ערב שישי עם גלנט

למרות ההחלטה המתגבשת, כנראה, של היועץ המשפטי בעינינו של גבי אשכנזי – פעם רמטכ"ל והיום כנראה ניצן פוליטי, מצב שהיה אמור לסמן לאיש כי הוא יכול להתחיל לשאוף משב אויר פסגות מתקרב – מה שקרה בשישי בערב, בשתי מהדורות סוף השבוע של שני הערוצים, הערוץ הראשון וערוץ 2 הוכיח לו שזה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה. והגברת לא מניחה לעיניין ולא תניח עד שתמצא טרף אחר או סקופ נוסף ברמה של מלחמתה בפרקליטות בנושא הכואב באמת והלא פתור עדיין של גל בק ז"ל.

אצל איילה חסון, פעם כתבת חרוצה ומגובה היטב והיום מנהלת דעתנית של אגף החדשות של הטלויזיה הציבורית בראשותו של ביבי נתניהו ואופיר אקוניס האג'נדה ברורה  וכל הדרכים  מובילות לאשכנזי. ואשכנזי מתחיל להסתמן כיריב פוטנציאלי בקרב על לב העם ולכן, מטרה מועדפת על חוגי השלטון הנוכחי. והדרכים השבוע הן מינוי דני דנון לשגריר באו"ם, היחסים עם ארה"ב ויהודי ארה"ב, חוק המסתננים, סיפור חשיפה של מחיר הקפה היקר במשרד החינוך (שזוכה בסיכומה של המנחה אל הכתב-המפוחד שלה: תבדוק ותחבר את ההחלטות ואישור המכרז לתקופות השלטון הרלוונטיות ותקבל את הממצאים…) והמשך המתקפה על היועץ המשפטי.

הפעם זה מתחיל בסיפורי הקשר עם רונאל פישר, סיפור שמעלה מזמן ריח חריף של סירחון על מעורבותו של האיש במה שקרה גם בחדרי הפרקליטות, אבל שקית הזבל הנוספת המונחת כאן לפתחנו היא רק מקרה קטן ובאמת לא כזה שיצדיק את זימונו של פרופסור למשפטים ועורך דין- פרשן כדי לספר על מסע שייט שכולנו כבר שמענו עליו. אבל אם אפשר להוסיף עוד משקולת על צוארו של מי שעומד להחליט על סגירת התיק בעיניין אשכנזי, מה רע ?

הפאנל ב"יומן" של הערוץ הראשון נראה, גם בגלל הרייטינג, יותר כמו פגישה של קבוצת תמיכה למי שלא הצליח להתקבל לערוץ 2 או ל 10 (AA – ערוץ 1 אנונימוס)  או במקרה הטוב סמנריון בשעור חברה בסוף לימודי ה BA במכללה אזורית. בראש השולחן יושבת המורה והמנהלת, הכוהנת הגדולה איילה חסון ומשני הצדדים התלמידים. הכתב הצבאי אמיר בר שלום שמתרגל גבות קפוצות וכנראה גם כאב כרוני בבהונות הרגליים, ארי שביט חביב המורה שתמיד מסתכל על התמונה הגדולה ומפיק תובנות בסגנון דניאל ווקס – כאלה שפעם אולי נשמעו מרשימות אבל היום הן, ברובן חסרות תוכן משמעותי. בין לבין יושבים מזדמנים והפעם אלה היו אורן נהרי, היחיד שיש לו מה להגיד והוא מיהר לברוח , הפרופסור למשפטים גרוס ויובל יועז עם תובנות משפטיות משלו.

חסון מוליכה את ההתקפה ומעבירה את הקבוצה לכיוונו של וינשטיין ומזכירה לנו את עוולותיו מול אהוד ברק. וברק, הרי הוא צלע מאביקה בסיפור של אשכנזי, זה שהודיע שהרמטכ"ל ביצע פוטש נגד הממשלה, והוא באמת לא יודע מה קרה להקלטות במשרד שלו. אבל הערוץ, כמו כלי תקשורת צריך לבחור צד – והצד נבחר. רמזים על העלמת מסמכים, דרישה לחשוף עוד ועוד כדי לא לסיים את הפרשה המטורפת הזאת ו- הנה התלמיד עם האצבעות הכואבות מבקש להוסיף הלשנה לא רלוונטית – איפה ואיפה בנושאים של קשר עם העיתונות וגילוי סודות, בובקעס שמעבירים את הכדור הלאה, למי שהיה ראש המוסד. קשקוש.

זה נגמר, כמובן בכלום. בשום ידיעה מרעישה, עזבו מרעישה – בשום ידיעה חשובה ורלוונטית וזה מצטרף לקמפיין מתמשך. השאלה היא האם זה מוסיף לאמינות ולתדמית המקצועית של ערוץ ממלכתי שאמור להיות אובייקטיבי וחסר פניות.

בערוץ 2 הולכים על הפורנוגרפיה עצמה. ראיון עם גלנט שהגיע כדי לנפץ גולגלות בקרב הגלדיאטורים שהוא מנהל מול אשכנזי. כאן רואים את הדם ואת השרירים הנשרגים במערומיהם. אבל בהעדר עימות – אין אופציה כזאת בין שני האנשים הללו, זכינו בינתיים לרגעים ראשונים בגרסה המקומית של Reduces  Shakespeare Company. החל מריצ'ארד השלישי, דרך יוליוס קייסר ועד מהומה רבה על לא מהומה.

גלנט, בסגנון "עופרת יצוקה" מגיע לאולפן מצוייד בכוח אש רצחני. ישר עם הפגזה בתותחים הכבדים על היריב השנוא : "מי שבגד בפקודים, ומרד בממשלת ישראל צריך לעמוד למשפט ולשבת בכלא". הבעיה היא שזה נראה ונשמע כמו המבצע ההוא – המון כוח אש והרס ומעט תוצאות בשטח בסופו של יום לחימה. הטיעונים – דף מסרים פופוליסטים, מושחזים היטב במשרדי פרסום ויחסי ציבור, כאלה שיכולים לחדור ללבבות של ציבור ישראלי כשמדובר בראש קבוצה מהשמאל. אבל אשכנזי עוד לא כזה וכאן גלנט נלחם במגרש של העלבון האישי מול גיבור ישראל אחר. לא פשוט…

"האיש הזה" הוא קורא למי, שלטענתו מנע את אחיזתו ברמטכ"לות ומי שרדף אותו, לטענתו עוד קודם. האיש הזה הוא רמאי ושקרן ופושע גם במונחים של הפיקוד העליון של הצבא, אבל גם במונחים של השכן ממול, זה שתובעים אותו בתביעות קטנות, שיראה לו. "אסף עלי חומר, הפעיל סוכנים, הסתיר את האמת". לזכותו של האופנוען ולוחם השטח הנועז דני קושמרו הוא לא התקפל ושם את העובדות על השולחן. "בנתיים היועץ המשפטי הוא זה שהמליץ על פסילתך כי השתלטת על קרקע, כי שיקרת", אבל ללא הועיל. גלנט באמוק, קורא למכות מכות, בגרסאת ה"שוקולד" של מלחמות הגנראלים.

ובערוץ 10, כמו המבוגר האחראי, כלום. מחכים לחדשות האמיתיות. גם אלה לא חסרות אצלנו.

(התמונה: היו ימים… צילום:דו"צ)

 

 

 

רוצה לשתף ?