק את האינטרסים של בעלי המניות וזונחות בגבהות לב את זכויות מי שמייצר להם את הממון – הפועלים. לוראן אמדאו עומד בראש וועד העובדים המנהל מאבק להשבת זכויות בעת קיצוצים, מאבק המעמיד אותו מול כוחות אדירים וגם מול חלק מהפועלים שמנסים לשתף פעולה עם ההנהלה. ריאליזם קיצוני והרבה רגשות בסרט הנושק בדוקומנטארי ומעורר בלוטות של צדק והזדהות. 9 – בסולם אורשר.

"צעד אחד מאחורי השרף" – עוד סרט נפלא מתוצרת הקולנוע הרומני שממשיך להוביל את הקולנוע העולמי ביכולת ועיניין ועם לא מעט ביקורת חברתית. כאן תוקף דניאל סנדו את הממסד האקומני הרומני, את מערכת החינוך ולמעשה את החברה הרומנית כולה השקועה בביצה של סאוב, של שקר חברתי המקיף את כל השכבות, של שכרון הכוח והמחיר הגבוה שהוא גובה מיחידים וקבוצות בחברה הרומנית החולה. הסיפור מסתובב בסמינר לכמרים ברומניה שבמקום ללמד על הטוב האנושי והכוח האלוהי לשמור מרע, מפיץ שנאה, פרוד, שקרים, הפחדות ואיומים כדי להמשיך לשלוט. לנו זה נשמע מוכר ? מנהל הסמינר זוכה בתפקיד אחרי שהלשין על קודמו ומראה חיצוני של חיוכים וחיזור מפנה מקומו לטרור מול התלמידים והמורים האחרים. אולם לא לעולם חוסן והמרד, במסגרות האפשר יגיע גם הוא. משל מוסר לחברות הנשפטות בעזרת מניפולציות והסתה ראה ונקרא באופן מרתק.  9 בסולם אורשר.

"אסאקו 1 ו-2" – סיפור עדין על האובססיביות של אהבה ראשונה. אסאקו פוגשת את באקו במקרה אבל הקשר הרגשי הוא מיידי. הבעיה היא שבאקו הוא צעיר בלתי אמין שאינו מרגיש חובה לאיש ולדבר. כשהוא נעלם לפתע נקרע חור אדיר בחייה של אסאקו. שנתיים אח"כ, בעיר הגדולה היא פוגשת באקראי צעיר שנראה בדיוק כמוהו והגעגועים שלא כהו ניצתים לבערה מחודשת. הבעיה היא שהצעיר אינו מכיר את באקו, או לפחות מכחיש כל קשר קודם עם אסאקו. הימים חולפים, היחסים הופכים לתלות ואהבה חדשה ונדמה שאסאקו התגברה על אהבת הנעורים. אבל כשמסתבר לה שבאקו הפך להיות דוגמן מבוקש ומוצא נתיבות מחודשים אליה מתפרצים הרגשות משכבר ועומדים לכלות את מה שנבנה בעמל רב. סיפור מוסר הנטוע בסביבה המעוצבת של יפן, גם כשטוקיו האורבנית מצטלמת זה נראה נהדר, ושני שחקנים מתוקים בתפקידים הראשיים. מעט ארוך, אבל במלודרמה כאן יד הטוב האנושי על העליונה.  8 – בסולם אורשר.

"מורר – אנטומיה של משפט" – חשבון הנפש הציני שנערך בשנים האחרונות לשאריות הפושעים הנאצים באירופה ומקרים מעוררי זעם שבהם אלה מזוכים מסיבות טכניות ופוליטיות מוצא ביטוי בסרט הזה המבוסס על מקרה אמיתי. פרנץ מורר שהיה בתחילת שנות ה -60 אושיה חברתית ומאבני המדרך של העולם החדש שנבנה על בסיס המורשת הנאצית והאנטישמית שהתפזרה לה אל מתחת לשטח באוסטריה, היה מפקדו הנאצי של גטו וילנה עשרים שנה קודם לכן בעיצומה של מלחמת העולם השניה. כנאצי מוצהר ונלהב וכשונא יהודים הוא היה אחראי על רצח של עשרות אלפי יהודים, חלק ממעשים אלה ביצע במו ידיו. לאחר שנשפט וישב  רק שש שנים בכלא סובייטי, שוחרר והגיע לגרץ האוסטרית ושם הועמד שוב למשפט על מעשי הרצח שביצע. שורה של עדים שהגיעו מאוסטריה, גרמניה, ארה"ב וישראל והעידה על פשעיו לא הצליחה לערער את הניסיונות הפוליטיים להחליק את פסק הדין, בהשפעות שהגיעו עד הקנצלריה בוינה. וכאן, בבית ובתוך סביבה אוהדת תוצאות המשפט היו שונות. כריסטיאן פרוש האוסטרי משרטט את קווי התיחום של צביעות, משחק מכור ואנטישמיות שמעולם לא כבתה ואודיה הלוחשים מאיימים להפוך שוב ללהבה. למי שהנושא בוער גם בעצמותיו. 8 – בסולם אורשר.

