"אין בתולות בקריות" – מוקדם מידי, 6 פלוס בסולם אורשר. גידי אורשר.

למעלה מ – 61 אחוז ! זאת הצלחת החדירה של יוצרים צעירים, של סרטי ביכורים למערכת הדינאמית, המרתקת והמגוונת של הקולנוע שלנו בעשרים ושבע השנים האחרונות. 61 אחוזים ויותר של מה שנקרא בתחומים אחרים מו"פ, מחקר ופיתוח, סטארט אפ. קולנוע צעיר, רענן, מחפש דרך. אבל לצד ההצלחות המוכחות שתפחו לארסנל מרשים של סרטים מרתקים שחלקם פתחו ליוצריהם קריירות ושם שהעלו את קרנו של הקולנוע הישראלי גם בארץ ובוודאי בעולם, היה גם תשלום מחיר לאותם שהגיעו הנה לא בשלים מספיק והציעו, אולי מוקדם מידי, סרטים שהיו בוסר. סרט הביכורים של קרן בן רפאל הוא אחד מאלה. זה אולי אכזרי אבל זה בלתי נמנע.

"אין בתולות בקריות", למרות שיש בו כמה רגעים יפים, הוא סרט מבולבל, פגום, חסר כיוון, נטול אמינות שתסריטו הפצוע משאיר אותו מדמם אצל חופי השיכחה, להשטף בלי להשאיר סימן ברוב הגלים המציפים ממילא את המסך כאן. הבעיה העיקרית של הסרט היא שהסבטקסט שלו הוא גם הטקסט, לא רק הזה הדל שנישא במשורה על שפתי הגיבורים, אלה גם באיפיונן של הדמויות הדקות, לא ברורות שמסתובבות אל מול המצלמה. אומרים כאן את מה שצריך להבין בין השורות.

לשמו של הסרט יש בדרך כלל קשר למשמעויות שהוא מנסה לנטוע בקהל שלו. אז מה זה אומר "אין בתולות בקריות" ? הקונוטציות (ברוח ימים אלה, אלעזר שטרן…) היא סקס כמובן. ואם אין בתולות אז או שאין נשים או שכולן כבר לא, בתולות. להוציא כמה רגעים מביכים, לא רק שלא ברור כלל שאין או יש בתולות בקריות (העדות, אגב היא רק קריית ים וגם כאן – בעיקר על החוף) – אין גם סימוכין או התייחסות לתופעה. ואולי הוחלט בהפקה ללכת על "בתולות", משום שכותרת כמו "אין בנות ים בקריית ים" נראה ונשמע ככותרת מסורבלת מידי. אבל נגיד שכך – מלבד סיפור המסגרת אין כאן תימוכין לסיפור האלגורי של איזו שהיא בת ים שהיא אותו יצור אגדי, חציו אשה וחציו דג שהיה כביכול מפתה יורדי ים ומנסה למשוך אותם איליו. לא לאנה הצעירה בת ה -16 שהולכת כאן לאיבוד אל מול נעורים מוחמצים ומתוסכלים בפריפריה המשמימה ולא אמה אירנה אינן נשים פטליות הטורפות את קרבנותיהן הגברים ומושכות אותם אל פי תהום ואבדון. להיפך, נראה שהגברים משחקים בהן ובתמימותן, אבל הוי איזה גברים עלובים.

התסריט של בן רפאל ואליז בן רובי ואחריו הסרט כושלים כל הזמן בין בולענים של אפיון והפקה שנפערים לאורך הדרך. אם זה בעיצוב מאוד לא מגובש של הדמויות, אם זה במהלך מוזר ושבור של העלילה, בסגנונות הצילום המתחלפים בין מתקתק לשרוף ואם זה בבלבול בעונת השנה בה מתרחש הסרט.

הסיפור הולך בעקבות מקרה אמיתי (וזה באמת כל כך לא חשוב…) שהתרחש לפני כמה שנים בקריית ים. דיג במפרץ חיפה סיפר לחבריו שראה בת ים בין הגלים ובהעדר עיסוקים אחרים ומרוב שיעמום התפרצה האגדה האורבנית ותודלקה בהצעתו של ראש עיר לעריכת תחרות המוצא הישר של הגברת עם הסנפיר שיתוגמל במליון דולאר. העיתונות התעניינה במשך כמה ימים וההילוך האיטי של החיים בעיירה חזר לחוף השומם. אל תוך המערכת העלילתית המופרכת הזאת שותלות בן רפאל ובן רובי את הדמויות שלהן כדי לספר סיפור של התבגרות והחמצה בפריפריה של ישראל השניה, הפעם מהזווית של העליה הרוסית שהחיים עברו מעליה.

