להיות או לא להיות פרומו

 

מנהג מגונה ומעצבן במיוחד פשה בערוצי הטלויזיה שלנו מיום הפיצול לשלושה ערוצים. כל כמה דקות בהיותנו צופים בתוכנית שמעניינת אותנו או סתם בוהים בה בעילפון חושי אחרי יום מעייף נדחקת מתחתית המסך או נוחתת ממרומו ולעיתים גם נלחצת מהצד לבהלה ובלא התראה הודעה ענקית המשמשת כפרומו לתוכנית אחרת שהערוץ חפץ בקידומה.

פרומו הוא עיניין חשוב, גם לערוץ, גם למממנים וגם ליוצרים בסדר יורד זה של חשיבות המשקף את אינטרנסי ההנהלות הפיננסיות ואנשי התוכן. פרומו יכול להזכיר לצופים שאו-טו-טו ואולי גם מחר מחרותיים תבוא אל המסך תוכנית שהושקעו בה מאמצים רבים, משאבים רבים ואולי היא תעניין פלח רחב יותר של הצופים האופציונאלים.

אבל נדמה שמה שהיה מנהג אינפורמטיבי שנמזג במשורה לפני ואחרי הפרסומות בימים רחוקים של התחשבות הפך בחודשים האחרונים למפלצת טורפת המאכלת את התוכניות עצמן ובמהלכן. התזכורות הויזואליות הללו שמעוותות את התמונה של התוכנית המשודרת, מצרות אותה לאורך ולרוחב, הופכות את התמונה לנכה ב 30 אחוזים לפחות הן לא רק התעללות ביוצרים ובאורחי התוכניות המשודרות ומגישיהן, הן מהוות פגיעה משמעותית גם בצופים. תארו לעצמכם את בר רפאלי או רותם סלע הופכות מיפיפיות מושלמות לפרצופים אליפטיים לחוצים כמו נפל עליהם סמיטריילר 50 טון ומוחץ את תוארן הנאווה. ומתחתן צץ לו, נגיד צביקה יחזקאלי מחופש לאח מוסלמי כדי להוכיח שבחיים הללו הכל יחסי. או הרגעים הנפלאים של "ארץ נהדרת" נמחצים מתחת לסירי הבישול של "מאסטר שף" או "המרוץ למליון" מתנפץ אל "THE WALL" או הצוות התוקפני והחצוף של "גב האומה" מרכין ראש אל מול "עושות חשבון" שמוציא מאיתנו את החשק לאכול, לשתות ובכלל לחיות כי הכל מסוכן.

המנהג הנפסד הזה עובד בסופו של דבר כחרב פפיות כי אני, כצופה מתחיל לפתח רגשות טינה לתוכניות המוצעות לי באגרסיביות מעצבנת כזאת עוד משלב הפרומואים הנוראים הללו. ההמלצה האלימה הזאת הופכת לאזהרה. העדפה מתקנת טובה אולי בחינוך, בכלכלה, בתווך המגדרי, אבל העובדה ש"תוכנית מפני פרומו תוציאו", האפליה של הפרסום של תוכנית על פני התוכנית עצמה מעלה שוב את השאלה השיקספירית "מה נעלה יותר ?" למרכז הפריים הטלויזיוני על המסך.

ורק נקווה שמי שצריך לענות על שאלה זאת מטעם הערוצים לא ינחית, או ימשיך להנחית על התשובה פרומו מטלטל אחר…

רוצה לשתף ?