כמה דברים שצריך לדעת על הסרט לפני שרצים לראות עוד יצירת מופת של דייויד או ראסל,הבמאי המאוד לא שיגרתי, אחד היצירתיים הפועלים היום בהוליווד שהביא לנו בעבר גם את "אופטימיות היא שם המשחק", את"חלום אמריקאי" ואת "ג'וי".
ראשית – הסרט צולם ברובו כבר ב 2008, אולם מאחר והמפיקים התקשו לשלם לשחקנים ולחלק מהטכנאים על הסט – כולם עזבו את אתר הצילומים שהופסקו. שנית – בניגוד לפרסומים, על הסרט כבמאי חתום סטפן גרין שזה פסבדונים של במאי שהמפיקים לא איפשרו לו לערוך את הסרט כרצונו והוא לא מוכן לשאת שמו לשוא. שלישית – למרות שהסרט חזר לעבודה ב 2011 הוא ראה מסך רק ב 2015, והנושא של העברת החוק לביטוח בריאות העומד כאן במרכז הסטירה הפך כבר ללא רלוונטי, כי הוא פשוט כבר עבר בקונגרס. ולכן החליטו בהפקה להפוך את העיסוק מפוליטי לרומנטי. מאוחר מידי.
בשנות השלושים, הוליווד עבד בצניעות במאי מוכשר, קראו לו פרנק קאפרה. האיש, בן מהגרים מסיציליה הציע לעולם כמה סרטים נפלאים שנמתחו בעשור שבין 1934 עם "זה קרה לילה אחד" ועד "מר סמית הולך לוושינגטון" ב 1939 עם הבלחות נוספות כמו "איזה חיים נפלאים" ב 1946 מהצד האחר של מלחמת העולם השניה, סרטי "עיניין" כאלה שניסו להעלות לדיון בדרך משעשעת וגאונית נושאים שבין האדם לסביבתו, גם הפוליטית.
בסרטים הללו הוא בא ביקורת עם הפוליטיקה הממסדית והשכונתית כאחד, מקרו ומיקרו, חושף בחיוך רחב ובהומור חד את הצביעות הסובבת את האמריקאי הממוצע ונציגיו בקונגרס ובסנט. ראסל, איש מוכשר לא פחות כשנותנים לו להתבטא, מנסה לעשות את זה בדרכו המטורפת והעקלקלה והמעניינת , אבל בהינתן המגבלות המוטלות עליו מטעם ההפקה ובסלט הקולנועי שנכפה עליו לפני שסובב לאנשי הממון (שלא היה) את הגב והלך רחוק משם, נשארת חצי תאוותו בידו והעבודה מודבקת קרעים קרעים ומוטלת אל המסך.
וכך, הסרט נראה כמו פרודיה לא מצחיקה על סטירה עם הרבה סימני דרך על כוונות טובות שאף אחת מהן לא מתגשמת. למשל – הצילום הצבעוני מאוד המזכיר אף הוא את הסרטים הראשונים של הטכניקולור והתפאורה המנסה להחזיר אותנו לשנות הארבעים-חמישים, אולי כדי להרחיק עדות ואולי כדי למצוץ עוד טיפת אמריקנה מפלסטיק.
על הופעות משכנעות של שחקנים אין מה לדבר כאן כלל וגם ג'ק ג'יגנהול שכבר הוכיח שהוא מסוגל להרבה יותר , ג'סיקה בייל הסימפטית בדרך כלל ובעיקר קטרין קיניר, מהבולטות בשחקניות האמריקאיות של השורה השניה – כולם תקועים במניירות חובבניות עם משחק גדול ומוגזם שרק גורע נקודות זכות שאין ממילא.
להלן מרק שהבטיח אולי על הנייר רבות, אך מריח באוש ובודאי מיותר על הבד. קחו זאת בחשבון.
"אהבה בהפרעה" – 5 בסולם אורשר.