"בחזרה מטואיצ'י" – הארי פוטר בג'ונגל

מי שקרא את ספרו רב המכר, המרתק של יוסי גינסברג המתאר את חוויות המסע הבלתי אפשרי שלו לתוך הג'ונגל הפראי של בוליביה, מסע שכמעט עלה לו בחייו, נמשך למעלה משלושה שבועות של בדידות, רעב, מחלות ופציעות נוראות, יודע איך יגמר הסרט שנעשה בעקבותיו. מאחר והסוף ממילא ידוע, הצופה מתרכז במראות, בתחושות ובהזיות הימים הקשים שגינסברג עבר, למעשה הערך המוסף הקולנועי שלפנינו.

אך מסתבר שעל פי מה שנמתח מול העיניים על המסך, האמת היא שאין כאן דבר חדש או מעניין המצדיק להפגיש אותנו שוב עם סיפור ההתמודדות של אדם עם הטבע ועם עצמו. בודאי שלא אחרי סרטים מכוננים כמו "גברים במלכודת" ו"האיש שנולד מחדש", למשל. שם ההתמודדות היתה אמנם עם הקשיים של טבע אכזרי ונוקשה, עם ג'ונגלים סבוכים, נהרות שוצפים, קרח מקפיא וחיות טרף נוראות, אך גם עם גם עם אוייב אנושי שארב במהלך הדרך אל הגאולה. כאן אין אפילו את זה.

מרכוס וגינסברג נפגשו ברחובות עיירה בבוליביה והפכו ידידים בנפש. קצת מאוחר יותר הצטרף אליהם גם קווין, הרפתקן חובב צילום ושלושתם כבר עמדו לסכם את המסלול שלהם ולחזור הביתה כשגינסברג פגש את קרל הבוגר יותר שכישף אותו בסיפורי היערות הבתוליים, המסתוריים של בוליביה שכף רגל אדם לבן לא דרכה בהם ונהרותיהם נוצצי זהב. אישיותו הכובשת של קרל שטפה את גינסברג באחת והוא עשה הכל כדי לשכנע את שני חבריו הספקנים יותר לצאת למסע. לבסוף הצליח.

אבל החיים בג'ונגל העמוק לא קלים והמסע הלך והאט הליכתו עד שהגיעה השעה בשל מצבו הפיסי העגום של מרקוס להפרד לשני זוגות. קרל ומרקוס פנו חזרה כדי להעלם לעולם ויוסי וקווין החליטו לעשות את הדרך על רפסודה מאולתרת על מים שוצפים של נהר צר נקיק. בשלב מסויים התפרקה הרפסודה והצמד איבד קשר זה מזה. מכאן מתחיל מסע האימים של גינסברג, לבדו בסביבה רווית סכנות, טורפים, נחשים, תולעים, טפילים, קרציות, חרקים וצמחיה צפופה אך נטולת מזון אנושי. ימים התחלפו בלילות, רגעי ערות בהזיות, תקווה ביאוש. ואת אלה משחזר הבמאי האוסטרלי גרג מק'קלין באופן מפורט ודי מונוטוני בסרט שעשה.

צילומי פנורמה של הג'ונגל ונוף ההריים העוטפים את הנהר, היפים כשלעצמם החוזרים ומתנגשים בתקריבים של רגליים מרוטשות, פנים מתעוותות וגוף מדמם והזיות בפלאש באקים דלי עיניין, סקסיסטים ואפילו מביישים לא מעט בחוסר מעופם, בחירה מוחמצת של דניאל רדקליף – שלעולם יהיה רק הארי פוטר, ילד טוב הוגוורטס (לעיתים יש ציפיה שהוא יוציא את השרביט והכל יבוא על מקומו בשלום) ומונוטוניות נטולת התפתחות נראטיבית משמעותית וחסרת שיאים רגשיים משלימים סרט שמלבד הקשר של גיבורו לסידור תפילות, הסלולארי שלו לאלוהים, שליווה אותו במסעותיו ושמר עליו , לא תורם דבר לאיש.

"בחזרה מטואיצ'י" – 7  בסולם אורשר.

Jungle

רוצה לשתף ?