לא יודע אם זה בגלל החום מסביב, אם בגלל החומרים הדלוחים, המשעממים, החוזרים על עצמם, הברורים מאליהם שמציעה הטלויזיה בפריים טיים ובשעות שלפני ואחרי, לא יודע אם זה בגלל הנסיונות הרבים, הכושלים הקודמים ליצור סדרה קומית שלא תבייש את העושים במלאכה אבל "החדש של עומרי גורדון" שפרצה אמש למסך הקטן היא סוג של משב רוח רענן. מאורר כיס, קטן ובמקום.
התערובת הדרמטית לא תעמיד את עידו רוזנבלום ואסף שלמון באיזה שהוא מקום על איזה שהוא שטיח אדום באיזה שהוא טקס בין לאומי. אבל גם כחומר דל שומן ורווי סוכרזית יש בה יותר חביבות וסימפטיה וגם כשרון, כן כשרון מהרבה סיטקומים אחרים המוצעים לנו על מגש של גסות רוח והצחקות בכוח של סטנדאפיסטים שחושבים שלעשות דרמה, אפילו קומדיה זה עיניין פשוט.
רוזנבלום-שלמון לוקחים את זה במידה הנכונה. מעט חיוך, קצת דרמה, קורט מלודרמה, כמה משפטי מחץ ודמויות שאמנם בנתיים עומקן כדף, אבל : א. מי מחפש פסיכולוגיה ואלגוריות בפורמט כזה. ב . זה היה רק הפרק הראשון ויש סיכוי, אולי שמשהו יתפתח בדיפרטמנט הנכון. בודאי נתרגל ונתחיל גם להזדהות, שהרי לא רק בהיפסטר סלבריטאי מדובר, אלא שיש כאן גם פצצת מצרר בצורת ילדון אתיופי מתוק מדבש.
זהו סיפור המתרחש במרכז העשירון העליון – דירה יפה ומסודרת יש לו לבחור שלנו עומרי, מסביב לזמר ומנהיג להקת רוק . הוא אגואיסט, נהנתן, צרכן אובססיבי של נשים, גבר בגופו ותינוק בנשמתו והוא לא אוהב שאומרים לו לא. היה בקשר מתמשך שנשבר עם גברת אחת ומתרגל קשר לילי עם מליון אחרות. אחותו הרופאה היא היתד המחבר אותו לחיים מסודרים ובעלה, גיסו, הוא האמרגן המפוזר שלו. יש לו אמא די מוזרה ואבא שנפטר באמצע הפרק הראשון ומשאיר אחריו אפר וזכרונות שיכולים להסביר מעט את אשיותו של גורדון.
ופתאום, באמצע המהומה היומית נופלת עליו הפצצה. חבר אתיופי בלהקתו משאיר לו בדירה את פרי בטנה של אחותו, תינוק זעיר בן 8 חודשים שהוא כנראה זרע מזרעו של גורדון. ועכשיו לאורך הפרקים הבאים יצטרך הרווק ההדוניסט להוכיח שהוא גם בן אדם.
סיטואציה בסיסית שאפשר לפתח ממנה פרקים – ככל שיתיר הרייטינג, שבנתיים מתנהלת באופן מתאים לכל בלוטת טעם, מלבד הפיינשמקריות שמחפשות את הנפיצות של הסימבוליקה הפילוסופית והניתוחים החברתיים. שחקנים שעושים את התפקידים שלהם אמין ונכון – נטע ריסקין, אודי כגן (הגילוי של השנה האחרונה, ללא ספק), רומי אבולעפיה, רבקה נוימן וכמובן רוזנבלום שהוא אולי לא אל פאצ'ינו, אבל יש לו נוכחות חביבה וכובשת המכסה על החסרונות הקטנים.
בקיצור – סדרה קטנה, חמודה, מתעכלת טוב ליד אבטיח קר וגבינה מלוחה – נתראה בהמשך.