לאנה היא פצצת אנרגיה זועמת ומתוסכלת שלא עושה כלום מלבד לשבת ולעשן בסביבות חוף הים, בעיקר ליד צינור הביוב, לשוט בחסקה של המציל המקומי ("הדבר היחיד שהיא יודע לעשות טוב"), לנסות לסחוט מאמה קצת כסף כדי לממש את חלומה לנסוע לתל אביב. האם אירנה היא אם חד הורית, מנהלת את בית הקפה השומם על החוף, מציצה אל הסביבה במשקפת כדי לא לראות שום עתיד ומנהלת רומן עייף וחסר צידוק עם ראש העיר שבא לפרוק את תאוותו במחסן שלה. לתמונה מצטרפת הילדה תמר, בת אחותה של אירנה שמגיעה מירושלים כדי שלאנה תשגיח עליה לאחר מות אמה. לידן מדדים הגברים, יצורים עלובים, שהם או שקרנים יומרניים או סתם חדלי אישים. פיצ'י , כתב די מפגר של עיתון הארץ ומשורר בחזקת עצמו שיוצא יום אחד מן הים, כולו צריבת מדוזה וניחוח של תל אביב הישר לתקוותיה הנאיביות של לאנה, חלובה, ראש העיר שתכונתו העיקרית היא דמיונו לצבוע מיילל, משקר את אשתו ומשקר את אירנה, מציל שכבר שנים לא נכנס לים ושני בטלנים שיושבים דרך קבע בקפה של אירנה.

כל אלה מתגלגלים איך שהוא האחת אל השני וזה על זה בהתנהלות סתמית שאין בה שום דמיון, אין בה מציאות, אין בה הרבה עיניין ויש בה הרבה תסכול. גם של הצופים. לאנה רוצה לתל אביב, אירנה רוצה להחיות את בית הקפה שלה, תמר רוצה תשומת לב, פיצ'י רוצה לברוח מעצמו, ראש העיר רוצה להמשיך עוד ועוד ושני הבטלנים לא רוצים כלום…

אפשר לנסות לינוק תובנות על פי סימנים מסרטים קודמים על פריפריות עלובות, על צעירות מתבגרות בחוסר חשק ובתסכול, על אגדות שיורדות ונפרטות מתחום המטפיסיקה והדמיון  לחיי היום יום, אבל לרוב אלה אין סימנים ברורים בסרט. לאנה אינה מאופיינת באמת ונשאלות שאלות מה היא עושה בין טייק אחד למשניהו, בין מעמד אחד לאחר בסרט (יש רגע אחד שבו היא נראית משתובבת עם פיצ'י המבוגר ממנה בעשר שנים לפחות בין גלי הים בבוקר ובתמונה הבאה היא שרועה לידו מתחת לצינור הביוב וכבר ליל. לא, לא היה בנתיים סקס אז מה הם עשו שם חצי יום עם קשר מנטאלי מינימאלי בין שניהם?). ממה לעזאזל מתקיימת אירנה אם אפילו סוס לא נכנס לבר שלה ? צריך קצת יותר ממבטים זועפים, שתית וודקה וזריקת כוסות על הרצפה. ופיצ'י, כל כך עלוב הוא העיתונאי, המשורר שלא ברור בכלל איך קיבלו אותו לעבודה בעיתון לאנשים חושבים.

עיצוב הדמויות מתחלק באופן לא שווה בין נסיונות לאיפיונים ריאליסטים לבין קריקטורות והשילוב, פשוט לא עובד. חוסר החלטיות קיים גם בזמן בו מתרחש הסרט כשחורף וקיץ משמשים בו בעירבוביה. רגעים מהסרט מצולמים בימי סערה, חלקים בימי קיץ לוהטים וכל זאת בלא שום צידוק עלילתי. אבל חוסר ה"המשכיות" שפוגע מאוד באמינות הוא רק חלק מהבעיות המתגברות לקראת סופו של הסרט. יש כמה סצנות מאוד לא ברורות איך ומדוע הן חלק מהעלילה, כמו הנשף שעורכת אירנה כדי לקדם את העסק שלה. מה שמתחיל כמו סיפור ה"ממולדת" ב"קיץ של אביה" מסתיים ברגעים דמויי פליני על החוף… ולפתע מופיעה דמות נוספת, כפילה מצליחה יותר של אירנה… מציאות ? הזיה ? אגדה ? היה או לא היה, הפשר לא נודע לי…

ליבי על שתי שחקניות בתפקידים הראשיים, שהוכיחו עצמן במקומות אחרים – ג'וי ריגר הצעירה שמפלסת לאחרונה דרך יפה בקולנוע המקומי (אצל במאי מיומן כמו אבי נשר היא מגיעה להישגים מרשימים) וז'ניה דודינה הוותיקה, בוודאי אחת השחקניות הטובות של התאטרון שלנו שמתקשה לעיתים בבחירה נכונה של הפרוייקטים הקולנועיים שלה. שתיהן מסתובבות רוב הזמן באותה הבעה, האחת של זעם והשניה של ביטול ותסכול אטום. הוסיפו לזה דלות של טקסטים המוצעים להן והרי לכם רגעים משמימים של שקט ריק אל מול הסערה. על מיכאל אלוני ורמי הוייברגר, לא כדאי להכביר מילים כלל ולאו דווקא באשמתם…

למרות הרצון הטוב ואולי גם כשרון שמנסה לבצבץ מכאן ומשם, בהבלחות, נדמה לי ש"אין בתולות בקריות" הוא סרט שלא צריך היה להגיע למסך במתכונתו. כסרט קצר ומגובש יותר הוא יכול היה להיות אפילו עבודה מרשימה, אבל כשמותחים סיפור קצר ודי מוגבל לאורך של פיצ'ר התפרים נפרמים מהר והחומרים מתפזרים לכל עבר. וכדאי שיהיה זה לקח – גם ליוצרים הפזיזים מידי וגם למי שמאשר ומממן להם את הפרוייקטים.

"אין בתולות בקריות " – 6 פלוס בסולם אורשר

רוצה לשתף ?