"אופק" – לקולנוע הגאורגי יש קבלות שבגינן הוא אורח מכובד ורצוי בכל פסטיבל ובחיפה בהחלט יודעים את זה. להלן סרט רגיש מאוד, יפה המחזיר אותנו למרחבים משני הצורה, הצבע והטעם של הארץ המגוונת ההיא בסיפור שיש בו לא מעט רגעים אנושיים יפים וצילומים מהממים ביופים ושלוותם, אל מול הדרמות המתפתחות בחובם. גיורגי מצוי במשבר אישי, נפשי, משפחתי ומקצועי והוא בוחר למצוא נחמה ושקט במרחבים הפסטוראלים, על אי מרוחק בנהר. הסביבה ראשונית, קרובה לטבע ורחוקה מהמולת החיים המודרניים ולאט לאט מוצא גיורגי הטבול בזכרונות את השקט שלו, המתנפץ לבסוף אל מהלכם הנוקשה של החיים שחודרים גם הנה. למרות עריכה לא נהירה לרגעים היופי הויזואלי מרחיב אונות. במוי טינאטין קג'רישווילי ואת שמות השחקנים ממילא לא תזכרו… 8 בסולם אורשר.

"נורמנדי בעירום" – סרט פיל גוד מסחרי, פשוט ופשטני של פיליפ לה גיי שיכול להציע הפוגה מצער העולם המשתקף בסרטים אחרים המוצעים בפסטיבל. גם כאן הרקע הוא כלכלי כביכול, הפעם המשבר העובר על חקלאי צרפת (דומה מאוד למה שקורה גם אצלנו) שנאבקים אל מול מדיניות השוק הפתוח של בשר וחלב זולים ממזרח אירופה שמציפים את הקניונים והחנויות ומביאים את המקומיים הגאים לפשיטות רגל. לכפר קטן ואכול מרירות כזה בנורמנדי מגיע צלם מפורסם מאמריקה שמתמחה בצילומי המון בעירום והוא מחליט שאחד השדות בכפר מתאים למטרותיו. על אנשי הכפר להתקבץ ולהצטלם בעירום וזה ישפר משמעותית את המודעות לצרות המקומיות. ראש העיירה מבין את זה והבעיה היא לנסות לשכנע את הקרתנות המקומית לשתף פעולה. מעט מוכנים להסיר בגדים אולם הרוב הקתולי מזדהה עם הסירוב הרועם של רוקח הכפר. להלן סרט המתפתח בדיוק בין הקווים המשופשפים עד דק של קומדיות מסוג זה עם פרנסואה קלוזה ("מחוברים לחיים") בתפקיד הראשי.  7 בסולם אורשר.

"עוד יום בחיים" – אחרי שחייכנו אל מול סרט הצרפתי, הנה משהו קשה הרבה יותר בסרט שרובו אנימציה וחלקו צילומים דוקומנטאריים. סיפור המלווה את מלחמת העצמאות, מלחמת האחים באנגולה שהחלה עם יציאת הפורטוגלים ונמשכת באופן כזה או אחר עד היום. מלחמה עקובה מדם היונקת את אכזריותה מתמיכה בין גושית אנוכית, אינטרסנטית וחסרת רחמים. העיתונאי הפולני רישארד קפושצ'ינסקי יוצא לאנגולה כדי להיכנס בעובי האירועים הנוראים ופוגש כמה מהדמויות העיקריות במלחמה נוראה זאת. הסרט שבנוי במתכונת של "וולס עם באשיר" מצליח להצמית את הצופים למרות הטיפול המנוכר כביכול של טכניקת האנימציה. 8 + בסולם אורשר.

מאוד לא אהבתי :
"תעלומה בסילבר לייק" – מסע סוריאליסטי, נפוח ומאוד לא קוהרנטי, לטעמי גם מיותר בחיפושים של צעיר אמריקאי מלוס אנג'לס בעקבות העלמותה של גברת מצודדת שפגש. חיבוטי נפש מטושטשים ומטופשים וחסרי טעם והגיון של גיבור הסרט וגם של צופיו שהופכים לעיסה של דימויים סתמיים. ביים דייויד רוברט מיטשל ומזל שהסרט מוצע רק במתכונת לילה.
"פני מלאך" – סרטה הגרוע ביותר של מריון קוטאר בתפקיד של אשה מעורערת שלא יכולה לשמור על בתה הקטנה. ונסה פילו ביימה ברשלנות סרט על הורות קלוקלת ויחסים בין ילדה קטנה לאמא הבלתי אחראית שלה. סרט צעקני, מוגזם, וולגארי "כשהעצים נופלים" – מסתבר שלא כל הסרטים שמגיעים מרוסיה או אוקראינה זוכים לתו תקן של יכולת. להלן בלבול מוח אמיתי, תערובת צעקנית, היסטרית וחסרת עיניין (למרות קטעי הסקס המקושקשים בה) דרמה אפלה על כפר קטן, כל כך אפלה שלא רואים שום סיבה להתקרב אליה.

רוצה לשתף ?