"אני, טוניה" – חליק על הקריירה

בהעדר יצירתיות ורעיונות חדשים חוזר הקולנוע האמריקאי שוב ושוב לנבור באירועים הסטוריים או בחיפוש אחרי דמויות שהביוגרפיה שלהם נגעה בצורה זאת או אחרת בציבוריות שם. לעיתים הטיפול כבד ושיגרתי ולעיתים הוא מציע עיניין, לפחות מסויים. הזוית הקולנועית של קרייג גילספי מנסה לחרוג מהשיגרה וברוב הזמן גם מצליחה. 8 בסולם אורשר.

אם יש איזו חשיבות לסרט שגולשת מעבר להתעניינות אוהדי הספורט ואוספי הטריויה, זאת הטענה הכואבת המודגשת לכל אורכו שאמריקה היא אולי ארץ האפשרויות הלא מוגבלות, אבל האפשרויות הללו בעצם לא פתוחות לכולם. זאת אומרת אתם יכולים להצליח באמת רק אם יש לכם כסף ובאתם מגיעים מהמעמדות הנכונים. לרד נקס או הוויט טראש, למעמד הפועלי הנחות, המחוספס אין כרטיס כניסה למועדוני היוקרה של הסלבריטאים, או לפחות מאוד קשה להם לחדור וכאשר הם מוכיחים יכולות על, הם צריכים להתגבר על קיתונות של בוז ודחיה עד שיגיעו, אם יגיעו לארץ המובטחת.

זה מה שקרה לטוניה הארדינג, שהיתה אחת מהספורטאיות המוכשרות של ההחלקה האמנותית על קרח שנגעה באליפות ארה"ב וכמעט חברה בנבחרת הלאומית לאולימפיאדה, אבל כשלה במאבק עם המתחרה העיקרית שלה ננסי קרייגן שהגיעה מהצד הנכון של פסי הרכבת. במהלך המאבק הספורטיבי בין השתיים הואשמה הארדינג שהיא, או מי מטעמה ניסה לשבור לקרייגן את הרגל וכמעט הצליח והיא הודחה מעיסוק בהחלקה לכל החיים. את המעשה, בידיעתה או שלא בידיעתה ביצעו בעלה האלים וחבריו והסרט מציע את האופציה המעמידה את הארדינג כאנדרדוג. כלומר כמי שסוחטת את אהדת הצופים.

קרייג גילספי בונה את הסרט שלו כסרט מוקומנטארי שהולך אחרי האירועים מילדותה העשוקה של הארדינג תחת כנפי אם אכזרית וקשוחה לבגרות לצידו של בעל אלים ומכה, ומציע ראיונות שנערכים עם הדמויות שהקיפו את הארדינג המשולבים בהמחזה של פרקים בחייה וקטעי החלקה מרתקים. הסרט בהחלט סוחף ומעניין גם למי שלא מכיר את הסיפור ואולי גם למי שחיווה דעתו על האירועים ובעזרת הופעה מרשימה של מרגו רובי בתפקיד הראשי ואמה אליסון ג'ני מצליח להעביר גם כמה רעיונות באשר לקשרים שבין אהבה ואכזריות והקשרים שבניהם.

אני טוניה – 8 בסולם אורשר

I Tonya

https://www.youtube.com/watch?v=xBY5hCNUndk