"אהבתה מרתיחה את מי האמבט" – חמש אימהות

אם לסבא ולסבתא שלכם לא היו ילדים ואם להורים שלכם לא היו ילדים, גם לכם מן הסתם לא יהיו ילדים וכנראה גם לא לילדיכם. ההתניה הגנטית המשעשעת-הזויה הזאת הדהדה בזכרוני כשראיתי את הסרט היפני הזה שמנסה לטלטל את מעמדה של האם היפנית אם לא בחברה שם, אז לפחות בקולנוע. אל מול הדיון בזמינותה של אמא יפן אל מול צאצאיה נזכרתי גם בבדיחה קיומית נוספת בנושא "אמא יש רק אחת": דני ביקש מאמא חתיכת עוגה. תיגש למקרר ותיקח נשארו שם כמה פרוסות, היא עונה. דני ניגש למקרר, פותח, מביט פנימה וצועק "אמא, יש רק אחת"…

הנושא של מבנה, אופי ומשברים בתחום המחייה של המשפחה מעסיק את הקולנוע בכלל ואת הקולנוע היפני בפרט כבר שנים רבות, ודי אם נזכיר את הסרטים העדינים של יסוז'ירו אוזו של שנות ה -40  וה- 50 ועד אלה המודרנים של הירוקאזו קורה-אדה כדי להבין את מרכזיותם, תפיסת מקומם והצלחתם מבית אל מול סרטי הסמוראים טעוני האקשן שהמערב כל כך אוהב. סרטי המשפחה ובייחוד הסרטים המעמידים את האם במרכז חייה כציר שסביבו סובב הכל, בטוב וברע, בעושר ובעוני, בעת שלום ובמלחמה הפכו להיות חלק ממסורת המלודרמה היפנית שמציעה כאן מטען חורג של אירועים ותפניות. הבמאי הצעיר (סרט שני) ריוטה נקאנו מעמיס כאן על סרטו כל כך הרבה עד שהוא מסתכן בהחלקה מפסי הז'אנר המכובד למצע הטובעני של הטלנובלות הרגשנים.

אימהות בכמה מצבי צבירה עוברות כאן בסך על המסך. אם חד הורית, אם שזנחה את הבת (שתיים כאלה, למעשה), אם שמתה בלידה, אמא מתנכרת לבתה. מעיין מתגבר של הורות – או אין הורות נקבית. לכל אחת מהאמהות, בנוכחותה או בחסרונה יש השפעה אדירה על חיי הבת שלה, כל אחת והסיפור האישי, מה שיכול להוסיף לא מעט רגעים נוטפי רגש לסיפור כולו. מה שמרים מעט את הסרט, בסופו של דבר הוא אינו הטיפול של הבמאי בדמויות והמתווה בו הוא מעביר אותן, אלא הדרך שבה מרסנות השחקניות, במנעד רחב של גילים, את ההתנהלות הרטובה מידי, רווית הדמע.

במרכז מנער פרוותו סיפורם של האמא-בת, פוטאבה ואזומי סאשינו, האם מגדלת עכשיו את בתה המתבגרת בת ה – 16 בסביבה שהאב נטשה. עד לפני שנה לערך ניהלה המשפחה בית מרחץ אולם אחרי שהאב נעלם הופסקה הפעילות של האמבט הציבורי שהאהבה והמשפחתיות הרתיחה בו את המים. אזומי מצידה סולדת מביקורים בבית הספר, בעיקר משום שחברותיה לכתה מתעללות בה כל העת, אולם אמא הרכה-נוקשה לא מוותרת. על הילדה לדעת להתמודד גם עם הקשיים בחיים. כשאבא סאשינו מתגלה בעקבות חקירותיו של בלש פרטי שנשכר ע" פוטאבה, הוא חוזר הביתה ואיתו זנב סיפור נוסף. האשה איתה חי במשך השנה האחרונה שבה עזב את הבית, עזבה אותו והותירה בחיקו בת קטנה. נא לספור – יחסים אם נעדרת ובתה הקטנה. אותו בלש הוא אב חד הורי המגדל את בתו אחרי מות אשתו – להלן אין אם-בת, ולסיום גם לאותה פוטאבה במרכז יש אמא, מבוגרת כמובן שדחתה אותה בילדותה ולא מוכנה להכיר בה אפילו לקראת הסוף. הלאה יתברר גם הקשר הביולוגי בין פוטאבה לאזומי כשער שנפער ובו תעבור אם נוספת.

בקרוב יגיע לארץ סרטו הנפלא של קורה-אדה "Shoplifters" המשרטט מצידו קווי מתאר של משפחה מיוחדת במינה בהרכב היברידי , סרט ששולח אותנו לבדוק בעצם את מהותה של משפחה והרכבו של הדבק המאחד את אגפיה. גם כאן יפן, גם כאן משפחה המתכנסת אל סביבת מגורים וחיים אחת, אבל איזה הבדל באיכויות הסרטים הללו. בעוד שקורה-אדה המיומן והמדוייק (הסרט זכה ב"דקל הזהב" בקאן האחרון) מתחמק מרגשנות כשהוא מכניס אותנו לביתה הצנוע של המשפחה שלו ומצליח לקנות אותנו ללא כל הלחות המלודרמטית ביכולת הבחנה, ואפילו בהומור, נקאנו משכשך אותנו באמבטיה גועשת ממי דמעות רותחים. ולמי שיחסי הורות שבורים לא יטלטלום, הנה נכנסת גם "המחלה" כנוק אאוט מנצח.

כאמור מה שמציל מעט את הסרט הרווי הזה הוא המשחק של הבנות, בעיקר ריאה מיאזאווה כפוטאבה והאנה סוגיסאקי כאזומי בראש שורה ארוכה של שחקניות ושחקנים (ששמם לא יאמר לכם דבר…) בהופעה הדוחסת אמינות להתפתלויות העלילתיות. הצללים שלחדר באו ולוחשים לנו "כמה דברים שאני צריכה לעשות לפני מותי – למשל לדאוג שמי האמבטיה ירתחו שוב בחדר הרחצה ולארגן מחדר את הפורמט המשפחתי עד שיצא עשן לבן, יספקו אולי את מי שיבוא למקלחת קלה. לא את מי שבאמת רוצה לטבול באמבטיה מהבילה ומקרצפת.

"אהבתה מרתיחה את מי האמבט" – 7 בסולם אורשר
Her Love Boils Bathwater

רוצה לשתף ?